למען האמת

במשך עשרים שנה עקב הבמאי האמריקאי־יהודי ג'ו ברלינגר אחרי שלושה בני נוער שהואשמו ברצח שלושה ילדים בני שמונה בארה"ב. התוצאה של אותו מעקב הייתה טרילוגיית "גן עדן האבוד" — שלושה סרטים דוקומנטריים מהדהדים, שיצאו בשנים 1996, 2000 ו־2011, זכו לשבחי הביקורת ולמעמד של יצירת מופת. החלק השלישי של הטרילוגיה אף היה מועמד לאוסקר ב־2012.

ברלינגר, 57, שיצא לדרך עם סיפור על שלושה נערים פאנקיסטים, חובבי מוזיקת מטאל ולבוש גותי, גילה לתדהמתו שהשלושה בעצם חפים מפשע. החשיפה טילטלה את אמריקה, שלושת הנערים הגישו ערעורים לבית המשפט העליון ושוחררו לחופשי. במקביל, ברלינגר מצא עצמו מוצף במכתבים של אסירים שטענו לחפותם וביקשו את עזרתו. והוא אכן נעתר ויצא למסע שסופו בסדרה חדשה, "האיש הלא נכון", שתשודר מחר ב־21:00 ב־yes דוקו. למי שהסיפור הזה מצלצל מוכר, הוא באמת מזכיר את "צל של אמת" על פרשת רצח תאיר ראדה וההרשעה של רומן זדורוב.

"כשהתחלתי לעקוב אחר רצח הילדים, חשבתי שאנחנו עושים סרט על בני נוער מוזרים שביצעו פשע נורא ומזעזע והורשעו בצדק", אומר ברלינגר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". "אני ועמיתיי לפרויקט לא היינו לוחמי צדק משפטי. פשוט רצינו להבין איך ילדים יכולים להרוג ילדים. אבל במהלך העבודה על הסרט הגענו למסקנה שהנאשמים חפים מפשע".

איך הגעתם למסקנה הזאת?

"יש לנו בארה"ב בעיה גדולה במערכת המשפט, לא באמת בודקים עד הסוף את הראיות. ב־15 השנים האחרונות זוכו כמעט 360 אלף איש רק על סמך בדיקות די־אן־איי. עשרים מהם היו אמורים לקבל עונש מוות. זה אומר שאם טכנולוגיית הדי־אן־איי לא הייתה קיימת היום, עשרים אנשים תמימים היו מוצאים להורג. כשראיתי את דמיאן אקולס, אחד הנאשמים מ'גן עדן האבוד', נידון למוות בזריקה על פשע שהוא לא ביצע — זה טילטל אותי. חשבתי לעצמי: 'היי, זה לא יכול לקרות, הוא לא אשם', אבל הוא באמת נשפט לעונש מוות. רוב המקרים לא כוללים בדיקות די־אן־איי. מרבית המקרים נשענים על פקטורים אנושיים, כמו וידויים, וזה לא מספיק".

זדורוב | צילום: אלכס קולומויסקי

כן, זה לא מפתיע שברלינגר שמע על הסדרה "צל של אמת" ופרשת רומן זדורוב. בכלל, הוא לא מופתע שסערות ציבוריות סביב הרשעה ברצח מתרחשות גם במדינות כמו ישראל. "שמעתי על הסדרה 'צל של אמת', אבל מכיר את פרטי הפרשה רק באופן שטחי", הוא מתנצל.

רוכב על הגל

"האיש הלא נכון" מביאה את סיפורם של שלושה אסירים: אווריסטו סאלאס, שהיה בן 14 כשהואשם ברצח נערה בנובמבר 1995, בעיירה במדינת וושינגטון; קרטיס פלאוורס, שהואשם ב־1996 ברצח בעל חנות רהיטים ושלושה מעובדיו בעיירה במיסיסיפי; וכריסטופר טאפ, שנאשם באונס וברצח חברתו אנג'י דודג' מאיידהו פולס.

