בדיוק כמוכם, גם הסלבריטאים עוסקים ערב החג בפוליטיקות סטייל אצל מי אוכלים השנה, מי מביא מה ואיך לעזאזל קמים אחרי סעודת חג שכוללת יותר מדי אוכל ויותר מדי משפחתולוגיה.
"בשנה שעברה חגגתי את ראש השנה אצל אחותה של אשתי בקיבוץ בית השיטה, מה שאומר שהשנה אני אבלה את החג בבית של אמא שלי בתל־אביב", משתף טל מוסרי. "היא מתרגשת כבר חודש וחושבת מה תכין למפגש החגיגי".
"הו, ברוכים הבאים למשפחת ינאי מוסקל", מכריזה בתגובה מיכל ינאי. "אצלנו לא יודעים כלום עד הרגע האחרון. כלומר, אני לא יודעת איפה אני חוגגת את החג". מוסרי מגיב במהירות, מרים את הנייד וצועק לתוכו: "אמא, מיכל באה לחגוג אצלנו השנה".
"זה די מדכא בסך הכל", ממשיכה מיכל. "אנחנו משפחה קטנה ולכן גם לא צריך להתארגן מראש. מרוב שאנחנו משפחה קטנה עלה רעיון לנסוע כולם יחד לצימר ולעשות שם את החג. אבל למי אכפת, אני יכולה לחגוג את החג אצל אמא של טל".
רגע לפני ראש השנה, פתח השף אביב משה שולחן לכמה אורחים מפורסמים. התייצבו: ירמי קפלן, מיכל ינאי, איגי וקסמן, טל מוסרי, עדי ביטי ורינת גבאי. בתפריט: לחם פרנה מרוקאי, זיתים מתובלים, סלט מטבוחה, קרפצ'ו חצילים, טחינה, אריסה, לימונים כבושים, סלט רוקט, בצל וסומק; שוק טלה צלוי בתנור, קוסקוס ירקות, חריימה דגים, סלט זיתים מבושלים וסלט עלים. חוץ מהרבה אוכל טוב, היו במפגש הזה הרבה צחוקים וגם כמה וידויים מרעישים, כמו זה של איגי וקסמן: "החג אצלי כל שנה, כי יש לי שני ילדים שלא אוהבים לנסוע באוטו. או יותר נכון, בלתי אפשרי לנסוע איתם באוטו. הם צורחים ומקיאים. אבל אם חושבים על זה, הסיטואציה די נוחה, מיד לאחר הארוחה הילדים נכנסים למקלחת ולמיטה".
שף הארוחה מיד מבין לליבה של וקסמן ומספר: "גם לי יש מלך קטן בן שנה בבית, וגם הוא לא יכול להיכנס לרכב. ולכן, אני המארח". כולם מחייכים בגיחוך, כמו חושבים בלב — ברור שאתה תארח, עם ילד או בלי. אביב מבין במהירות את החיוך הקבוצתי המופנה לכיוונו וממהר להסביר: "תתפלאו", הוא אומר. "אני לא מבשל לבד. אז נכון, יש לי חלק נכבד, אבל את האהבה למטבח לקחתי משני הוריי שמבשלים מדהים, אז חבל למשפחה שאשתלט על כל המטבח".
ינאי, בתגובה, שוכחת במהירות מהזמנתו של מוסרי. "אתה תפתח את הבית עם המון אוכל ואני אבוא אליך", היא סוגרת דיל עם השף. מוסרי הנעלב עונה: "בשנייה עזבת את אמא שלי ועברת לאביב, אבל בסך הכל זה די הגיוני".
בואו נדבר על בישולים. מה אתם מכינים לחג?
ביטי: "אני שורפת את הבית מלהכין טוסט".
וקסמן: "מזל שאת עוד צעירה. כשיהיו לך ילדים לא תהיה לך ברירה. אני מבשלת מה שחייבים, אבל בחג אני המארחת, משמע לא באחריותי לבשל. בחג יש תפקידים. אני נותנת את הבית שלי, אמא שלי מביאה את האוכל המרוקאי שלה והילדים מקשטים את הדלתות. פייר, לא?"
