פסטיבל חוה יערי בקשת 12 נמשך אמש בראיון שערך עמה רני סער, במאי "רוצחות מבית טוב", הסרט ששודר שלשום על פרשת הרצח של מלה מלבסקי. בעוד הדוקו־דרמה הייתה יצירה לקויה אמנותית, הראיון כבר היה פגום מוסרית (והוא גם לא היה "ראשון", כפי שהכריזו הכותרת והפרומואים).
יערי ניצלה את הבמה הנרחבת שהוענקה לה כדי לפרוס גרסה חדשה, לפיה היא כלל לא קשורה לביצוע הרצח. לטענתה, היא נשבתה לחלוטין בקסמה של אביבה גרנות, גוננה עליה באופן בלתי נשלט וגם נשאה באשמה על לא עוול בכפה. כשלושה עשורים לאחר שהשתיים הורשעו וערעורן נדחה (השופטים קבעו כי "חומת ההוכחות הייתה כה מוצקה ומהודקת... עד כי לא היה מנוס בלתי אם לדחות את כל הערעורים"), יערי זועקת לחפותה. זו כמובן זכותה.
אלא שאפילו בהיותה אדם חופשי, יערי הביעה הכרה כלשהי במעשיה. "שילמתי כביכול את חובי לחברה על הרצח של מלה מלבסקי", אמרה לעיתון זה ביולי 2007 (בכתבתם של יפעת גליק, איתן גליקמן ועידן אבני), "אבל אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעשיתי, על זה שאני רוצחת. אין לי יותר בעיה להגיד את זה: אני רוצחת". עתה, מתברר, ה"בעיה" חזרה, אבל יערי לא מעומתת איתה.
בכלל, מי שציפה לשחזור הראיון הביזארי אך המרתק של גיל ריבה עם גרנות מ־2005 (שבמקור יועד לקשת ולבסוף שודר בערוץ עשר), קיבל מסמך שטחי מבחינה פסיכולוגית וחסר טעם מבחינה עיתונאית. הגרסה העדכנית של יערי נשמעת קלושה ותלושה. בעימות עם הבלש המפענח, מישל חדאד, היא מתכחשת שוב ושוב לדברים שאמרה בחקירות ובשחזור. בכל פעם חדאד מתקן אותה ומזכיר לה שהכל צולם והוקלט - ואכן הקטעים הרלוונטיים מוקרנים ומוכיחים שהוא צודק.
אם כך, המעמד כולו מעוות. יערי לא הצטיידה בראיות חדשות, בעדויות תומכות או בכל מרכיב אחר שיערער במאום את הכרעות בית המשפט. מה שנותר הוא עבריינית מורשעת שמטיחה בשוטר לשעבר האשמות נטולות ביסוס. מה הערך של כל זה?
התשובה ברורה: בידור. יערי, אישה מבוגרת ולפי האבחנה הפסיכיאטרית ששולבה במשדר גם לא בריאה נפשית, מספקת סחורה שקשה להסיט ממנה את העיניים. "איך אחרי כל כך הרבה שנים הפרשה עדיין מהדהדת?", שואלת יערי את חדאד וגם עונה: "אתה לא פענחת אותה מעולם. עובדה שזה 32-33 שנה עדיין מהדהד". חדאד שומע, מחייך, ממתין בסבלנות שתסיים ואז אומר לה את האמת הפשוטה: "זה סיפור מעניין". ובשביל להפיק ממנו את המירב, כידוע, לא בוחלים באמצעים.