לטענתו של ברלינגר, בדומה למקרים רבים גם כאן מערכת המשפט לא התעכבה יותר מדי במציאת המניעים וחשיפת האמת. סאלארס נחשד ברצח מיד רק משום שהשתייך לכנופיית רחוב; פלאוורס הפך לחשוד מיידי, לאחר שנודע לחוקרים שהוא פוטר מחנות הרהיטים ימים אחדים לפני הרצח. אף כלי נשק לא נמצא מעולם בזירה או בכל מקום אחר; ואילו טאפ נשבר והודה ברצח לאחר חקירה צולבת שארכה 28 שעות. הוא נידון לשלושים שנות מאסר.

"הרבה מומחים מעריכים שלפחות חמישה אחוזים מאלה שנמצאים בכלא הם אנשים חפים מפשע", מסביר ברלינגר. "זה פשוט נורא, ומסיבה כלשהי אני מרגיש שזו חובתי להאיר על חוסר הצדק הזה. בבתי הכלא בארה"ב יושבים בממוצע כל יום כשני מיליון איש, ואם חמישה אחוזים מתוכם אינם אשמים - מדובר בפוטנציאל של 100 אלף איש שהורשעו שלא בצדק. יש מדינות בארה"ב שעדיין פוסקות עונש מוות, זה אומר שיש אנשים שנשלחים למותם אבל הם בעצם חפים מפשע. זה אבסורד".

איך יצאת לחקירה שלך?

"כל היצירות שלי מנסות לחקור את הסטריאוטיפים החברתיים ולחשוף אותם. אנשים חושבים שאם אתה לובש בגדים שחורים ומקשיב למטאליקה, אז בטח אתה רוצח. זה סטריאוטיפ ואני רוצה לחקור אותו. המקרה של קרטיס פלאוורס הוא קלאסי בעניין הזה. רק בגלל שהוא אפרו־אמריקאי שחי בקהילה לבנה, היה לכולם קל יותר להאשים אותו ולהגיד 'הוא בטח הרג את כל האנשים האלה', גם כשלמעשה אין באמת ראיות".

כדי לחקור את שלושת המקרים גיבש ברלינגר צוות חקירה מיוחד, המורכב מעורכי־דין מומחים לזכויות אדם, חוקרי משטרה ובלשי מקרי רצח. הצוות חשף ראיות חדשות והודאות מפוקפקות, ובמקרים מסוימים הציע חשודים חלופיים כשהתבסס על בדיקות די־אן־איי מזירות הרצח.

בדומה ל"גן עדן האבוד", גם הסדרה החדשה של ברלינגר נמצאת בטופ סרטי התעודה שסוחפים אחריהם היום צופים סקרנים רבים. מדובר בגל עכשווי של סרטים וסדרות תיעודיות שחוזרים לפרשיות מפורסמות יותר או פחות, שנויות במחלוקת. יצירות שאפילו מנסות למצוא את הרוצח האמיתי במקרה הטוב, או לפחות לשחרר את החפים מפשע. גם בישראל המגמה מתפתחת עם סדרות כמו "צל של אמת" על רצח תאיר ראדה, ו"תיק חיי" של הבמאית נילי טל.

אתה מחלוצי ז'אנר הסדרות האלו שהפך לאחרונה לטרנד מטורף.

"אנחנו בהחלט חווים הצפה בכמות סדרות הדוקו־פשע. יש שני סוגים של סדרות — הגסות והבוטות, שמתעסקות רק בפרטים של משהו איום ונורא שקרה. זה לא מסוג הדברים שאני נהנה לעשות; הסוג השני הוא סרטים וסדרות שמאירים חוסר צדק. אני, כאמור, תמיד מחפש את מרכיב הצדק החברתי. יותר ויותר אנשים מבינים שקולנוע יכול לתקן את המציאות. זה חלק ממה שקוסם לקהל".

אתה מבין אבל למה אנשים כל כך מתמכרים לז'אנר הזה?

