פינה באוש מתה ב־2009, בגיל 68, חמישה ימים לאחר שאובחנה כחולה בסרטן הריאות, אבל להקת המחול של היוצרת האגדית לגמרי חיה. עכשיו הם חוזרים לישראל, לאחר יותר מעשרים שנה של היעדרות, במה שנחשב לאירוע של ממש בקרב חובבי אמנויות הבמה. הלהקה, שמציינת השנה את עונתה ה־44, תבצע את היצירה ”מזורקה פוגו“, החל מ־4 באוקטובר בבית האופרה בתל־אביב.
כבר מראשית הדרך בלטה יצירתה של באוש הגרמנייה בגישה חדשה, פראית ויצירתית. "נזירה מלקקת גלידה, קדוֹשה על סקטים, פנים של מלכה גולה, של מייסדת מִסְדר דתי, של שופטת בבית דין דתי שקורצת אליך פתאום…“ כך תיאר פדריקו פליני את הכוריאוגרפית הגרמנייה, ששיחקה את הנסיכה האוסטרו־הונגרית העיוורת בסרטו "והספינה שטה".
ערב לפני תחילת הצילומים, סיפר פליני, עדיין לא מצא את הנסיכה שלו. לא היה לו אפילו מושג איזה פנים הוא מחפש, ואז הוא הלך לתיאטרון וראה אותה: "ביישנית, רוגעת, שקופה, לבושה שחורים". ולא שהוא מבין גדול באופרה או בבלט. הוא משתעמם בקלות ונוטה לצאת באמצע, אבל את פינה באוש הוא ראה עד הסוף ורצה עוד. הוא חש חיבה גדולה על שהיה שותף בכזה חסד, כזאת חיוּת ושמחה.
גם הבמאית שנטל אקרמן עצמה מדברת על כך בסרטה: כשראתה בפעם הראשונה מופע של פינה, היא אומרת שם, נתקפה ברגש עז שלא ידעה להגדירו אבל היה קשור איכשהו לאושר.
אז מה גרם לבמאים לנהות אחרי פינה באוש כמו אחרי החלילן מהמלין? מה גרם לפליני לרצות עוד, מה גרם לאלמודובר לשלב קטעים מיצירתה בסרטו "דבר אליה". למה התחילו פתאום כל הכוריאוגרפים "לרקוד עם הידיים", כפי שקָבָל בשעתו המשורר ומבקר המחול חזי לסקלי. הוא האשים את פינה באוש, אבל שכח לציין, כפי שיודע כל מי שראה אותה ב"קפה מילר" או אצל פליני, שאצלה הזרועות הן כנפיים, ושנדמה שדרווין טעה; האדם התפתח מן הציפור.
פינה באוש השתמשה בחומרים האישיים של רקדניה כבסיס לתהליך היצירה. היא נתנה להם משימות קטנות או הציגה להם שאלה זהה, ומִן התשובות שקיבלה הייתה רוקחת את הכוריאוגרפיות שלה. לוקחת את אותן פיסות מציאות שבידה, את אותם רגעים יומיומיים עם מחוות גלויות, ומטה אותם. הופכת אותם לתיאטרון מחול ייחודי שבו היופי הלירי הכמעט־קלאסי של התנועה תמיד ישתבש.
גם ב"מזורקה פוגו" מספרים הרקדנים כל העת סיפורים אישיים. היצירה נוצרה בשיתוף התערוכה הבינלאומית אקספו 98' בליסבון ומכון גתה, היא מוקדשת לעיר ליסבון ומשתתפים בה כ־30 רקדנים. באוש אף הרכיבה פסקול מיוחד המלווה את היצירה משירי פאדו, בביצוע מי שנחשבת למלכת הזמר הפורטוגלי אמיליה רודריגז, סמבה ברזילאית ובוסה נובה, מוזיקת ג'אז מאת דיוק אלינגטון ובן וובסטר ועוד יצירות מוזיקליות נמרצות שמונעות מן היצירה לגלוש לנימה מתקתקה.
