המערכה הנוכחית בין ישראל לטורקיה הסתכמה בחילופי מהלומות מילוליות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. נכון, לא מדובר בפעולות מדיניות או צבאיות, אבל מה שבטוח - בשני הכיוונים לא בוחלים במילים חריפות.
בעין הישראלית, המתקפה הטורקית על ישראל צמחה משום מקום, די בהפתעה, כשארדואן, שר החוץ שלו ודוברו הוותיק תקפו בבוטות את נתניהו וכינו אותו רוצח. נתניהו לא עמד מנגד בשתיקה. הוא הגיב למתקפות והזכיר לארדואן את ההשתלטות הטורקית על צפון קפריסין, ואת העובדה שבטורקיה עצורים מאות בכירי השלטון, ביניהם מפקדי צבא, פרופסורים, אנשי עסקים ועיתונאים.
בעקבות גל המעצרים הללו נוצר מצב שארדואן רשאי להתנפל על מי שבא לו ואף אחד לא יעז לפצות פה ולצפצף. הוא יוצא אל הקהל הרחב ומעדיף את הצעירים והכפריים - שם הוא זוכה לתשואות רמות. אך נשיא טורקיה לא פועל בחלל ריק. איראן מעבר לפינה, ויותר חשוב - הוא קיבל אור ירוק מהנשיא טראמפ לעשות עבודה בסוריה. וכשארדואן שם על הכוונת את צפון סוריה, הוא לא בדיוק סופר את בשאר אסד.
בהקשר הזה, אתמול נחשף ביקורו של ראש המודיעין הסורי עלי ממלוכ אצל עמיתו המצרי עבאס כאמל. מצרים ניתקה את היחסים עם סוריה ב־2013, אבל מאז הסתמנו לא מעט קריצות לכיוונו של אסד. בסוף השבוע נערך בסוריה ביקור ערבי ראשון, של נשיא סודאן עומר אל־בשיר. ביקור מעורר סימני שאלה, כשאסד מוצא עצמו בתפקיד המתווך.
ביקורו של ראש המודיעין הסורי בקהיר הוא המשך לפרשת יחסי מצרים־סודאן. מצרים של א־סיסי מקבלת את המצב החדש בסוריה כעובדה מוגמרת. מה שא־סיסי רוצה באמת זה להשיב את אסד לליגה הערבית. זה לא ילך בקלות, אבל הוא מכין את הקרקע לכך.
