הנפנוף / היי גייבר, (כינוי למתבגר בן 17 במשפחה שלנו). אני רואה שאתה כבר בהכנות למסיבות סוף שנת הלימודים, עם סיגריות בזווית הפה וגאלח בראש. אז בא לי לשלוח לך לנייד פוסט לא ארוך, שבו אנסה להגיד לך כמה דברים שחשבתי עליהם השבוע, ולהזהיר אותך מעודף רצונות לעוף לצמרת, לחזור לעצים ולהיתקע בבנאליות של החיים.
תגיד, אתה מכיר את הפרצוף המכושף של החופש הגדול? כלומר, פרצוף מאושר כזה וזחוח בערך כמו קבוצה שהחטיפה עשירייה ומבסוטה מעצמה? אז לי היה פרצוף כזה כל קיץ וכל חופש גדול בזמנו, למרות החום הצורב ברגליים היחפות וההזעות. וכיוון שלא היו אז טורנדואים ורותם סלע, היינו מרעננים את עצמנו בריצות לתוך הים.
ואיך הסתדרנו בלי מזגנים, אתה שואל? היו לנו מאווררים ביתיים שהיינו דוחפים את הראש לתוכם או שהיינו מנפנפים עם מחברות חשבון בשעה השביעית כדי לייצר רוחות קדים.
כשהחיים היו אנציקלופדיה / אתה שואל אם היו לנו ספרי חופש בבית? איזו שאלה. אבא שלי החזיק מעצמו אינטליגנט (מילה גסה כיום) והיה מוטרד מכך שהסתובבתי אז ברחובות כמו פושטק (פשוט) בלי לעשות כלום מלבד לנפנף זקנים ממדרכות ולחטוף עצבים בגלל בנות. אז יום אחד הוא הביא לי לחופש הגדול בארגז קרטון כמה כרכים של האנציקלופדיה העברית ואמר שזו רק ההתחלה, ושאר הכרכים הענקיים יישלחו בדואר.
"אתה רוצה שאני אקרא את כל זה?” שאלתי בבהלה.
"תעיין", אמר אבי. וככה נהייתי קורא ערכים באנציקלופדיה.
אז הכרכים של האנציקלופדיה הגיעו אלינו כאמור בדואר בקבוצות. כלומר, בהתחלה כרכי א' עד ז' ואחר כך הם הוסיפו את הכרך של ח'־ט'. ואני חייתי במתח איזה ערכים ישימו באות ז'. ואם ב־ח' ישימו את המונח חיות או חיות אדם. על חחח אתה שואל? כלומר, אם היה ערך כזה באנציקלופדיה? לא, לא. חחח זו המצאה של ימי האייפון והסימוסים, קיצור לצחוקים.
סוואיי (Sway) / לפני שבוע נסעתי בבוקר לרופא השיניים הדרום־אפריקאי שלי (שברתי שן בהופעה מרוב התלהבות כשהכנסתי את המיקרופון לפה) ופתחתי גלגלצ. לפתע שמעתי שם את הדר מרקס משמיעה את סוואי של דין מרטין. והאמת שעפתי מזה, כי מצא חן בעיניי שב־2018 עוד זוכרים את דין המגניב.
טוב, אני כבר מבין לפי הפרצופיק האדיש שלך שלא שמעת בחיים שלך על דין מרטין ועל הסרטים שעשה עם סמי דייוויס ופרנק סינטרה.
אהה, גם על פרנק סינטרה לא שמעת? ג'יזס. אז שמע, לפני שאתה מקשיב לקנדריק לאמאר, הראפר האהוב עליך, תקשיב לו. אתה תגלה זמר ששר לפני הרעש הגדול. בדיוק כמו שהיו ריחות נפלאים במטבח לפני שאמא שלך בישלה לכם שקשוקה. או היו צעירים שהתנשקו לפני שההיא עשתה לך "איקי", כלומר סימן של מציצה בצוואר. מאיפה אני יודע על "איקי"? נו, גייבר, תנחש.
הרעש / מה זה הרעש הגדול, אתה שואל? זו השנייה שבה העולם נדפק. וכן, יש רעש כזה כל כמה דקות. רק צריך לדעת להקשיב לו. הוא בא מהרשתות, מהפייק־ניוז ומיוהרה של האנשים, מזה שדגי אנשובי ועופות ים שטים באוקיינוס ונתקלים זה בזה, ומהחארטות של דוד טראמפ שהתאהב בתוך 38 דקות ברודן השמנמן מצפון־קוריאה.
אה, זה לא מזיז לך? מצוין. יאללה, בוא נראה מונדיאל קצת ונראה אם מסי קיבל את הקללה שקיללנו אותו בסתר, כשלא בא לארץ.
ערכים בשירים / שף אמריקאי אחד בשם אנתוני בורדיין התאבד והוספד בהתרגשות בתקשורת שלנו, כאילו היה אחד מהחבר'ה. אז הבנתי מזה ששפים תופסים מקום בחיינו, כמו שמוסכניקים תפסו אצלנו מקום בשנות ה־70, כשגילינו את המכוניות המהירות (יחסית).
