דרמת הפשע 'הכלבים של ברלין', שעלתה בנטפליקס בדצמבר, היא אחת הסדרות הבולטות כרגע בגרמניה. זה לא מפתיע, לאור נקודת המוצא המרתקת שלה: רצח של כדורגלן מפורסם ממוצא טורקי, ערב משחק מגה־טעון בין גרמניה לטורקיה. חוץ מנטייה קלה לקלישאות ולחורים בעלילה - אחלה בינג'.
מה שמפתיע הוא שמדובר בסדרה הגרמנית השנייה בלבד של נטפליקס (הראשונה הייתה 'אפל' המוערכת). יחסית לשוק עצום, שנטפליקס פועלת בו כבר מ־2014, אפשר היה לצפות ליותר. אלא שנטפליקס לא מזדרזת להפיק סדרות לא־אמריקאיות, שישודרו אצלה בלעדית. היא מעדיפה לרכוש תוכן מקומי קיים ולשלב אותו במגוון האינסופי שלה. בסך הכל, לפי פרסומים, הנתח של סדרות אירופיות בנטפליקס־גרמניה עומד כרגע על 19 אחוז.
האיחוד האירופי הבין את הרמז. ממילא גוברת אצלו הנכונות לפעול נגד הדורסנות והתחמנות של הטיטאנים מעמק הסיליקון, בראשות אמזון, גוגל ופייסבוק. נטפליקס ואמזון־פריים הן אמנם ספקיות בידור, אבל לא פחות אימפריאליסטיות. לכן, כדי לוודא שהציבור ימשיך ליהנות מתוכן תוצרת היבשת ושהתעשיות המקומיות לא יקרסו, החליט האיחוד לחוקק חוק מעניין: עד ספטמבר 2020 יחויבו שירותי הסטרימינג למלא מכסה של כ־30 אחוז בתוכן תוצרת אירופה. וזה אחרי שבית המשפט לערעורים של האיחוד דחה עתירה של נטפליקס נגד חוק גרמני, שמחייב את חברות הסטרימינג לשלם 2.5 אחוזים מהרווח שלהן במדינה לטובת המועצה שמסבסדת סרטים וסדרות.
ההתפתחויות הללו אולי נשמעות משעממות וביורוקרטיות, אבל עשויה להיות להן השפעה מרחיקת לכת - גם על ישראל. כאן, נטפליקס ואמזון לא חייבות כלום לאף אחד. נטפליקס אמנם רוכשת סדרות ישראליות וגם משתפת פעולה עם יוצרים ישראלים (כגון האבות של 'פאודה'), אבל הכל אקראי ולפי רצונו של התאגיד עם הארנק הכי שמן בביזנס. בעוד גופי השידור נאבקים עד זוב דם על צופים ומנויים, נטפליקס מזנבת בהם בלי שמישהו מוודא שהיצירה המקומית - שגם ככה שורדת בתנאי שדה כמעט - באמת מרוויחה מזה.
עד כה, ישראל לא ממש מצטיינת בהרמת ראש מול המהפכה הטכנולוגית של המאה ה־21. פייסבוק וגוגל חוגגות את חוסר האונים של המדיה המסורתית ואת האין־אונות של המדינה. נטפליקס, בינתיים, נמצאת על אותו מסלול, תוך ניצול נוהל "גאווה ישראלית" כל אימת שסדרה ישראלית מגיעה לשם, כאילו עושים לנו טובה. הנה חומר למחשבה עבור הכנסת הבאה.
