לומר שמוסקבה לבשה חג בחודש האחרון יהיה אנדרסטיימנט. המונים מסתובבים ברחובות בכל צבעי המדינות, מקומות הבילוי כמעט לא נסגרים, ואת הכיכר האדומה קשה מאוד לצלוח מעודף תיירים לכל מטר רבוע. הארגון מופתי, ולמרות הוודקות שרצות על המדרכות, הפרות הסדר מינוריות. גם האדיבות הרוסית בולטת לעין.
לתוך כל זה הגיעו ילדי כיתה ו' מבית הספר עומרים באזור מגידו. והכל בזכות ניצחון בפנדלים בגמר של השעשועון צ'מפיונסניק שמנחה טל מוסרי בערוץ ניקלודיאון. הפרס לא איחר להגיע — כרטיסים לשמינית גמר המונדיאל בין המארחת רוסיה לספרד. וכן, לפעמים המציאות הטלוויזיונית פוגשת את ההיסטוריה באופן מדויק כמו בשעשועון של גיורא חמיצר. אחרי 120 דקות הקרב המרתק הוכרע בפנדלים, והבועטים הקטנים מישראל ראו את התוכנית שלהם מתממשת על הדשא. את העונה בצ'מפיונסניק ניצחו התלמידים ממגידו אחרי שהתאמנו לפני כל תוכנית בעזרת סימולציות שנבנו באחד הקיבוצים באזור ומדמות את המשימות בתוכניות, בנוסף לפנדלים, לא פחות. בדומה למה שקורה במונדיאל, הקבוצה היותר מאומנת עשתה את זה.
את הפנדל המכריע כבש לזכות מגידו אורי נתנאל בן ה־12 מרמת־השופט. נתנאל, שמסומן כרונאלדו של המשלחת הישראלית, דבוק לכובע וגם מגלה גינונים של כוכב. "התחלתי לשחק כדורגל מוקדם מאוד", הוא מתגאה. "היום אני בהפועל מגידו, מלך השערים — עם 56 שערים. הגול האחרון שלי היה במספרת".
בניגוד לשלל החמצות במשחק שראה בין ספרד לרוסיה, נתנאל כמעט לא החטיא מהנקודה הלבנה. "בגמר שלנו היה לחץ מפחיד. מאי, השוערת שלנו, בכתה מרוב לחץ כשהיא עמדה בשער, אבל עצרה את הבעיטה. בעטתי את הבעיטה האחרונה וידעתי שאני לא מחטיא".
ואם היית מחטיא?
"הייתי פורש".
את החוויה במונדיאל הוא מסכם כ"מטורפת. אנחנו רואים כל משחק בקיבוץ בפאב, אבל כמובן שלא שותים אלכוהול, רק המבורגר וצ׳יפס. חצי מהקיבוץ אוהד את ארגנטינה, אז הם התבאסו כשהנבחרת עפה. אני אוהב את קרואטיה. יש בה משהו אחר, קבוצה, כמו הכיתה שלנו. היא לא בנויה על שחקן אחד או שניים".
"לימדתם אותנו על חברות"
צ'מפיונסניק שומר על שוויון בין הבנים לבנות, שמקבלות את ההזדמנות שלהן לבעוט ולעמוד בשער.
הילה יחידי, בת 12 מקיבוץ דליה, הייתה הבועטת של מגידו. "היה מרגש מאוד", היא אומרת. "פעם ראשונה שכיתה מבית ספר שאנחנו לומדים בה משתתפת בתוכנית טלוויזיה — ועוד זכינו, שזה בכלל מדהים. חוויה של פעם בחיים. כל בית הספר החזיק לנו אצבעות. היה עליי הרבה לחץ — לפעמים מחמיצים ולפעמים מכניסים — אבל תמיד נשארנו שמחים וביחד. בשבילי זו פעם ראשונה בחו"ל. הטיסה, המשחק, מוסקבה — הכל זו חוויה גדולה".
אתם לא מפסידים חלק מהחוויה בגלל ההיצמדות לטלפונים הסלולריים?
"אני משתדלת לא לגלוש בנסיעה הזו. החלטנו הפעם להיות כמה שפחות בטלפון כדי שנדבר אחד עם השני ונגדיל את החוויה. יצא שמי ששקוע בטלפון די היה עם עצמו. תחשוב, ראינו את המשחקים עד היום בטלוויזיה, ופתאום אנחנו ממש פה רואים בלייב".
טל מוסרי, המגיש, ולצידו עדי ביטי, הפכו לאטרקציה במוסקבה לאלפי הישראלים שהגיעו למשחק וחילקו סלפי בערך כמו אינייסטה ופיקה עוד לפני ההפסד של ספרד. "כשיצאנו לדרך עם העונה השלישית של צ׳מפיונסניק, חלמנו שהפרס יהיה מונדיאל, אחרי שנתיים בקאמפ נואו בברצלונה", מספר מוסרי. "אני זוכר את עצמי כילד מתרגש מהמונדיאל, חולם על זה ורוצה להיות שם. הייתי אוסף מדבקות וקלפים של כוכבי הכדורגל, וזו תמיד הייתה שיחת החודש. לא האמנתי שבאמת נצא לדרך עם פרס כל כך מטורף ויקר. בשבילי זו גולת הכותרת של העשייה בטלוויזיה לילדים כי בתוכנית הזו הילדים הם הגיבורים המרכזיים שלה. לשמחתי, בשעשועון זכתה כיתה מדהימה. הסתכלתי עליהם במשחק וראיתי כמה הם מתרגשים והתרגשתי בעצמי. ל־120 דקות חזרתי להיות ילד. אתה מבין שהבאת ילדים לחוויה שיזכרו כל החיים. עד היום התגובות הכי אמוציונלית שאני מקבל ברחוב הן מהילדים שהיו בשעשועון ששטוס".
"רצינו באמת להחיות את שעשועון הכיתות של ששטוס", אומר היוצר גיורא חמיצר. "כדורגל התחבר לנו הרבה יותר טוב ממה שעשינו קודם. מהרגע הראשון היה לנו ברור שפנדלים זה אחד הדברים הכי דרמטיים בספורט, ופשוט לקחנו את זה והפכנו לדבר עצמו. זה מטורף שנפלנו על משחק הפנדלים הראשון במונדיאל, כשהנבחרת המארחת מנצחת והייתה אקסטזה. בניגוד לריאליטי עם מלהקים, אנחנו בסך הכל פתוחים לכל כיתה בישראל, ואין לנו שום השפעה על זהות הגיבורים. ועדיין, בכל תוכנית אנחנו מצליחים למצוא גיבורים כמו אורי נתנאל, שמלהקים לא היו יכולים למצוא. אני תמיד משווה את זה לסדרות דרמה שאני כותב: הפרק האחרון בעונה לא משתווה למתח של ילד מול כדור, כשביציע החברים שלו מחכים לבעיטה. זו הדרמה האולטימטיבית".
בדרך חזרה לשדה התעופה במוסקבה, אחרי סיור באזור הקרמלין וביקור במסעדה האיטלקית של ג'יימי אוליבר, לוקח אחד האבות את המיקרופון באוטובוס. "לימדתם אותנו על חברות ואנושיות", הוא אומר בהתרגשות לילדים. כבש.
*הכתב היה אורח ערוץ ניקלודיאון
