קשה להבין מה משך את הבמאי לסיפור הזה. עלילות עמידתם האמיצה של ספן בריטי ואהובתו הצעירה בין מים ושמיים, או סיפור פגישתם הרומנטית בטהיטי לפני שיצאו להפלגה הגורלית ‑ הבמאי בלטסאר קורמקור מנווט את הסרט בין שני הצירים, מזגזג ביניהם ומטביע את הסרט בים של שעמום.
'נסחפים' מבוסס על זיכרונות של תמי אולדהם, סקיפרית ילידת קליפורניה, שראו אור ב־2002. סיפור הגבורה שלה התרחש שני עשורים קודם לכן, ב־1983. תמי הייתה אז בת 23, ציפור דרור שאהבה להפליג ברחבי העולם. כשנחתה באחד ממסעותיה במרינה של טהיטי, התאהבה בריצ'רד שארפ, איש ים שהיה מבוגר ממנה ב־15 שנה ויצאה עימו לשייט מטהיטי לסן־דייגו. אבל אז התחוללה סופת הוריקן איומה, שחיבלה ביאכטה שלו, הסיטה אותם מהנתיב והותירה את ריצ'רד בירכתיים, עם צלעות שבורות ורגל מרוסקת. תמי האמיצה לקחה פיקוד וכל השאר מסופר בדברי 41 הימים שבהם שרדו את איתני הטבע.
הבחירה האמנותית של קורמקור לשתול פלאשבקים בין סצנות ההישרדות, היא עקב אכילס שלו. אם חשב שמבנה כזה יעורר בנו אמפתיה לגיבוריו - הוא טעה בגדול. כמו בפרומו תיירות מוזמן, אנו רואים אותם עושים קניות בשוק, שוחים בין מפלים, אוהבים על חוף קסום, בערב מפטפטים במסעדה. אלה קטעים בנאליים, עם דיאלוגים נבובים, שאינם מוסיפים דבר. יותר מזה. בפלאשבק, קורמקור יורה לעצמו ברגל. הקטעים מאיטים את הקצב ומורידים את השאלטר על המתח הדרמטי.
אם 'נסחפים' מצליח איכשהו לצוף על פני המים, זה בגלל הפסיביות של סם קלאפלין ('משחקי הרעב'), המשדרת מצוקה וכאב. ובעיקר, בגלל נוכחותה הכריזמטית של שיילין וודלי ('מפוצלים'), המשלבת בהופעתה עוצמה ופגיעות גם יחד. בלעדיהם, הדרמה הזאת הייתה מתה בטביעה.
