"אם תזכרי אותי סיון
האם תקדישי לי קצת זמן
עכשיו כשאת הרחק מכאן"
(מילים: שמוליק צ'יזיק)
הרבה פעמים שאלו את יגאל בשן מי זו הסיון הזאת שעליה שר עם כל כך הרבה רגש. לא עזר לבשן שהוא הסביר לכל הנודניקים שאין גברת כזאת בכלל. האגדה נשארה בעינה, ואינספור ילדות שנולדו אחרי שיצא הלהיט, התכבדו בשם הזה.
סיון היא בעצם התרגום העברי לשיר "My Suzanne", שכתב בשן יחד עם שמוליק צ'יזיק, כשניסה לפלס את דרכו בלונדון ולפתוח בקריירה בינלאומית. לונדון די חיכתה לו, וב־1977 הוא חתם על חוזה להקלטת ארבעה אלבומים באנגלית. האלבום הראשון, "You Got The Power", בהפקת אבי עופרים, נולד באותה שנה וכלל גרסאות באנגלית ל"דודי שב הביתה" ול"יש לי ציפור קטנה בלב" ושירים שיצר בשן במשותף עם שמוליק צ'יזיק, בהם גם "My Suzanne". השיר, אגב, שכב תקופה מסוימת אצל להקת סטילי דן, אבל הם החליטו שלא לבצע אותו. הסיבה: השיר היה בנוי מארבעה אקורדים בלבד.
אחרי תקופה לא ארוכה בלונדון החליט בשן לחזור לארץ, לאחר שהגעגועים למשפחה הכריעו אותו. זמן לא רב לאחר חזרתו, נולדה הגרסה העברית לסוזאן. השם סיון נבחר פשוט בגלל הדמיון בצליל. האלבום "סיון", בכל אופן, הפך ללהיט ענק והוליד גם להיט נוסף — "תן לי" ("מה שהיה, תשכח מזה").
"כשאני שפוף ורע לי על הלב
אני הולך אל ברטה ואצלה יושב
אני שותה קפה שחור
מראה לה את היד
אומרת לי אתה נחמד
תשים עשירייה בצד"
(מילים: אהוד מנור)
מילה של ברטה זאת מילה, אבל לא בטוח שבמקרה של צדי צרפתי, חברו הטוב של אהוד מנור, מחבר המילים של השיר "קפה אצל ברטה". "אהוד כתב את השיר מהסיפורים שהייתי מספר לו כשחזרתי מקוראת בקלפים בשם רחל לוי", מספר צרפתי. "הייתי בא אליו בדיכאון כי מגדת העתידות אמרה ששום דבר לא יקרה לי. בקיצור, שאני אבוד. הייתי שחקן צעיר ונלחמתי על חיי כאמן. קיוויתי לשמוע ממנה דברים מעודדים, אבל תמיד יצאתי ממנה מיואש. עד שיום אחד היא אמרה לי, אחרי שכבר עזבתי את הבמה: 'אני רואה איזה שינוי, אבל לא שינוי גדול. בכל מקרה לא תחזור לשחק'. מסתבר שקוראות בקלפים ומגידות עתידות לא תמיד צודקות".
נתן כהן, איש שלישיית "הנשמות הטהורות", הלחין את השיר לשלישייה שלו, שהייתה אז אחד ההרכבים המבטיחים, אבל בשן זכה בשיר. "אלו היו ימי מלחמת יום הכיפורים, ואנחנו הופענו בצוות בידור לפני החיילים יחד עם יגאל ומוטי גלעדי", מספר כהן. "ניצלנו את הזמן הפנוי כדי לעשות חזרות על השירים שהיו אמורים להשלים את האלבום הראשון שלנו. 'קפה אצל ברטה' היה אחד משני השירים שחיכו להקלטה".
איך מילות השיר הגיעו אליך?
