לפעמים יש לשפה יכולת נבואית. הרבה לפני איומיהם של השר בנט ושל השרה שקד, שיתפטרו מהממשלה ויפרקו את הקואליציה, והרבה לפני התקפלותם ונסיגתם מהאולטימטום שלהם - כבר ידעה השפה העברית לתאר את מה שעוללו כאן השבוע במילים: התחיל בקול תרועה רמה והסתיים בקול ענות חלושה. התיאור הזה מעלה על הדעת ביטוי עברי נוסף: "כי את רגלים רצתה וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים", כלומר, השר בנט, אם אתה מנהל ברפיסות כזאת את מאבקיך הפוליטיים בקואליציה, מה תעשה בשדה הקרב האמיתי כשר הביטחון?
אך האמת היא שעם כל הכבוד לעברית, דווקא בלדינו יש פתגם טוב יותר לתיאור של הרקולס ואטַלנטה של הבית היהודי: "וינו קומו און ליאון, סה פואה קומו אל מקרון". לאמור: "בא כמו אריה, יצא כמו אטרייה". כך דיקלם לי ידידי, פרופ' אלי שאלתיאל, שינק לדינו עם סוטלאץ' אמו. ואכן, זה הרושם שהותירה כאן השבוע המפלגה הגברית, הזקופה, הדי־ניינית, הלאומית, הנחושה והאמונית ביותר שלנו, שהציגה לנו חיזיון יחיד במינו, זה של בלון נפוח שנועץ סיכה בעצמו.
למען הסר ספק, את כל הביטויים האלה מניתי כאן לא על מנת לפגוע בשר החינוך ובשרת המשפטים אלא כדי לנחמם. קיתונות הביקורת שנשפכו עליהם מוצדקים, אבל עצם קיומם של הביטויים הנ"ל מעיד על כך שהשניים אינם הראשונים ולא האחרונים שאיימו איומים והגישו אולטימטומים וחזרו וזנבם בין רגליהם.
לא מפחדים
קצת לפני שהתברר שהוא מקרון, בעודו קומו ליאון, הספיק השר נפתלי בנט להכריז ברוב תבונה ועוז שחיילי צה"ל מפחדים מן הפרקליט הצבאי הראשי יותר משהם מפחדים ממנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר.
האמירה הזאת עוררה תגובות שליליות רבות, שהחשובה בהן הייתה תגובתו של הרמטכ"ל. חשיבותה נבעה משלוש סיבות: האחת היא שהרמטכ"ל קבע באופן חד־משמעי כי הפרקליטות הצבאית אינה גורם מחליש אלא גורם מחזק, והיא חלק מחוסנו של צה"ל. השנייה, שאיננו רגילים לראות קצין צבא שמוציא לעיתונות הודעה ביקורתית נגד שר בממשלה. והשלישית היא שראש הממשלה לא העז להגיב תגובה מנהיגותית משלו. תחת זאת הוא צייץ סיסמה שאינה ממין העניין: "חיילי צה"ל לא מפחדים מאף אחד". כך נותרה תגובת הרמטכ"ל התגובה היחידה שיש בה משמעות. במקום שלא היו בו אנשים, הוא היה איש.
אשר לציוץ השטוח, הפלקטי, של ראש הממשלה, הוא היה אמירה סתמית בנושא רב־משמעות. אמירה פופוליסטית, מתחמקת, חסרת השקפת עולם ונטולת חוט שדרה. היא הראתה שההקבלה שעשה השר בנט בין ראש הפרקליטות הצבאית ובין ראש חמאס לא מטרידה אותו כלל. ממי חיילי צה"ל מפחדים יותר? חיילי צה"ל לא מפחדים מאף אחד. יופי, ביבי, השכלת אותנו. תודה רבה. באמת. ולהיכן פנינו מועדות עתה? אז הנה התשובה: אנחנו בתקופה ביטחונית מורכבת ורגישה. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. מי שלובש בקיץ מעיל מזיע יותר ממי שלובש רק חולצה.
וחוץ מזה
וחוץ מזה, חיילי צה"ל כן מפחדים, ואין בזה כל רע. אשרי אדם מפחד תמיד: מאבן קלע, מסכין, מן השורף, מן החותך, ואם אתה חייל - גם מהחלטות של הקבינט, של שר הביטחון, של ראש הממשלה. כל לוחם מכיר את התחושה שהשפה מכנה פחד. הפחד מחדד אותך, מעורר אותך, ועליך להישמר שלא ישתק אותך. אני בטוח שגם ראש הממשלה, ששב והזכיר לנו השבוע בפעם האלף ששירת בסיירת מטכ"ל, יודע מהו פחד. ולא רק את הפחד של ימי שירותו בצבא, גם את הפחד של ימינו אלה. עובדה: הוא מפחד לעשות שלום, הוא מפחד לעשות מלחמה, הוא מפחד לספח את השטחים, הוא מפחד להחזיר אותם, ובאחרונה התברר שהכי־הכי הוא מפחד מבני גנץ. כל כך מפחד עד שבמקום להתייצב מולו, שלח את השרה רגב לטפול עליו שקרים ואשמה.
ולעניין אחר לגמרי
גם שתי ידיעות משמחות התפרסמו בימים אלה, ושתיהן בתחום התעופה. האחת - שבקרוב נוכל לשלם 140 שקלים ולעבור את הבדיקה הביטחונית ואת הרישום לטיסה בנתב"ג בזריזות ובנוחות, הרחק מדלת העם ומנוסעים סתם, באולם מיוחד שרשות שדות התעופה תקצה לשם כך. אני מרשה לעצמי לשער שאם יוסיף הנוסע המעוניין עוד כמה זוזים, המאבטחים של רשות שדות התעופה לא יתיזו עליו גז מדמיע, לא ישאלו אותו עם מי הוא שכב אמש, לא יתעניינו בדעותיו הפוליטיות ולא יפרקו לו את הפרצוף במכות.
הידיעה המשמחת האחרת היא סיפור התעכבותן של שתי טיסות אל על מניו־יורק לישראל וההתפרעות האלימה של נוסעים חרדים שחששו מחילול שבת. לא אכנס להבדלי הגרסאות שהתפרסמו, אבל בשולי הידיעה הסתתרה עובדה מעניינת: במטוס שאל על החליטה להנחית ברומא כדי להימנע מטיסה בשבת, הייתה נוסעת חולה שרופא ליווה אותה. הרופא אמר שכל עיכוב עלול לסכן אח חייה ומטעמי פיקוח נפש התקבל אישור רבני להמשך הטיסה תל־אביבה.
אני מאחל רפואה שלמה לחולה, אבל יש בסיפור הזה פתרון אפשרי לבעיית השבת בטיסה: במקום לשאול את השאלה הידועה: "האם יש רופא במטוס?" ישאלו, "האם יש חולה במטוס?" וכדי לא לסמוך על המקרה, אל על תדאג שבכל טיסה שממריאה לקראת שבת וחג, אכן יהיה חולה כזה, שכיב מרע שהחברה תטיס על חשבונה. הכלכל ישאל אותו איך הוא מרגיש. אדוני נוטה למות? תודה רבה. אפשר לטוס הלאה! כמו שיש לנו מפסק שבת ופלטת שבת ומעלית שבת וגוי של שבת - באל על יהיה לנו חולה של שבת. הכל טוב, חוץ מהשאלה: מדוע אל על, ששוב אינה חברה לאומית, יהודית או ממשלתית, אלא חברה פרטית, לא טסה בשבת מלכתחילה?
