במילה אחת: שואו. בשתי מילים: כל הכבוד. חנוכה הוא חג של מופעים, וברור שכאשר מדברים על דמויות שהילדים מאוהבים בהן אוטומטית, כמו יובל המבולבל וחבריו הדוד חיים ומני ממטרה, או צמד הדצים, קל לחשוב שהעסק רץ מעצמו ולא צריך להשקיע. "קסם של משחק", מופע החנוכה החדש מבית היוצר "משגב עורי הפקות", מראה שמישהו כנראה ממש ישב וחשב איך ממציאים את הגלגל. הצליח לו.
מדובר במופע מושקע עם תלבושות מרהיבות (בעיקר כשאורנה דץ לובשת אותן), תפאורה קסומה ויצירתית, ובעיקר רעיונות אינטליגנטיים שהילדים יבינו כפשוטם – עם מסרים על חברות, כוחו של ה"ביחד" וחשיבות ערכים כמו שמחה, חוכמה וגבורה בחיים. וההורים? אפילו המתוחכמים והציניים שבהם ייהנו לא פחות.
העלילה מתרחשת בחנות הכלבו של הדוד חיים שאליה מגיע זוג (אורנה ומשה דץ) עם בנם מני (ממטרה) שחוגג יום הולדת ומתבקש לבחור לעצמו מתנה. הם משאירים אותו עם הדוד שמספר לו על קופסה חדשה ומסתורית שהגיעה לכלבו, ובה "קסם של משחק". מני הסקרן ואחריו הדוד חיים נשאבים לתוך הקופסה, שם הם מגלים יקום מקביל עם כללי משחק חדשים.
מכאן והלאה מתנהלת ההצגה כמו חדר בריחה שבו צריך לפתור חידות, כדי להחזיר למלך דצדצון שלוש אבנים שמעטרות את כיסאו: שמחה, חוכמה וגבורה. ומי נותן את הרמזים? יובל "שדון היער" המבולבל (יובל שם־טוב), והפעם יש לומר - ולגמרי בחיוב - נעדר המבולבל את המניירות הרגילות שלו (המילה "שקשוקה" נפלטה לו רק פעם אחת), והוא משחק לגמרי ברצינות (ועם כושר גופני ראוי לציון) דמות שמזכירה את עוץ לי גוץ לי, עם הלוק של יול ברינר ב"המלך ואני".
אם הצגת ילדים נמדדת לפי מספר הסלולרים שדולקים בחושך, רמז לכך שההורים מחפשים דרכי מילוט, הרי ש"קסם של משחק" זכתה בציון גבוה - מעטים ההורים שעשו זאת הפעם. רוב הזמן המכשירים נשארו כבויים וההורים מרותקים.
ועוד משהו: בסוף ההצגה עלו הדצים לבמה לשרשרת שירים מהרפרטואר של טיף וטף. האולם עבר מהתלהבות לאקסטזה, ואנחנו קיבלנו שני מופעים מהנים ביותר בכרטיס אחד. בקיצור, שווה מאוד מכל בחינה.
דבר הילדה: "היה מאוד כיף ומעניין לחפש את שלוש האבנים של המלך".
ציון: 5 כוכבים