גבאי: "זאת השנה הראשונה שאני חוגגת את החג בישראל. כל השנים נהגנו לחגוג כל המשפחה באומן. האווירה וצלילי השופר הנשמעים שם מרגשים אותי. השנה מסיבות כאלה ואחרות זה לא הסתדר והחלטנו להישאר במהלך החג בארץ. אבל אני לא מתבאסת, אני שמחה שאזכה להרגיש לראשונה את ראש השנה הישראלי".
מה תבשלי?
"לפני כשנתיים נכנסתי לראשונה בחיי למטבח. היה לי הלם ראשוני מכל המצרכים ולא ידעתי איך להתמודד עם כל השפע והמגוון. פתאום משהו נפתח אצלי. הילדות מפרקות את הסירים שלי והתמכרתי לתחושה. אפשר להגיד שנפתחה אצלי צ'אקרה והיום אני מבשלת פצצה. אולי להגדיר את זה כפצצה כשאביב יושב כאן משמאלי זה מוגזם, אבל בהחלט אני מבשלת אוכל טעים".
משה: "אני מעולם לא למדתי במסגרת כיצד נכון לבשל, ולכן בבישולים שלי אין פלצנות. יש חום, פשטות והרגשת בית. וכך גם בשולחן החג אצלי במשפחה, לא תראו מאכלים מנצנצים, תראו אותנטיות. בתכלס, אם הייתי יכול הייתי מסתובב כל יום עם תיק עם קובה תלוי סביב הצוואר, ואפילו מוכן לסבול את הטפטוף של הרוטב על החולצה".
ינאי: "זוכרים שאביב אמר שהוא למד לבשל כמו אמא ואבא שלו? אז גם אני מבשלת כמו אמא שלי, שזה אומר נקניקיות ובוואריה באותו הטעם. אתם יכולים להבין מזה שהתפקיד שלי בחג הוא מחוץ למטבח".
איזה מאכלי עדות מככבים אצלכם בחג?
ביטי: "סבתא שלי מבוגרת מאוד, אבל בחג היא לא מוותרת, עומדת ומבשלת מרק וקניידלך למנה ראשונה".
ינאי: "סבתא של בעלי מבשלת כל מה שנגמר ב־לך. פופיקלך, קרפלך, קניידלך והרשימה עוד ארוכה. למרות גילה המבוגר, היא עומדת ביום החג במטבח יחד עם המטפלת שלה ומכינה כמויות של 'לכים' מכל הסוגים. כמובן שאחרי הארוחה יש ויכוח מי לוקח מה וכולנו מסיימים את הערב עם מקררים מלאים".
וקסמן: "יש לנו צד מצרי ובחג זה מעולה כי זה אומר שיש סירים, והרבה. בנוסף, אמא שלי לא מוותרת בכל חג על ללכת לשוק הכרמל ולקנות שם את המצרכים לגפילטע פיש כמו שסבא וסבתא שלי היו קונים בעבר. חשוב לה להמשיך את המסורת ואנחנו עושים זאת יחד איתה".
איך בוחרים באיזה צד חוגגים השנה?
קפלן: "בוחרים? אין פה שאלה. יש חוק וכולם מתנהלים על פיו בלי יוצא מן הכלל. זה פשוט. שנה אצל ההורים שלי, שנה אצל ההורים של זוגתי. אבל כמובן הכל תלוי איפה נמצאים הילדים מנישואיי הראשונים. אני אף פעם לא זוכר אם הילדים היו אצלי בשנה שעברה או אצל גרושתי. אבל אם הם אצלי אז אני חוגג אצל אמא שלי, כלומר אצל סבתא שלהם. ואם הם אצל המשפחה של אמא שלהם, אני חוגג אצל המשפחה של זוגתי. כמו שאמרתי, פשוט".
מוסרי: "גם אצלנו חוגגים שנה אצל המשפחה שלי ושנה אצל המשפחה של אשתי. כן־כן, כמו שזה נשמע, בלי ויכוחים ובלי ריבים. החג שלנו גדול בשני הצדדים, אפילו גדול מאוד, ויש המון ילדים שרצים וצועקים ברחבי הבית. אבל זה כיף, זאת הרגשת חג מבחינתי. אצל הישראלים חלק ממנהגי החג זה לריב לפני החג. זה מצווה. מה, לא ידעתם? הפסיכולוגית שלי בכל שנה חוזרת על אותה הבדיחה העצובה שתמיד בתקופת החגים היא מלאת עבודה, פתאום כל הזוגות רבים. זה הזוי".