כן, הכל משתנה. אתה יודע שפעם חשבו ששירים חייבים להגיד את הדברים הכי נשגבים, ועכשיו כבר לא? תגיד, אתה רואה נניח היום מישהו שר את "מחכים למשיח", את "עטור מצחך" או את "אימג'ן"?
העולם עשוי משטויות. ויש אנשים באירופה שמרוב חום ואטרף שותים מהמזרקות בידיים.
השטאר והכתיבה / כשאני בא אליכם הביתה מדי פעם לפנות ערב, אני מחפש אצלכם (חוץ מפיצה לארוחת ערב) בעיקר אהבה. ואני אכן מקבל כשאני נותן. ולאחרונה כשבאתי אליכם, היה שם גם הבן דוד שלך בן החמש שגם הוא הנכד שלי ונתתי לו שטר של מאה שקלים. בהתחלה הוא לא ידע מה לעשות איתו, אבל כשהסברתי לו שאפשר לקנות עם זה כדורי גלידה בלתי נשלטים אצל אנדריי, הוא נגנב והתחיל לצלצל אליי ולבקש עוד שטארות (עם א').
אז אני מבין שאתה לא מעונין בשטארות חינם, כי אתה תעבוד בחופש הגדול, וזה מצוין. ובענייני שירים רק רציתי להוסיף שאף פעם לא למדתי לכתוב שירים, ובכל זאת כתבתי איזה 500. אז יאללה, כתוב! בסוף זה כמו הימור על סוסים או כמו לישון על גג בקיץ ולחכות לגשם.
שיפוט מהיר / ניסיון חיי לימד אותי שלא לשפוט אנשים בחומרה. נניח אחד כמו יובל שם־טוב שאתה מכיר אותו בשם המבולבל, כי אני זוכר שפגשתי אותו פעם במקרה במסדרונות של חברת המוזיקה שלנו והוא ישר שלח לכולכם ברכה מצולמת מגניבה עם הקול הסדוק שלו.
כן, אני בעד שנהיה קצת נדיבים, סלחנים וחומלים זה על זה. למשל, יש למשורר האמריקאי צ'רלס בוקובסקי משפט כזה: "אני מרגישה שלא אכפת לך ממני". אז אם כן אכפת לך ממני פליז תביא לשנינו כוס מים קרים? מהברז, מהתמי, לא משנה. העיקר מים.
יחסי מו"מ / שמע, אני מנהל כל יום משאים ומתנים סמויים עם דברים בחיים. הם שקטים ואני לא מוציא בהם מילה מהפה. רוצה דוגמה? אני נכנס לתחנת דלק ומנהל משא ומתן סמוי עם המתדלקים. יבואו או לא יבואו למלא לי? בסוף אני נשבר ומתדלק לבד.
אני מנהל משא ומתן סמוי עם אנשים ברחובות על מקום במדרכה (אם אני ימינה, אתה שמאלה) או עם הקהל בשנייה שאני עולה על הבמה (תהיו בעדי, אז נהיה מאושרים יחד). בימים האחרונים אני מנהל מו"מ עם קבוצות כדורגל שמשחקות במונדיאל בסגנון "אם לא יהיה משחק טוב, אני פורש במחצית". נניח בארגנטינה פרשתי. ובמקסיקו נגד גרמניה חגגתי לטובת מקסיקו, כי אני לא סובל את הגרמנים.
ריגשי / כן, מתוק. לשאלתך מה מניע את גלגלי העולם, אז תשובתי היא כייסף (כסף), אגו וריגשי. באשר לכסף הסברתי לך כבר. באשר לאגו ‘סתכל סביבך ולתוכך ותנסה לזהות אותו.
ובענייני ריגשי? הרי לכולנו (אם אנחנו מודים או לא) יש רגשי נחיתות שהופכים לפעמים כחיפוי לרגשי עליונות.
אז אני מציע לך, בחופש המכושף שלך, לפתוח את ליבך הסגור ולהקשיב. למה? להכל. הרי לא חסר. לצחוקים, לעצבים, לאהבה שמתפתחת בך, לטיפשות, לשיגעון, לממשי, למדומה. אל תשפוט – תקלוט.
ברכ'ה / יאללה צאתך לחופש נעים, גייבר נייכד. יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל הטור קצר והחנטרישים רבים (משפט כזה). אגב ראיתי מודעת פרסומת לסקודה. "החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים". כן, ככה זה בתוכן שיווקי. הכל נפלא שם.
אז אני אברך אותך כמו שאתה מברך אותי תמיד ב"יאללה, אני אוהב אותך בראבק". וזה למרות שאני מרגיש לידך מושתן לגמרי. כלומר, יותר עתיק מעצים ופרחים חחח (עיין ערך עצים פרחים ונודניקים באנציקלופדיה, אם תמצא עוד אנציקלופדיה בעולם הזה).
