אני צרכן כפייתי של כדורים. כשכואב לי הראש אני לוקח אדוויל, כשאני מצונן - דקסמול יום ולילה ליתר ביטחון, גודש באף גורם לי לרסס אוטריווין, ומספיק עקצוץ קל בגרון על מנת שאקח סטרפסילס. בבית אני מחזיק בארון מדפים של משחות, כדורים ומשככי כאבים שלא היו מביישים אף סניף של בית מרקחת.
את התרופות שלי אני לא קונה בישראל. כל ביקור בארה"ב מאפשר לי להעמיס את המזוודה בשלל מ"וולגרינס", כל קפיצה קטנה ללונדון מאפשרת לחדש את מלאי התרופות מ"בוטס". המחירים בחו"ל נמוכים בעשרות ולפעמים במאות אחוזים בהשוואה לישראל.
המהלכים של שר הכלכלה וסגן שר הבריאות הם בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. צריך לפתוח את השוק לתחרות. אין סיבה שהמחיר של יוד פולידין או נרות להורדת חום בישראל יהיו גבוהים יותר מכל מדינות המערביות המפותחות.
כמבקרים בבתי מרקחת בחו"ל אפשר למצוא על המדף גם אדוויל וגם תרופה מקבילה המכילה את אותו חומר פעיל, איבופרופן, וכך מחירי התרופות ללא מרשם יורדים. בישראל כמעט לא ניתן למצוא תחליפים, והתחרות על תשומת ליבו של החולה כמעט לא קיימת.
הצעדים של פתיחת השוק לעוד שחקנים, הגדלת התחרות וביטול בלעדיות של רשתות הפארם הגדולות אלו מהלכים שיאפשרו לנו הצרכנים לשלם מחירים שפויים יותר, אבל זה לא מספיק.
אם במשרד הבריאות והכלכלה רוצים להילחם ביוקר המחיה, עליהם גם לקדם את חוק ביטול המע"מ על התרופות. מס על תרופות פוגע במשפחות החלשות שמעדיפות לקנות ביצים וחלב על פני תרופות לצינון או אנטיביוטיקה לכאב גרון. במרבית מדינות אירופה מונהג פטור ממע"מ או מס בשיעור מופחת על שורה ארוכה של תרופות.