"לא הכרתי אז את אהוד אישית. שלמה צח, שהיה האמרגן שלנו, הביא לי את המילים. הלחנתי אותן תוך שלוש דקות. המנגינה זרמה לי כל כך בקלות עד שחשבתי שגנבתי אותה ממישהו אחר. אחרי הרבה בירורים הגעתי למסקנה שהלחן לא דומה לשום דבר אחר. הוא רק שלי.
"השיר התקבל בהופעות בצורה בלתי רגילה. הקהל מאוד אהב אותו, ויגאל ביקש ממני להקליט אותו. הסברתי לו שהשיר מיועד ללהקה, אבל הוא המשיך ללחוץ. פתאום קיבלנו הודעה מחברת התקליטים הד ארצי שמקפיאים את הקלטות האלבום עד לסוף המלחמה. הם גם לא כל כך האמינו בנו. פשוט לא ספרו אותנו. מאחר ואני שונא ששיר שלי שוכב הרבה זמן במגירה, במיוחד שיר טוב, אמרתי ליגאל: 'אוקיי, תקליט את השיר, ובהמשך, כשנוכל, גם אנחנו נקליט אותו'. מבחינתו לא הייתה בעיה. גם לא מבחינתי".
לא היו לך שום בעיות אגו במקרה הזה?
"כמלחין היה לי את הדחף שהשירים שלי יבוצעו. אף פעם לא היו לי שאיפות להצליח כזמר. רציתי להלחין ולהפיק. יגאל הקליט את השיר, ואני אפילו ניגנתי בהקלטה בגיטרה אקוסטית. השיר יצא ונהיה להיט גדול. אחרי כחצי שנה הפשירו את הקלטות האלבום שלנו, והוצאנו את השיר בביצוע שלנו. ברדיו שידרו את שני הביצועים. היה משהו חדש בגרסה שלנו לעומת הגרסה שהכירו".
"יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי מנגינות
של סתיו ושל אביב חולף
של אלף אהבות קטנות"
(מילים: יגאל בשן ויוסי בנאי)
רק אחרי ש"יש לי ציפור קטנה בלב" הפך למגה־להיט ב־1975, שלישיית הגשש החיוור הבינה שעשתה טעות כשוויתרה על הלחן היפהפה שכתב בשן. הכל התחיל שנה קודם לכן, כשיוסי בנאי הציע לשלושה מוזיקאים — יצחק זיקו גרציאני, שעבד באותם ימים עם השלישייה, יאיר רוזנבלום ויגאל בשן - להלחין שיר בשם "בין הזמנים". הגששים בחרו את הלחן של גרציאני וטענו שהמנגינה של בשן לירית מדי. בנאי, שראה את פניו המאוכזבות של בשן, אמר לו: "ילד, 'יש לי ציפור קטנה בלב והיא עושה בי מנגינות'. לך הביתה, תמשיך את המילים". ובשן אכן הלך הביתה, והמשיך לכתוב את המילים לשיר.
עשור אחר כך סיפר בשן: "'יש לי ציפור קטנה בלב' הוא השיר היחיד שהצלחתי להלחין בצורה כנה ממש. יש בו אינטגרציה של מזרח ומערב. זה שיר מאוד טבעי, וזה אני". היה זה עוד אחר מלהיטיו של בשן שזכה לגרסה גם באנגלית, וב־1977 הוא יצא כסינגל בשם "Sing It Like a Bird".
"אנחנו בחרנו אז במנגינה של זיקו, אולי בגלל שזיקו היה המנהל המוזיקלי שלנו", אומר גברי בנאי. "בסופו של דבר, דווקא המנגינה של זיקו פחות הצליחה. כשעשינו את תוכנית הפרידה שלנו, שסקרה את הלהקה לאורך הקריירה הארוכה שלה, סיפרנו את תולדות השיר, ואמרנו: 'טעינו, טועים. טעות'".
איך לא הבנתם את זה אז?
"המנגינה של יגאל הייתה הכי טובה, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יהיה בסופו של דבר שלאגר. עכשיו, כששמעתי על מותו של יגאל, הרגשתי כאב נוראי בלב. זהו סוף נוראי לאדם מקסים".
