הר אדוני ארי דה לוקה
אין דבר מרענן יותר מלחזור לספר בעקבות שערורייה שנקשרת בשמו. בשבוע שעבר התעוררה מחאה של כמה מתלמידי תיכון "בליך" ברמת־גן על כך שהמורים מכריחים אותם לקרוא "פורנוגרפיה". התלמידים התלוננו על תיאורים "חושפניים מדי" בספר "הר אדוני" של הסופר האיטלקי עטור השבחים ארי דה לוקה. כבר שנים שהספר (מאיטלקית: מרים שוסטרמן־פדובאנו/ הספריה החדשה) נלמד בבתי הספר, וקשה לחשוב על תלונה מביכה, שלא לומר קטנונית ולא בוגרת, מזו.
כי איך שלא נסתכל על זה, "הר אדוני" הוא ההפך הגמור מפורנוגרפיה. זהו סיפור התבגרות סנטימנטלי של אהבה תמימה ובצידה גילוי מיני – ההפך מהאקט הסתמי חסר המשמעות והרגש שהוא פורנוגרפיה. אין לי מושג אם התלמידים יודעים מהי פורנוגרפיה, ואם תיאורים כמו "מריה נושמת נשימות עמוקות, הראש שלי עולה ויורד על החזה שלה. היא אומרת שעכשיו בסדר, שעכשיו היא עושה את הדבר הזה, התענוג של הגברים, בשבילי, ככה זה יפה", הם שהטרידו אותם כל כך. אבל טוב שהעלו מן האבק את הסיפור המקסים הזה, שפורסם אי שם בתחילת המאה וקנה לו שם עולמי.
הסיפור מתרחש בנפולי של תחילת שנות ה־60, ברובע סמטאות שקוראים לו מונטדידיו. נער בן 13 מקבל מאביו בומרנג ומתאמן להעיפו בין חבלי הכביסה. ברקע – אמו שלוקה בצהבת, הנגר מאסט אריקו שמעסיק אותו בניקיונות, דון רפנילו הסנדלר שיש לו גיבנת, ומעל כולם מריה, נערה בת גילו, שנאלצת למכור את גופה לבעלי הדירה וכך לשלם לו את החוב שחייבת משפחתה. אבל מהרגע שמריה מתאהבת בגיבור, היא מתמסרת רק לו, במין מלא תום בין ילדים בני 13, מין של הקשבה לנשימות ולתנודות החזה, מין של נשיקה מתחת לאף, כשהיא אומרת למשל: "אתה הארוס שלי, המשפחה שלי, אם נותנים לנו צו פינוי, אני בורחת ובאה אליך". סיפור מקסים שכזה, פשוט, מלא חיים, כאב ואהבה. כל כך מעט ועם זאת כל כך הרבה.
זה סוד הקסם ב"הר אדוני" – המורכבות שמתומצתת להפליא במשפטים קצרים ומדודים. אין שומן עודף, אין התמרחויות מיותרות. כל אביזר הוא מטאפורה לתהליכי חיים. אנושיות שפורצת במלוא עצמתה.
עמודים: 144.
ציטוט: "בישיבה על הארץ, ליד המעקה של הגג, מריה מביאה את הידיים שלי אל החזה שלה... אנחנו מביטים זה בזה בשתיקה דקות ארוכות. לא ידעתי שכל כך יפה להסתכל, להסתכל זה בזה קרוב"