משה שובר את האקסיומה, ומגלה כי הוא ואשתו דווקא בחרו להזמין אליהם את שתי המשפחות, מה שגרם לקירוב לבבות, וגם לשולחן חג גדול ומלא באורחים.
ומה קורה אחרי הארוחה: בורחים או נשארים לנקות?
משה: "אז בעניין הזה, אני ממליץ על חד־פעמי. אני חושב שנראות השולחן חשובה. לא כמו האוכל, כמובן, אבל יש לזה חשיבות לחגיגיות הערב. אני הולך בכל שנה ל'פעמית סטור', קונה מפה שמתאימה לצלחות, שמתאימות לחבקי מפיות שמתאימים לסכו"ם וכו'. תתפלאו, יש שם סטים מוכנים, רק לבוא ולקחת. בשנה שעברה השולחן היה מעוצב בגווני לבן, כסוף וכחול, לפי הבחירה שלי. הכי חשוב שזה חד־פעמי. כלומר ברגע שהארוחה נגמרת מקפלים את כל השולחן לתוך שקית זבל. כן, אפילו את המפה וחבקי המפיות. הכל. בראש השנה זה קל. בפסח זה מסובך יותר, כי יש הגדה, ולכן יש עניין של מהירות סידור השולחן. אם אני מספיק לשים את ההגדות הקטנות והקצרות על כל צלחת לפני שאבא שלי הגיע, כולנו הרווחנו. ואם לא, אבא שלי קורא מההגדה שלו ואז הקריאה ממש אבל ממש ארוכה. אני יכול להספיק לצאת ממצרים, לישון ולהתעורר ורק אז יגיע הזמן לאכול. אבל למזלי, אנחנו רק בראש השנה. אז תקשיבו לי ולכו לפעמית".
גבאי: "אז גם אני אעצב את השולחן בחד־פעמי. אם זה חוסך שטיפת כלים, איזה סיבה יש להשתמש בכלים אמיתיים? אני סומכת על אביב שזה נראה טוב, שפים יודעים איך נכון להגיש".
וקסמן: "לגמרי. אחרי שנסיים את הראיון, תרשום לי על פתק את כתובת החנות, מבטיחה לשלוח תמונה של שולחן החג החד־פעמי שלי".
לסיום, מה אתם מאחלים לעצמכם ולאחרים לשנה החדשה?
קפלן: "אני רוצה לאחל לעצמי משהו דווקא לערב החג עצמו. החגים אצלי במשפחה מאוד גדולים. אני מרגיש שבכל שנה בגלל ריבוי האנשים אני לא מספיק לדבר עם אף אחד, כל אחד עסוק בילדים שלו ויוצא מצב שאני רק מחייך או עושה שלום מרחוק. תמיד בסוף הערב אני מרגיש החמצה שלא הספקתי לדבר עם הדוד של האמא ויודע שלא אפגוש אותו עד החג הבא. אז הלוואי והשנה אצליח לייצר לפחות שיחה אחת משמעותית".
ביטי: "אני מאחלת לעצמי שהשנה אקח חלק בבישולים. אם זה לא יקרה מתישהו, הילדים העתידיים שלי יהיו מסכנים. כנראה שהם יאכלו כל החיים בחוץ ובסופי שבוע אצל סבתא".
לפני פרידה מגלה משה כי בשנה שעברה הוא ואנשי מסעדת "מסה" חשבו להרים ארוחת חג עבור נזקקים. "חשבנו על פתיחת המסעדה, בישול מנות ביתיות והזמנה קולקטיבית לכל מי שרק רוצה. בפועל, זה נפל כי היו בעיות תפעול כמו מלצרים שיעבדו בערב חג, בישול כשר במסעדה וכו'". האורחים המפורסמים מתלהבים. מפה לשם, החבר'ה החליטו לאחד כוחות ואולי השנה זה יקרה. אמן, ושנה טובה.
