"קז'יק", שמחה רותם, ניצל בנס בגטו ורשה. גם אני הייתי בת מזל ושרדתי את התופת.
הייתי הקשרית של הגטו, נערה בת 14. סיכנתי את חיי פעמים רבות כשעברתי ממקום למקום כשעל גבי העלונים שכתב מרדכי אנילביץ' עבור הלוחמים היהודים. פעמים אחרות העברתי גם נשק. עברתי דרך המשמרות של הגרמנים וכל פעם היה חיפוש ופחדתי פחד מוות שימצאו אצלי את החומרים.
זה יום מאוד עצוב עבורי. שמחה "קז’יק" רותם היה אחרון לוחמי מרד גטו ורשה. הוא השתייך בצעירותו לתנועת עקיבא שלא הייתה תנועה דתית, וכשהחלה המלחמה יכול היה בקלות להסתתר אצל משפחה פולנית, אבל הוא לא הסכים לכך בשום פנים ואופן.
את השם שלו, ואת הפעולות שביצע, כולם הכירו. כבר אז, בפולין, הוא נחשב לגיבור, לדמות הירואית. כשהמצב הפך לנואש והגרמנים התחילו להצית בית אחר בית ולהעלות את הגטו באש, הוחלט לשגר משלחת לצד השני. לקז'יק היה מראה אירופאי והוא צורף למשלחת יחד עם אנטק וטוביה שיינגוט, והם הצליחו ליצור קשר עם הארגון הסוציאליסטי הפולני כדי לקבל עזרה.
אחרי שתמו הזוועות והמלחמה הסתיימה, נפגשתי עם קז'יק בישראל. מותו של קז'יק מסמל סיומה של תקופה. דור הגיבורים הולך ונעלם, ואני מרגישה שאיבדנו את הגיבור של גטו ורשה. היו הרבה גיבורים בגטו ורשה, וקז'יק היה כמובן אחד האמיצים שבהם.
הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל אתמול. בני ונכדיי, שסיפרו לי על כך שקז’יק הלך לעולמו, דאגו שלא אתרגש יותר מדי כשאני מקבלת את הבשורה המרה.
המסר הראשון והמרכזי שלי לכולם הוא שאסור להיכנע וחייבים להיות חזקים. צריך לזכור את כל מה שהיה, למרות חלוף השנים והגורמים שרוצים להשכיח את מה שקרה בגטו ובשואה.
וחשוב לי לחזור ולציין: כולם היו גיבורים. כל מי שעשה משהו נגד הגרמנים בתנאים הקשים ההם היה גיבור. חיינו בפחד, אבל נאבקנו כגיבורים. חשוב שיזכרו את כל הגיבורים שנלחמו בגטו.
נוח בשלום על משכבך, גיבור.
עליזה ויטיס־שומרון (90) לחמה כקשרית בגטו ורשה
