ג'וג'ו מויס, מהסופרות האהובות בישראל, חוזרת אלינו עם "לבד בפריז", מארז הכולל ספר קצר ושמונה סיפורים, הכתובים כולם בסגנונה הקליל והנעים, הכי לא תובעני ומפנק.
כבר בהתחלה נחמד לגלות שזה לא אחד מהרומנים התקופתיים שלה, שלעיתים נוטים להיות מעט מתישים, אלא צ'יק־ליט עדכני וזורם, על בחורה לא כל כך עדכנית ולא זורמת בכלל, ושמה נל. היא אמורה לבלות סוף שבוע רומנטי בעיר האורות עם בן זוגה הנחשק אך דפוק פיט, שברגע האחרון מבריז ומותיר אותה לגמרי לבד, אובדת עצות.
נל היא בחורה פשוטה, לא יפה מדי וגם לא חכמה מדי, שממעטת לצאת מעיירת הולדתה. עכשיו זו ההזדמנות שלה לגלות את הגיבורה הפנימית שבה, בהתאם למסורת החדשה והנפלאה של הכוח הנשי המתעורר. כל קלישאות ההעצמה מתנגשות בכל הקלישאות הרומנטיות ברעש רב ובחדווה עצומה, ליצירת הממתק האסור המושלם בנוסחה הבלעדית של מויס.
הסוד טמון בעצם בגיבורה: אנחנו פשוט מתים על נל עלובת הנפש והאומללה, עם טבלאות האקסל שלה ומחצית השעה שנדרשת לה כדי לבחור סנדוויץ'. זה לא הוגן שעד שבחורה דהויה ואפורה כזאת מחליטה לצאת מאזור הנוחות שלה - היא תקבל כזה פטיש בראש ותובס באופן כה עגום וצורב. אז אנחנו מחזיקים לה אצבעות חזק־חזק ומתפללים לטוב, כשמויס מובילה אותנו באף ממפלה לניצחון וחוזר חלילה - ולא נעים לנו להודות שאנחנו כל כך נהנים, לעזאזל.
אין ב"לבד בפריז" ולו שורה אחת מפתיעה לרפואה, והוא עמוס קיטש ודמע עד לגדותיו, אבל זה בדיוק העניין - מויס מעניקה לקוראיה בדיוק את מה שהם זקוקים לו: אסקפיזם, נחמה, ליטוף וחיוך בסוף יום עבודה ארוך או בחופשה. כי בפריז הכל יכול לקרות ואצלה, כמה נהדר ונפלא, הכל אכן קורה.
