תשע שנים חיכתה דיקלה דורי לרגע שבו תשמע בטלפון רק שתי מילים, 'את בהיריון'. אבל טיפולי ההפריה לא הביאו למימוש החלום.
פעם אחר פעם הגיעו התחושות הקשות מהניסיונות החוזרים והכושלים, שלוו בכאבים פיזיים ובמועקה נפשית. לפני שלוש שנים היא הבינה שהאמהות תגיע אליה בדרך אחרת, אלא שכאן נפתחה עלילה סבוכה לא פחות, סוחטת דמעות ומערבולות אינסופיות של רגשות.
"הבחירה שלי בהליך הפונדקאות קרתה אחרי שיחה עם רונית אלקבץ", היא מספרת בראיון ל־7 לילות שיפורסם מחר. "רונית אמרה לי, 'אישה לא חייבת היריון, יש נשים שלא יכולות להכיל את זה'. בום, נפלה החלטה שחיכיתי לה תשע שנים. רונית זכרה לברכה פשוט נתנה לי את הלגיטימציה". בשלב מסוים היא נסעה לגיאורגיה עם שלומי אלקבץ, אחיה של רונית שאיתו נכנסה לתהליך, אבל לא רצתה לפגוש את הפונדקאית. עד שזה קרה במקרה.
"הפונדקאית יצאה למסדרון. רציתי שהאדמה תבלע אותי. אני מסתובבת וקולטת אותה מסתכלת על הילדה. היה לי אינסטינקט שאני חייבת לתת לה להרגיש את הילדה. ואני קולטת שיורדת לה דמעה ואומרת לשלומי, 'תעזור לי, אני מאבדת את זה', וחושבת איך היא תחזיר לי אותה. מה אני אגיד לה? 'תביאי!' לא נעים לי".
"אנחנו נכנסים לחדר עם העריסה הקטנטנה. ואומרים לי, 'הנה היא שם'. ניגשתי לילדה, אמרתי לה, 'זהו, אני כאן, ואת לידי ואני אגן עלייך ואשמור עלייך. את אהובה שלי'. לקחתי אותה לידיים, חיבקתי ונישקתי ולא האמנתי שאני ברגע הזה".
דיקלה מדברת לראשונה על בתה מחר ב"7 לילות"
