למתן פלג, מנכ"ל ארגון "אם תרצו", הייתה אבחנה מעניינת בראיון שהעניק אמש ל"לונדון את קירשנבאום" בנושא הקמפיין נגד אלוף יאיר גולן. "בוודאי שיש לנו משהו בדי־אן־איי שמחסל כל סיכוי לפאשיזם בחברה הישראלית", אמר פלג בהתלהבות מוחצנת. "למה?", שאל ירון לונדון. "כי אנחנו חברה תוססת ווכחנית... ויודעת לאזן את עצמה בצורה באמת מרשימה".
ובכן, מרגיע מאוד לשמוע את המסר הזה מאישיות כמו פלג ומהתנועה שהוא מנהל, ששתי ערכאות משפטיות נדרשו לאופיה וסממניה (לבסוף הוסכם כי זה לא נושא להכרעה משפטית). המרואיין אף טען להיותו בר־סמכא בתחום זיהוי התהליכים יותר מגולן ("מי הוא בכלל?", היה אחד הביטויים בהם השתמש), בשל היותו בעל תואר שני בחקר סכסוכים. לגולן, אגב, תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במדיניות ציבורית. אבל השוואת גדלים אקדמית היא לא הסיפור פה, אלא הופעתו של פלג ומשמעותה.
פלג, שהשעה את עצמו בעבר מפעילות בעקבות קמפיין ה"שתולים בתרבות", אינו טיפוס מרשים - ודווקא זה מה שכה אפקטיבי בו. ניכר שמחשבתו אינה מקורית במיוחד וגם הביקורת שלו נגד גולן הידהדה טקסטים של אחרים (עמית סגל, למשל). אלא שעל כך הוא מפצה במוטיבציה להפיץ את הבשורה, גם ואולי בעיקר במגרש חוץ מובהק כמו "לונדון את קירשנבאום".
להבדיל ממתאבקים אחרים בזירה הטלוויזיונית, פלג חף מחשיבות עצמית (על אף שאינו נמנע מלעסוק בעצמו, כפי שצוין לעיל). הטייטל שלו ניהולי (מנכ"ל), אבל הוא בעצם חייל של מטרה, והפלטפורמה היא רק עוד יעד שצריך לכבוש. ואכן, פלג שמר על שיווי משקל מול לונדון (והערות ביניים של אור הלר), שכצפוי איבד את שלוותו עד סיום האייטם. לו מוטי קירשנבאום היה עימנו, הוא כנראה היה משתולל אפילו יותר. אבל קריזה היא לא משהו שמזיז לדמויות כמו פלג. מי שמצליח למחות נמרצות על ההשוואה המפורסמת של גולן ואז להזכירו באנלוגיה למרשל פטן, ש"הגיש את המפתח לגרמניה הנאצית להשתלט על צרפת", ממילא לא יתרגש מקצת קיטור.
הפרסונה התקשורתית של פלג חיה בהרמוניה מושלמת עם האג'נדה של "אם תרצו". הוא אולי פחות מתוחכם ומבריק מדוברים אחרים של הארגון, אבל מייצג משהו הרבה יותר נאמן למהות שלו. לכן אפילו יותר אירוני לשמוע מפיו ביטחון מוחלט בחסינותה הגנטית של ישראל מפני הידרדרות. אירוני כמעט כמו הבהלה מפני מחלת העכברת, בעוד שהבעיה האמיתית היא התפשטות הקרנפת.
בקטנה: עם זכייתה של נטע ברזילי היה ברור שקיום האיר־ וויזיון בישראל פירושו שנה של אטרף. אלא שגם התחזיות הפרועות ביותר לא העריכו כי כבר בשלב זה המצב ידרדר לאן שהוא מידרדר. לפי דיווח של ירון אברהם בחברת החדשות, בסבי־ בת ראש הממשלה העבירו מסר שאם האירוויזיון לא ייערך בישראל, תסתיים הרגיעה ותתחדש הלחימה נגד "כאן". נו, הרי מה שווה התאגיד (והעובדים שלו, שבאמת כבר כמה חודשים לא חוו חרדות פרנסה) אם אי אפשר לאיים עליו. האוויר ממילא ספוג בריח של בחירות. למה לא להכניס בו קצת ניחוח של הרתעה?