"בטח. זה ז'אנר שהתחיל עוד לפני שפרח בקולנוע. מאז שטרומן קפוטה כתב את 'בדם קר', על הרוצחים ריצ'רד היקוק ופרי סמית שהוצאו להורג בתלייה ב־1967, אנשים מצאו סיפוק רב בסיפורי פשע. יש לזה שתי סיבות — לסיפורי פשע יש מבנה דרמטי מושלם. יש התחלה, אמצע, סוף. משהו נורא קורה, יש חיפוש אחר צדק, ובתקווה יש גם פתרון. זה המבנה הדרמטי המושלם של אריסטו. אבל זה גם תופעת 'צוואר הגומי' — כשבכביש המהיר יש תאונה ואנשים מאטים כדי לראות מה קרה ושמחים שזה לא קרה להם? אנשים לעיתים מוצאים עניין באלמנט ה'תודה לאל שזה לא קרה לי' בסדרות פשע. זו תגובה אנושית מאוד. יש עכשיו כל כך הרבה ערוצים וכזה תיאבון לתוכן דוקו, וגם סדרות הפשע מרוויחות מכך. מה שדחף את העניין עוד יותר הוא ההתקדמות בטכנולוגיות הסטרימינג של 'אמזון' ו'נטפליקס'".

צילום: נועם גלאי

חוש צדק יהודי

אז עד שהוא ילמד את כל הטלטלות וההסתעפויות שנכנסו לפרשת רומן זדורוב בשנים האחרונות, לברלינגר יש עוד הרבה עבודה בבתי הכלא של אמריקה. בקרוב הוא יביים סדרה בת שמונה פרקים עבור קשת (ערוץ 12) על קבוצת עיתונאים־חוקרים הקרויה CIR, שחבריה מנסים לפענח פרשיות רצח בדרום ארה"ב. "אני עדיין לא יכול להיכנס לפרטים, אבל בעיקרון הפרויקט שיצולם בשלהי האביב בוחן כמה מקרי רצח בלתי פתורים של אפרו־אמריקאים".

לחוש הצדק והמוסר המפותח שלך יש קשר לרקע היהודי שלך?

"אף פעם לא שאלו אותי את השאלה הזאת, את האמת. לפי תחושת הבטן שלי כנראה שיש קשר. אני זוכר שפיתחתי אובססיה לשואה בתור נער מתבגר. זה זעזע אותי עד כמה בני אדם יכולים להיות נוראיים אחד כלפי השני. הייתי כל כך אובססיבי שניסיתי להבין מה הביא את האנושות למצב הזה. למדתי את השפה הגרמנית על בורייה וביליתי כמה שנים בגרמניה, רק בגלל שרציתי להבין באמת את שורשי השואה ואיך רשע כזה יכול להתקיים. אני חושב שחוש הצדק שלי והרצון למצוא מה נכון ומה לא, טמונים בחוויה הזאת".

ברלינגר לא עוסק רק בחפים מפשע. ב־2014 הוא הוציא את סרטו "וויטי: ארה"ב נגד ג'יימס ג'יי בולגר" העוסק באחד המאפיונרים האכזריים בתולדות ארה"ב. לפני כחודש נרצח בולגר בן ה־89 בתאו שבכלא וירג'יניה. "אני אף פעם לא שמח כשמישהו מאבד את חייו", ברלינגר מספר בעקבות הידיעה על מותו של המאפיונר, "אבל אני חושב שבולגר הוא בחור שכנראה חי יותר מדי זמן בהתחשב במה שעשה. אז לא שמחתי על מותו, אבל בהחלט שמחתי עבור משפחות הקורבנות שסוף סוף זכו לסגירת מעגל אחרי כל הכאב שהוא גרם להן".

שלושת הנערים מ"גן עדן האבוד" השתחררו בעקבות הסדרה לאחר 18 שנים בכלא. אתה חושב שתצליח לשחזר את ההצלחה?

"'גן עדן האבוד' זעזעה וטלטלה הרבה צופים, עד כדי כך שעשרות אלפי אנשים ברחבי העולם תמכו בשחרורם של שלושת הנערים. סלבריטאים כמו ג'וני דפ ואדי וודר ניגשו אליי והציעו את עזרתם. אנשים התאגדו סביב האירועים וסייעו עד שהשלושה שוחררו. אני חושב שהיום הרבה יותר קשה להשיג תמיכה ציבורית שכזאת, בין היתר בגלל הכמות האדירה של הסדרות שנוצרות היום ובגלל עידן הפייק ניוז, שבאופן כללי מאפשר לאנשים להכחיש או לפקפק באמינות של החומרים התיעודיים המוצגים בפניהם". •