"בואי נעשה לנו חג
כמו לפני שנה
ומה שטוב בשבילנו
טוב בשביל המדינה"
(מילים: יענקל'ה רוטבליט)
1975 הייתה עוד סיבה לחגיגה בשביל בשן. הוא נתקל במילות שיר שפירסם יענקל'ה רוטבליט בעיתון "הארץ", התלהב, וביקש להלחין אותו. השיר זכה לפחות לשתי גרסאות מוצלחות: האחת, המושמעת יותר, בביצועם של בשן ותיקי דיין, נכללה במופע "שלכם לשעה קלה". באותה שנה הקליט בשן את השיר גם לבדו, אבל הגרסה שצעדה במצעדים היא הדואט עם דיין. "יגאל ביקש ממני את השיר ונתתי לו אותו בשמחה", אומר רוטבליט. "כתבתי אותו על יום עצמאות פרטי שלי, בלי שום קשר ליגאל. הוא הלחין אותו יפה. נפגשנו פעם בירושלים עם עוזי חיטמן בתקופת 'כמו צועני'. דיברנו שאכתוב להם, אבל כלום לא יצא מזה. אני מצטער מאוד על מותו הטרגי בטרם עת".
"מתוק, מתוק
הוא טעם החיים
אם רק יודעים כיצד לטעום
אם רק יודעים"
(מילים: אילן גולדהירש)
יגאל בשן הגיע ללהקת פיקוד הצפון ככוכב גדול. די מהר הפך לסולן הלהקה, לצד עדנה לב. "מתוק מתוק" ו"לצפון באהבה" היו רק חלק מהלהיטים שלהם. "מתוק מתוק", שיצא ב־1971, נכלל בתוכניתה ה־18 של הלהקה, "חייך לעולם", כיכב שישה שבועות בראש מצעד הפזמונים, וזכה במקום הראשון במצעד הפזמונים של רשת ג'. הוא אפילו התכבד בגרסה פארודית, "חמוץ חמוץ", של תיקי דיין וצוות "לול". בשן לא התלהב במיוחד מהפארודיה עד שפשנל הבהיר לו: זה סימן שהצלחת בגדול.
אוהד נהרין היה אחד מחבריו ללהקה של בשן. "מאוד אהבתי את יגאל", הוא אומר. "הוא היה איש מקסים ביותר. הגעתי ללהקה כשהוא היה בה כבר שנתיים, והוא התייחס אליי ואל כולם נפלא. היינו שותפים גם לחדר. השתן לא עלה לו לראש למרות שהוא כבר היה אז כוכב גדול".
"מעבר לקול הנהדר, יגאל ידע להתחבר לטקסטים", מסביר צדי צרפתי את סוד ההצלחה של בשן. "ראית שהוא בחור אינטליגנטי שמבין על מה הוא שר. הייתה לו טונה של כריזמה. הוא היה מלך על הבמה".
"תשתה קצת נענע עם התה
או אולי חוואג' בקפה
ואז תסכים איתנו
שהחיים אצלנו הם דבר יפה"
(מילים: אילן גולדהירש)
לא רק הסרט "משפחת צנעני" מ־1976, שביים בועז דוידזון, הפך די מהר לקאלט. כך היה גם במקרה של שיר הנושא, שיגאל בשן היה חתום על הלחן שלו. "יום שישי בערב / אצל משפחת צנעני / חגיגי הכרם ובלב חרדת קודש", שר בשן יחד עם תימני נוסף — יזהר כהן, שהוא גם בן דוד מדרגה שנייה שלו. בשן, שנולד כיגאל בשארי, הפליג במשך השנים בעיקר למחוזות הפופ. "משפחת צנעני" היה אחת ההזדמנויות הבודדות בקריירה שלו להתרפק על צלילי הבית.
