אתמול, סמוך לשעה 11:50 בבוקר, קיפחו עשרות בני אדם את חייהם בשעה שגשר מורנדי, המחבר את חלקה המערבי של גנואה לחלקה המזרחי, קרס. עיר הנמל, מהחשובות בים התיכון, נותרה חצויה, ועבודת הנמל, כמו גם מעבר הסחורות במשאיות אל עבר צרפת ושאר חלקי אירופה, יכולות להיעשות מעתה רק באמצעות ויה אורליה. כן כן, אותה דרך מהימים שבהם כל הדרכים הובילו לרומא, מימי האימפריה הרומאית.
הכתובת הייתה על הקיר. גשר מורנדי היה סוג של הר געש פעיל. תארו לעצמכם את תושבי נאפולי מתעוררים ללבה של הר הווזוּב מבלי שמערך ההתראה שעוקב אחר תנודות סיסמיות ידווח בעוד מועד כי קיימת סכנה. הגשר, שנבנה בשנת 1967, היה במעקב 24 שעות ביממה. מחדל קריסתו לפיכך אינו מופנה רק לתשתית ישנה, אלא גם לחברה הפרטית האחראית על תחזוקתו. הבורסה האיטלקית לא המתינה לוועדת החקירה: מניית אטלנטיה, באחזקת אימפריית בנטון, שנהנית מהיטלים ותשלום בכל פעם שרכב עולה על הכביש המהיר בארץ המגף, רשמה ירידה של 5.39%.
האסון שמפר היום את החג הלאומי, שבו מציינים האיטלקים את חופשת הקיץ המסורתית שלהם, חייב להביא את איטליה להתעורר. במדינה שמרבית התשתיות הלאומיות שלה נבנו בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת, יש צורך להכיר בכך שהן לא נועדו לספק שירותים ולהתאים לכלי הרכב של המאה ה־21. שמונה גשרים שקרסו בשלוש השנים האחרונות הם דוגמה חיה לכך. במדינה שבה קיים עורק תחבורה בודד המחבר את הערים המרכזיות, וללא רכבות יעילות, יש צורך בתוכנית כלכלית שתבנה מחדש את התשתיות הלאומיות במדינה.
ממשלת איטליה הנוכחית, שירשה את ההזנחה ואת חוסר ההתייעלות מקודמותיה, רחוקה, כך עושה רושם, מלהתמודד עם המצב. תנועת חמשת הכוכבים, הזוכה הגדולה של הבחירות הקודמות והמובילה את מדיניותה הנוכחית, חרתה על דגלה מאבק בתוכניות חלופיות שניסו לפתח בעשרים השנים האחרונות במחוז ליגוריה, שגנואה היא בירתו. גם שותפתה לקואליציה, מפלגת הליגה הימנית־קיצונית, מעדיפה להתרכז בהצהרות דמגוגיות ולפנות לבטן הרכה של מצביעיה במקום להורות על מעקב מיידי אחר תשתיות בסיכון.
שר הפנים האיטלקי מתאו סלביני, ביקש אתמול להודות לכוחות הביטחון והחילוץ הפועלים כל העת בחילוץ ההרוגים והפצועים, אך באותה נשימה היפנה אצבע מאשימה לאיחוד האירופי שמונע מאיטליה להשתמש בכספים שהיא מחזיקה לצורך בדיקה ומעקב אחר אחזקת תשתיות לאומיות.
ההצהרות הללו הן הסטה מהבעיות האמיתיות שעימן איטליה מתמודדת.
תוכנית כלכלית אמיתית לבניית תשתיות חדשות, גם באמצעות השקעות של גורמים בינלאומיים שיבקשו ערבויות למאבק בשחיתות, עשויה לתת מענה לבעיה, ובאותה נשימה גם לסייע לשוק העבודה.
הכותב הוא עיתונאי לשעבר וכיום יועץ עסקי לשוק האיטלקי
