מאיר ולדר, פרמדיק במד"א: "בוקר בהיר, עוד משמרת החלה. חגי ואני משוחחים על כוס קפה כשלפתע נשמעת הקריאה המוכרת: 'צוות אט"ן נסיעה'. המוקדן מזעיק אותנו לילד בן שבעה ימים שאינו מגיב. זו בטח טעות, אמרנו. הורים צעירים וחסרי ניסיון שנבהלים בקלות.
הסירנה מייללת, האמבולנס דוהר, אני שם כפפות על הידיים ומכין זוג נוסף עבור חגי. הגענו. הציוד עלינו ואנחנו ממהרים אל הבניין, השקט מהדירה מבשר רעות. את הדלת פותחת האמא כשבזרועותיה התינוק. לא צריך להיות מומחה כדי לראות שמצבו רחוק מלהיות בסדר. גופו הקטן שמוט ללא תגובה, עורו בגוון כחלחל והוא אינו נושם. חובש כונן שהגיע מצטרף אלינו ומתחיל לעסות את חזהו, חגי מחבר את המוניטור ואני מנשים את התינוק ומחדיר עירוי לווריד הזעיר. עוד אדרנלין ועוד מנת נוזלים, עיניו הקטנות עצומות. שרק ייפקחו, שרק ייפתחו.
"לפתע המוניטור משמיע את הצפצוף שכה ייחלנו לו, קצב הלב הופיע, התינוק חזר לנשום והצבע חזר לעורו. בחדר המיון כבר ממתינים לבואנו, הצוות ניצב על רגליו ומעניק טיפול מהיר ומסור. לאחר מספר ימים הגעתי לבקר אותו בבית החולים, הילד נשם בכוחות עצמו. הוריו חזרו לחייך. 'אתה שומע?' אמרה לי אימו, 'לילדי יש בזכותכם שני ימי הולדת'.
הרבה שלוחים לו למקום. יש שליחים לדבר מצווה ויש חלילה לדבר עבירה, יש שליח לבשר טוב ויש שאינו. אמי ואשתי שיחיו נוהגות לברך אותי זה שנים רבות טרם צאתי לעבודה, 'שתהיה שליח טוב'. האמירה הזאת הפכה עבורי לתפילה לבורא העולם שיסייע בידי להיות במקום הנכון. להיות משמח יותר, מסייע יותר, חכם יותר ולהציל הרבה יותר".
לוחם האש, ליאור יאיר זאדה: "'כשאני נקרא לתפקידי היכן שהלהבה פורצת, תן לי את האומץ להציל חיים, לא חשוב גילם. עזור לי לחבק ילד קטן בטרם יהיה מאוחר, או להציל אדם מבוגר מאימה של אותו גורל. אפשר לי להיות ערני, לשמוע את זעקות החלשים.
תן לי זריזות וכוח לגבור על האש ולהציל הלכודים. עז רצוני למלא חובתי ולתת את הטוב שבי. לשמור על כל שכן וחבר ולהגן על רכושו של אחר. ואם בהתאם לרצונך אלי איאלץ להקריב את חיי, אנא ברך ברכתך האלוהית את אשתי, משפחתי וילדיי'.
שבת בבוקר, ממש דקות לסיום המשמרת, מתקבלת קריאה על שריפה בדירת מגורים, כשהדיירים לכודים בתוכה. הכבישים ריקים ואתה טס. מחלונות הקומה השלישית יוצא עשן סמיך וזוג צעיר עומד וצועק לעזרה. אני נכנס עם עוד כבאי לדירה, מביט שמאלה ורואה את המטבח בוער. החום גורם לך לרצות לברוח החוצה אבל אתה יודע שאי אפשר. משתמש בקריאות לעזרה כדי לתמרן אליהם בעשן. מגיע לחדר, מלביש מסכה לגבר שנמצא באפיסת כוחות וכמעט הוכרע. מגיעים למטה, מוסרים אותו לצוותים הרפואיים ואין זמן להסדיר נשימה: צריך לרוץ למעלה כי בת הזוג שלו צעקה כל הדרך למטה שהחיות שלה בדירה. לצערי, אותן העשן הצליח להכריע. הסתיימה עוד משמרת".
צבי חסיד, מתנדב בזק"א: "כשרוטט הביפר ועל הצג אירוע של מקרה מוות בלתי טבעי, עוברת בי כל פעם צמרמורת מחדש. במחשבה צפה השאלה מי הקורבן הבא. כשאני מגיע לזוועה ורואה את המוות מול עיניי, לפעמים איש צעיר בשיא פריחתו, נרצח או נהרג בתאונה או מחלה, ולפעמים אפילו ילד קטן שלא טעם חטא, או פועל שנפל מגובה, מתנגנת באוזניי תפילתו של רבי אמנון ממגנצא, כשהוא אפוף יסורים קשים: 'ונתנה תוקף קדושת היום – בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון. כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה'. התפילה הזאת עלתה בראשי בלילה הארור ההוא, כשטיפלנו בנספים באסון נחל צפית. עסקנו בזיהויים ועמדנו מול משפחותיהם, ובכינו ללא דמעות".