"כשביקשו מיגאל להלחין את השיר, הוא החליט משום מה שהוא רוצה לשיר אותו יחד איתי", מספר כהן. "היינו אז מאוד צעירים. קפצנו לאולפני קולינור ברחוב הארבעה בתל־אביב, והקלטנו את השיר בטייק אחד. יגאל היה מאוד מוזיקלי, וגם אני הייתי מוזיקלי לא פחות. נהנינו לשיר את זה יחד, כזמרים, כחברים. במיקס שעשו לשיר יגאל נשמע יותר דומיננטי ממני, אבל שומעים אותי ברקע. הייתה לנו התאמה מושלמת, כמעט עיוורת, בשירה. בתקופה ההיא הרבה אמנים, לא כמו היום, נרתמו לעזור לאחרים, ומאוד שמחתי להיענות לבקשה שלו. מאוד אהבתי את יגאל, וכששמעתי על מותו קיבלתי זץ למוח. הכאב פשוט קורע".
"בוא נילס, בוא נעוף
בוא נמריא עד סוף הדרך
בוא ונעוף אל מעל הכפר
מעבר לנחל, מעבר לדרך
עם האווזים לאופק, בוא נעוף"
(מילים: לאה נאור)
אין כמעט ילד בישראל של שנות ה־80 שלא צפה בסדרת האנימציה "נילס הולגרסון", ולא הכיר בעל פה את מילות שיר הפתיחה שלה. את השיר תירגמה לעברית הסופרת והמשוררת לאה נאור, ויגאל בשן הופקד על הביצוע. "מאוד אהבתי את הביצוע של יגאל", אומרת נאור, שכתבה גם את שיר הנושא של הסדרה "הלב". "היה לו קול נהדר והוא גם ידע לרגש בהגשת השירים. היו לי עוד מפגשים מוזיקליים מקסימים עם יגאל בשן. ב'הופה היי' הם ביצעו הרבה מאוד שירים שלי ללחנים של יורם צדוק. אף אחד לא זוכר כמעט שירים שכתבתי, אבל את השיר של הסדרה כולם זוכרים לי, ואני גאה על כך".
עירית דגן, אשתו של השחקן עזרא דגן, דובבה את דמותו של נילס. "הסדרה, 52 פרקים, שודרה במשך כמעט שנתיים. "מיתרי הקול שלי נשחקו בגלל העבודה על הדמות של נילס הילד", היא אומרת. "עד היום אני מקבלת תמלוגים על הדיבוב, ועד היום אנשים מבקשים ממני בטלפון לעשות להם את נילס".
באותם ימים אמרו אז על בשן שהשיר בעצם ניבא את הקריירה העתידית שלו ככוכב ילדים בשורות ההרכב "הופה היי", שהוקם זמן קצר לאחר ש"נילס" הפך ללהיט. קולו החם וההגשה בגובה העיניים כבשו באופן מיידי ילדים, שהפכו בהמשך לקהל נאמן.
"כמו צועני מסתובב לי בעולם
והעולם כולו ביתי
כמו צועני מסתובב לי בעולם
והשירים בנשמתי"
(מילים: עוזי חיטמן)
ב־1985 פרצה לתודעה שלישיית "כמו צועני": יגאל בשן, עוזי חיטמן ויונתן מילר. הם ביצעו בקדם־אירוויזיון את השיר "כמו צועני" שכתב חיטמן, אבל דורגו רק במקום השני. בתחרות זכה באותה שנה יזהר כהן ו"עולה עולה" שלו, שנסע לשוודיה. "עליתי לארץ בסוף אוגוסט 1981", מספר מילר. "תוך כמה חודשים מצאתי את עצמי מופיע בשירוויזיון. עוזי היה אחד המשתתפים בפסטיבל. הוא התלהב ממני ואמר לי: 'כתבתי עליך שיר'. קראו לו 'כמו צועני'. שכחתי מזה — עד שעוזי נזכר בי. עוזי לא הרגיש שהוא זמר מספיק טוב לקדם־אירוויזיון ולכן פנה ליגאל בשן, שהיה אז זמר תותח, וביקש שישיר אותו. יגאל, בחוכמתו, הציע שישירו את השיר ביחד. אני הייתי עם הכינור. דליה מזור, שהנחתה את הקדם, אמרה שמבצעים את השיר עוזי חיטמן, יגאל בשן ולהקת צועני. להקת צועני היינו אני ושתי המלוות. לצדי צרפתי, שביים את השיר, יש חלק חשוב בהצלחה של השיר ובהצלחה שלי. הוא עשה העמדה מרשימה. ככה נולדה השלישייה".
