מכשיר מד מהירות הלייזר (ממל"ז) שבו משתמשת המשטרה נחשב לאמין, אבל אסור לשכוח את הגורם האנושי במשוואה: נהג מרצדס בעל עבר עשיר של עבירות תנועה הצליח לחמוק מענישה כואבת דווקא בגלל כתב ידו של מפעיל מד המהירות, שתפס אותו נוהג במהירות של 201 קמ"ש.
הנהג, בן 40 ממרכז הארץ שמאחוריו 126 הרשעות קודמות, בהן הרשעות על מהירות ועל מעבר ברמזור אדום, נלכד במארס 2017 על כביש 4, כשהוא "טס" במהירות 201 קמ"ש. בהתאם לנוהל של המשטרה הופחתו 5 קמ"ש מהמהירות המקורית, והוא נותר עם כתב אישום על "מהירות קצה" של 196 קמ"ש, בכביש בו מותר לנסוע במהירות של 90 קמ"ש בלבד.
הנהג נעצר עד תום ההליכים ונשלח למעצר בית למשך עשרה חודשים, ולו היה מורשע, היה עלול להישלח לכלא. הוא שוחרר מהתנאים המגבילים לפני חצי שנה, לאחר שנחשפו הבעיות בתיק. השאלה המרכזית שעמדה לדיון הייתה האם הוכח כי הרכב שנלכד במד הלייזר הוא הרכב של הנאשם, או שייתכן שנפלה טעות בזיהוי.
השופט דן סעדון מבית המשפט לתעבורה בתל אביב קבע בהחלטת הזיכוי לפני מספר ימים כי למרות שטענת הנהג, לפיה נסע כחוק ומכשיר הלייזר לכד מכונית מרצדס אחרת, אינה אמינה במיוחד, מי שנושא בחובת שכנוע בית־המשפט כי נעשתה עבירה היא התביעה. ואכן, פרקליטו של הנהג, עו"ד ארז רופא, הצליח להוכיח לבית המשפט כי הראיות שהציגה התביעה לא עומדות במבחן ההוכחה.
בית המשפט קיבל את טענת עו"ד רופא כי קיים קושי לסמוך על המסמכים שכתב השוטר המפעיל, מיכאל ווסקובויני, עקב חוסר היכולת להבין חלק מפירוט הנסיבות של האירוע. "המפעיל הודה כי אינו יכול לקרוא חלק מתיאור נסיבות האירוע בגלל חוסר יכולת לפענח את כתב ידו, וכל ניסיון של אדם אחר לפענח כתב יד זה גובל בניחוש, שכן המפעיל עצמו אינו יכול לערוב למידת הדיוק ונכונות הפענוח. היעדר היכולת של המפעיל להתייחס לחלק מנסיבות האירוע שתיאר בדו"ח, יוצרת חשש לפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן בפני האישום", נאמר בהחלטת הזיכוי.
עוד ציין השופט כי במסמכים שמילא המפעיל והוגשו לבית המשפט נפלו טעויות, שחלקן נוגעות לליבת האכיפה. למשל, בכתב האישום נטען כי הרכב נמדד בשעה 00:15, אולם בעדות המפעיל בבית המשפט הוא אמר שהמדידה הייתה שעה אחר כך, ב־01:15. במרכז החלטת הזיכוי עומדת קביעת השופט שספק אם מפעיל הלייזר הצליח לשמור על קשר עין עם המרצדס של הנאשם מתחילת המדידה ועד מעצרו אחרי מרדף של שני קילומטר, ואכן בסופו של דבר המפעיל הודה בבית המשפט כי "יכול להיות" שלא שמר כל הזמן על קשר עין.
לרוע מזלה של המשטרה, גם עדות השוטר הנוסף שהיה בניידת לא סייעה לתיק: השוטר אמנם העיד שהמפעיל ציין בפניו את מספר הרכב של הנאשם, אך בית המשפט קיבל את הטענה כי זו עדות "מפי השמועה", שהיא בלתי קבילה. כמו כן, הטיל השופט ספק ביכולת המפעיל לזהות בבירור את רצף הספרות בלוחית הזיהוי של הרכב, ממרחק 120 מטר בשעת לילה מאוחרת כשהרכב נוסע במהירות 201 קמ"ש.
פרקליטו של הנהג, עו"ד ארז רופא, מסר: "המשטרה סימנה את הלקוח שלי כמטרה למרות שהיה ספק גדול לגבי האשמה שלו, והמשיכה נגדו בכל הכוח בגלל ההרשעות הקודמות שלו. לא ייתכן לסמן אזרח ולשפוט אותו בגלל עבר קודם שלו".
מהמשטרה נמסר: “אין במקרה ספציפי כדי לשנות או להעיב על פעולות מצילות חיים שמבצעים השוטרים במסגרת אכיפת עבירות המהירות המסכנות חיים. נלמד את ההחלטה ונשקול הגשת ערעור”.
