מרתה קליימן שרדה את זוועות השואה, אך דווקא עם אטימות הלב של משרד האוצר היא מתקשה להתמודד.
כאשר ביקשה קליימן בת ה־80 מהרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר סיוע במימון טיפולי שיניים, הוועדה המטפלת דחתה את בקשתה. הסיבה: הם טענו שלא הוכח שמצבה נגרם בשואה. "הם לא מתביישים?", אמרה קליימן, "איך רוצים שאוכיח שהמצב של השיניים שלי נגרם בגלל המלחמה? שאני אביא ניירות מהרופאים של הגטו?"
קליימן נולדה בוורשה שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. "עד גיל חמש חייתי בגטו ואז, חודש לפני מרד גטו ורשה, נרצחו הוריי ואותי הבריחו", סיפרה. היא שרדה את השואה ולאחר מכן הפליגה ארצה על סיפון אוניית המעפילים "אקסודוס", וגורשה בחזרה לגרמניה. לבסוף הצליחה לעלות לישראל, נישאה למי שהפך לנכה צה"ל ב־1956, והקימה משפחה לתפארת.
היא מתקשה להבין מדוע המדינה מסרבת לסייע לממן לה כיום טיפול שיניים. "כל חיי עבדתי קשה כדי לא להזדקק לטובות של אף אחד", אמרה, "אבל עליי הם רוצים לחסוך כספי מדינה? מי הם שידחו את הבקשה שלי? אני לא נזקקת. עבדתי כל חיי כמו חמור כדי שכשאהיה זקנה לא אצטרך אף אחד".
קליימן, שטוענת כי מגיע לה סיוע מהמדינה במימון טיפול השיניים — "זו זכותי" — פנתה בעניין לח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) שמסייע לה. "במקום לתקן את העוול ההיסטורי של המדינה כלפי הניצולים המדינה ממשיכה להתעלל בהם", מסר שמולי. "ממי בדיוק רוצים שיביאו אישור רפואי — ממנגלה? הממשלה מציבה דרישה בידיעה שלא ניתן לעמוד בה, על מנת לשלם פחות".
המקרה של מרתה אינו הראשון: לפני כשנתיים פורסם ב"ידיעות אחרונות" על מקרה דומה של ניצול שואה שסורב סיוע בנסיבות דומות.
ממשרד האוצר נמסר: "גב' קליימן לא הציגה מסמכים המעידים על טיפולי שיניים במהלך השנים באופן המאפשר ייחוס של הנושא לאירועים שחוותה בתקופת השואה. מובן שהרשות לא מבקשת מניצולי שואה להציג מסמכים מהגטו. הרשות פועלת באופן המיטיב, הנדיב והרחב ביותר עם ניצולי השואה... כבר ב־2015 נבדקה קליימן על ידי רופא שיניים מטעם הרשות, ובהתאם לחוות דעתו נקבע כי אין קשר בין פגימת השיניים ממנה היא סובלת לבין השואה. בהתאם, בקשתה נדחתה, וקליימן בחרה שלא להגיש ערר על ההחלטה".