*
מצרכים:
2 ק"ג שוק טלה
5 בצלי שאלוט
20 שיני שום
3 גזרים חתוכים גס
ראש סלרי חתוך גס
ענף רוזמרין
ענף תימין
מלח, פלפל שחור גרוס
2 כפות ציר ירקות / עוף / מים
אופן ההכנה:
מסדרים את שוקי הטלה בתבנית. מערבבים את שאר החומרים ויוצקים לתבנית. מכסים בנייר אלומיניום ומכניסים לתנור שחומם לחום של 250 מעלות למשך חצי שעה. מורידים את החום ל־130 מעלות וממשיכים לבשל כחמש שעות.
מצרכים:
חצי ק"ג עלי רוקט
בצל סגול פרוס דק
מיץ מחצי לימון
כפית סומק
3 כפות שמן זית
מעט מלח
אופן ההכנה:
מערבבים הכל בקערה גדולה ומגישים.
*
מארחים? מתארחים? מה שחשוב הרי זה כמה לייקים תקבלו על הצילומים. הצלם עידו איז'ק מגיש טיפים מנצחים
תאורה משובחת
תאורה טבעית, זאת של השמש שנכנסת מהחלון, היא אידיאלית. למרות שהאורחים מגיעים רק בערב, ערכו את השולחן בשעות הצהריים המאוחרות ולו רק בשביל התמונה. צלמו את השולחן המעוצב בנינוחות, כבו מנורות ונטרלו את הפלאש.
זווית מנצחת
כשאנחנו מסתכלים על שולחן מהגובה שלנו ומצלמים, לרוב זווית הצילום היא של 45 מעלות. נסו לצלם את השולחן מזוויות נוספות. לדוגמה – טפסו על כיסא גבוה או אפילו סולם וצלמו את השולחן מלמעלה, בזווית ישרה. האפקט שנוצר הוא שכל הפרטים נראים חד־ממדיים, שטוחים, והוא מאוד עכשווי.
אווירה מארחת
כשמצלמים פעולה שקשורה לנושא, כמו למשל השקת כוסות יין, היא אמנם לא צילום ישיר של שולחן החג אבל נותנת לנו להרגיש את האווירה מסביב. צילום אנשים סביב השולחן, במצב דינמי, גם כן יוסיף לאווירה ויעניק תחושה חגיגית. כמובן חשוב שלא לצלם אותם בזמן הלעיסה, זה יכול להיות על גבול המביך.
פוקוס מושלם
השתמשו באפשרות של Live Focus להתמקדות בפריט מסוים בשולחן וטשטוש הרקע. ה־Live Focus יוצר עניין ומעניק מראה מקצועי של ממש לתמונה. אתם יכולים להשתמש באפשרות הזו להתמקדות במנה מסוימת, אירוע מסוים שמתרחש סביב השולחן, כמו השקת כוסות היין או אפילו כאשר אתם מצלמים סלפי ולא רוצים שהעומס של השולחן יעמיס על התמונה. כך אווירת החג מהווה רקע ואתם תהיו במרכז.
רקע מבוים
שולחן חג עמוס מגרה ומלהיב במציאות אבל לפעמים יוצא מאוד לא טוב בתמונות. אל תחכו עם הצילומים של המנות לשולחן החג, צלמו את תהליך ההכנה ברגע האמת (על רקע לבן) כדי לקבל את התמונות הכי אמיתיות ומגרות. צלמו את העוגיות ישירות על נייר האפייה, ברגע שהן יצאו מהתנור. יחד עם לחיצה על ה־Live Focus, תקבלו תמונה מוצלחת בלי יותר מדי מאמץ.
פילטר מיושן
פילטר Valencia מרכך את הצבעים ושוטף את המנה באור רך ומחמיא. Amaro קצת יותר מורגש, אבל פותח יפה את הצללים ונותן אשליה של תאורה מקצועית. שני הפילטרים מעניקים למנות מראה מעט מיושן, כך שהם יתאימו במיוחד ליצירת אווירה ביתית חמימה.
איפור, שיער וסטיילינג: סטודיו גילי אלגרביל | עיצוב שולחן: גלי דנון | עוזרת עיצוב שולחן: תמר שטרן | כלים ואביזרי עיצוב: PIP STUDIO | צולם במסעדת יאסו
