את נח הכרתי כאשר הגעתי לביתו במהלך תחקיר שעשיתי לסרט "אקסודוס — הסיפור האמיתי". נח היה אחד מאנשי הצוות של האונייה, וכשישבתי לשמוע את סיפורו הייתי בהלם, ואמרתי לו שסיפור חייו הוא סיפור שכל ישראלי צריך להכיר. משסיימתי את הסרט על אקסודוס, פניתי לנח ואמרתי לו: "כעת נעשה יחד את הסרט על חייך". תהליך גיוס הכסף לסרט היה ארוך, ובמהלכו נח לא פעם היה אומר לי, בעוקצנות הידועה שלו: "מקווה שהסרט יהיה עליי, לא לזכרי".
כאשר נסענו לצילומים בבלגיה ובצרפת, נח התרגש מאוד. בכל מקום שאליו הגענו, היה אומר — "לא האמנתי שאחזור אי פעם לפה". כשהגענו לצילומים באושוויץ נח היה בפנים חתומות. היה קשה לו לדבר, וראיתי את הזיכרונות צפים בראשו כאשר סיפר למצלמה את סיפורי הניסים שאיתם צלח את מחנה ההשמדה אושוויץ ושתי צעדות מוות.
במשך תהליך ההפקה נח ביקש כמה פעמים לראות את שלבי העריכה השונים של הסרט, אך אמרתי לו, "נח, אתה תראה את הסרט המוגמר ביחד עם כולם". ידעתי שלנח, כעיתונאי פרפקציוניסט וביקורתי מאוד, יהיה קשה לראות חומרים לא ערוכים.
ואכן, סיימנו את הסרט ונח ישב במקום של כבוד בהקרנת הבכורה, ואני בהתרגשות חיכיתי לרגע שבו יידלקו האורות, ואראה את פניו. קלטתי את המבט המאושר שלו והבנתי מיד שהוא אהב את הסרט. נפגשנו לא פעם בהקרנות של הסרט, בישראל או בחו"ל, טסנו יחד לפסטיבל סרטים בפריז, בסיום כל הקרנה היינו עולים יחד לבמה ומספרים על תהליך ההפקה, על הקשר המיוחד בינינו, ונח היה מוסיף פרטים על סיפורו. הוא ריגש את הקהל וגם אותי בכל פעם מחדש. לא פעם היינו נפגשים בביתו לכוס קפה.
לפני כחודש היינו אמורים להופיע יחד בהקרנה של הסרט בסינמטק ירושלים. נח התקשר אליי ואמר שהוא אינו חש בטוב ושלא יוכל להגיע ושהוא מבקש את סליחתם של הצופים. כל כך היה חשוב לו לפגוש את האנשים ולספר את סיפורו, ולכן כשלא חש בטוב, הרגיש שהוא מאכזב אותם. זה היה נח.
לפני כשבועיים דיברנו והוא אמר לי שהוא מתאשפז כדי להיבדק. זו הפעם האחרונה שדיברנו.
נח היה בעיניי מעין פורסט גאמפ יהודי. כמעט כל אירוע חשוב שקרה ליהודים במאה ה־20, נח היה שם ואיכשהו גם יצא משם בחיים. הוא סמל לסיפור התקומה שלנו, למדינת ישראל הטובה ההולכת ונעלמת.
נח, אני כבר מתגעגע אליך, אהבתי אותך מאוד!
אורי בורדה הוא במאי ומפיק הסרט התיעודי "להתאגרף לחיים", על חייו של נח קליגר