"יגאל פנה אליי כדי שאעמיד לו את השיר שעוזי חיטמן כתב", נזכר צדי צרפתי. "הצעתי לו שעוזי יצטרף, יישב וינגן על פסנתר, ונוסיף לזה כנר. הציעו לנו כל מיני אנשים, אבל כשיונתן הגיע עם החיוך והתלתלים השחורים, לא היינו צריכים לחשוב פעמיים".
"אנחנו נשארים בארץ,
אנחנו נשארים,
אנחנו נשארים בארץ,
עד מאה ועשרים"
(מילים: עוזי חיטמן)
גם אחרי ש"כמו צועני" נשארו בארץ ולא טסו לאירוויזיון, הם לא נשברו, וכתבו את השיר "אנחנו נשארים בארץ". מה שהחל כבדיחה, סוג של דאחקה על הכישלון ההוא, הפך ללהיט היסטרי שכיכב בכל המצעדים ובכל רשימות ההשמעות. זמן קצר אחרי צאתו נבחר גם לשיר השנה של רשת ג', כשהוא גובר על "עולה עולה" של יזהר כהן במצעד השנתי.
"השיר נכתב כמחווה ליזהר, רגע לפני שהוא נסע לשוודיה", מספר מילר. "ישבנו בסלון של יגאל וכתבנו את השיר. זה השיר היחיד שכתבנו שלושתנו".
מה סוד ההצלחה של "כמו צועני" ו"הופה היי"?
"יגאל היה זמר נהדר, אבל גם פושר לא קטן. הוא זה שדחף את הלהקה ואת התוכנית. כמובן שהחיבור של כולנו תרם להצלחה הגדולה".
"הנה הם באים השדים האדומים
הפועל תל־אביב הפועל תל־אביב"
(מילים: עלי מוהר)
כשהאימפריה באדום, הפועל תל־אביב, זכתה באליפות בשנת 1981, נרתמו ארבעה אוהדים שרופים לכתוב ולבצע את המנון האליפות, "השדים האדומים", השיר הכי מזוהה עד היום עם הקבוצה. עלי מוהר, המשורר באדום, כתב: "הפועל תל־אביב הקבוצה שלנו / אין עוד כזאת קבוצה / אנחנו תמיד איתה כולנו / הולכים לכל מקום, הולכים איתה", יצחק קלפטר הלחין, ולביצוע הצטרפו עוד שני אדומים שרופים: יגאל בשן וחנן יובל. למחרת מותו זיכו אוהדי הפועל את בשן בדקה של מחיאות כפיים רועמות לפני תחילת משחקם.
"אני אוהד הפועל שרוף לצערי, לאורך כל השנים, בדיוק כמו שיגאל היה", מספר חנן יובל. "כשאמרו לי שהמילים הן של עלי מוהר, המוזיקה של קלפטר והשותפים להקלטה הם יגאל בשן וקלפטר, לא יכולתי כמובן לסרב להצעה. הייתי גאה שפנו אליי, ומי יכול לסרב למילים שכתב עלי מוהר. יגאל היה לא רק אדם מקסים וזמר נהדר, אלא גם אוהד שהיה מאוד מזוהה עם הפועל. הקלטנו את השיר באולפני טריטון, והשאר היסטוריה. השיר הוא אחד מהמנוני האליפות המוצלחים ביותר שנוצרו כאן — כשהיוצרים הם כל כך טובים, וגם המבצעים ברמה טובה, חייב לצאת תוצר טוב".
