לקראת סיום הקליפ Apeshit שצילמו ביונסה וג'יי־זי במוזיאון הלובר, כמו גם על עטיפת האלבום החדש שלהם, נראית צעירה שחורה מסרקת את שיער ראשו המקורזל של גבר שחור חשוף חזה ומקועקע, כשברקע מביטה עליהם המונה ליזה. משמעות הצילום הזה בהקשר הטראומטי של גזענות באמריקה - אין ילד שחור שלא נשאל לפחות פעם אחת בחייו על ידי ילד לבן אם אפשר לגעת לו בשיער המוזר - תהפוך אותו לאייקון נצחי. כי כאלה הם הקרטרים, בשביל פחות מאקסטרווגנזה היסטורית הם לא יוצאים מהבית.
הקליפ הראשון מהאלבום Everything Is Love, שהשליכו השניים לעולם בנונשלנטיות בשבת בערב, הוא בדיוק מה שאפשר היה לצפות. יקר כמו סרט קולנוע קטן, לגמרי אובר דה טופ ובעל משמעות עצומה. יש מעט מאוד אמנות שחורה בלובר, אבל עכשיו יש קליפ שהוא כולו אמנות שחורה שצולמה בלובר. מפגן כוח של היפ־הופ מתריס במקום שגם היום היה מביט בהם בעין עקומה אם לא היו קוראים להם ביונסה וג'יי־זי.
קיץ מוזר עובר על חובבי ההיפ־הופ באמריקה, בוודאי על הקהילה השחורה. המהפך של קניה ווסט מראפר חברתי בוער מהצד הדרומי של שיקגו, למיליונר מבל־אייר שחובש כובע אדום של דונלד טראמפ ואומר שהעבדות הייתה בחירה, היה זעזוע של ממש. העובדה שזה קרה כחלק ממסע יח"צ לאלבום חדש, הייתה מכמירת לב עבור מי שגדלו על המיתוס של קניה. את הפצע הזה דואגים עכשיו אבא ואמא קרטר לאחות.
היכולת לצלם קליפ בלובר, שעבדו עליו מאות אנשים ועדיין איש לא הדליף רבע ציוץ, והביטחון העצום בכך שכל מה שיעשו גם יצליח - שמים את ביונסה וג’יי־זי קילומטרים לפני כל אחד אחר בתעשייה. אבל מה שהופך אותם להרבה יותר מפס ייצור של היפ־הופ ודולרים זו העובדה שהם זוכרים מאין באו. זה נשמע לא אמין - אנשים שיכולים לשכור את הלובר לצילומי קליפ לא באמת זוכרים מאין הם באו - אבל שני אלה כן.
לראות את ביונסה וג'יי־זי מצלמים בלובר סצנה של כריעת ברך, כהזדהות עם מחאת שחקני הפוטבול נגד אלימות משטרתית, כמעט מחזיר תחושה של נורמליות. הנה שני אנשים שמבינים את הפריבילגיה שלהם, יודעים שהסיפור שלהם יכול היה להיות אחר לגמרי, ושמחים להטיח בפני העולם כולו: באנו ללובר, צילמנו שיר שבשם שלו יש את המילה 'שיט', ומונה ליזה הייתה רקדנית הליווי שלנו. שח. מט.
