"אני מבקשת, אני מתחננת בדמעות - אל תאשרו איתה שום עסקה", ממררת דורינה בבכי קורע לב, בכי של אמא שאיבדה את היקר לה מכל. לפני כחצי שנה פניה התמימות והיפהפיות של יסמין ז"ל, בתה בת השנה וחודשיים, הביטו בעיניה של מדינה שלמה. העובדות, על פי כתב האישום, פשוטות: יסמין הלכה לגן "מאשה והדב" בפתח־תקווה, כמו בכל יום. אחת הסייעות בגן, אינה סקיבנקו, עטפה אותה ופעוט נוסף בשמיכה עבה, נשענה עליהם ושקעה בטלפון הנייד שלה. כשהתינוקות ניסו לזוז, היא הידקה את אחיזתה אף יותר. לאחר כעשר דקות, כך נטען, היא קמה, הורידה את השמיכה, וראתה כי ראשה של יסמין נשמט. הסייעת סקיבנקו כיסתה את ראשה שוב בשמיכה, ורק אחרי עוד כמעט שעתיים נמצאה יסמין ללא רוח חיים על ידי סייעת אחרת.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
סקיבנקו נאשמת בהריגה ובמספר סעיפים של התעללות בקטין חסר ישע. לדברי עורך דינה, היא "לקחה אחריות על האירוע" (התגובה המלאה - במסגרת). המקרה המזעזע עורר דיון ציבורי חשוב לגבי הכשרת כוח האדם בגני הילדים והדאגה לשלומם, ואף הביא ליוזמות חקיקה חשובות בכנסת; אבל ההורים האבלים - האם דורינה וינטה והאב ולדימיר בוטוק - קיוו לראות גם את טחנות הצדק הישראליות בפעולה. אלא שלפני כשבועיים ניחתה עליהם מכה נוספת: בפרקליטות, כך פורסם, מתעתדים לחתום עם הסייעת על עסקת טיעון, שתקל בחלק מהאישומים נגדה. על פי ההסדר המסתמן הסייעת תודה בהריגה, אבל חלק או כל סעיפי ההתעללויות ביסמין ובפעוטות נוספים יימחקו. עבור הוריה של יסמין המנוחה זה כבר היה יותר מדי. "אני רוצה שסקיבנקו תקבל את העונש המקסימלי - ושהוא לא יהיה פחות ממאסר עולם", ממשיכה האם דורינה, אבל הפעם שטף הדמעות מפנה את מקומו לזעם. "אני לא מאחלת לה עונש מוות, כי אני רוצה שהיא תסבול כל רגע בכלא, שהיא תרגיש מה זה להיות בלי ילדים שנלקחו ממנה ובלי משפחה. ושלא ירחמו עליה, כמו שהיא לא ריחמה על התינוקת היפה שלנו, שהייתה רק בת שנה וחודשיים, כשהיא חנקה אותה למוות".
"הייתי גבר שלפני שנה היה לו הכל", אומר האב ולדימיר. "הייתה לי משפחה מאושרת, בת יפה, הייתי האבא הכי מאושר בעולם, אבל האישה הזאת לא רק הרגה את הבת שלי - היא גנבה לי את האושר. האושר הכי גדול זאת המשפחה. והיום? לא נשאר לי כלום כדי להיות מאושר. כל שנה ב־16 במאי אצטרך לנסוע לבית העלמין ולבכות שם על הקבר של הבת שלי. במקום לשמוח ולחגוג לה ימי הולדת אני צריך להיות באבל ולבכות. בכל פעם שאנחנו מסתכלים על התמונות של יסמין, המחשבות שלנו נודדות ישר לבית הקברות, למקום בו טמונה הילדה שלנו, ואיך שעל הגופה הקטנה שלה יושבות עכשיו טונות של אדמה. אנחנו נצטרך לחיות עם זה כל החיים. ואני רק מבקש שהצדק ייעשה".
סביר להניח שעם העסקה או בלעדיה, העונש שלה יהיה כבד.
"אין עונש שיספק אותנו, אבל לפחות שיהיה עונש כזה שיביא מרגוע ללב הפצוע. כמה שסקיבנקו לא תקבל, היא תשב שם בחיים - בזמן שהילדה שלנו מתה. ובעוד שלה תהיה תקווה שהיא תשתחרר מהכלא בסופו של דבר ותחבק את ילדיה, אני אחיה עם מחשבה אחת: רק כשאמות אפגוש את הבת שלי בשמיים".
בני הזוג, המיוצגים על ידי עו"ד קובי שקלאר, הגישו גם תביעת נזיקין כנגד בעלי הגן, הסייעת סקיבנקו וחברת הביטוח של הגן, על סך 2.5 מיליון שקלים. עו"ד שקלאר מצידו דווקא תומך בעסקת הטיעון (ראו מסגרת), אבל בהחלט מבין לליבם של ההורים הזועמים.
במסגרת העסקה, סקיבנקו תודה באשמה.
"ובשביל זה צריך עסקה?!", מזדעק ולדימיר. "היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, אבל יש סרטון שבו רואים בוודאות את אשמתה", הוא בוכה ומכה על החזה. "אני ראיתי את הסרטון. רואים בבירור שהיא הניפה את יסמין ביד, ואיך שהיא משכה אותה וזרקה אותה על המזרן וטילטלה אותה, רואים שהיא לא רצתה לפתוח את השמיכה ולשחרר אותה. איך יכול להיות שזה לא סעיף רצח? אנחנו מתנגדים לעסקה איתה. מה איתנו, ההורים שלה? למה לא שואלים לדעתנו? הרי היא גמרה לנו את החיים".
דורינה: "מה קורה פה? עושים איתה דיל על חשבוננו, רק כדי לסגור את התיק? בשביל מה צריך את ההודאה שלה? את מי זה מעניין? יש מצלמות בגן שתיעדו למרבה המזל את הכל. למה צריך יותר מזה? למה שהמפלצת הזאת לא תקבל את העונש שמגיע לה?".
באוגוסט 2016 הכל נראה אחרת.
אחרי כשנה של זוגיות, וכשהיא בהיריון בשלביו הראשונים, ולדימיר ודורינה הגיעו ממולדובה לבקר בישראל. "היינו אז בני 24 ומאוהבים עד הגג", משחזר ולדימיר. "אמנם ההורים שלי הם עובדים זרים שגרים בפתח־תקווה, אבל לא הגענו בשבילם. באנו לפה באשרת תייר, כי רצינו לבקר בירושלים, העיר בה קבור ישו. ואז, כשהתכוונו לחזור, דורינה לא חשה בטוב והלכה להיבדק בבילינסון".
דורינה: "הרופאים אמרו שתוצאות הבדיקות שלי לא טובות, והמליצו לי להישאר פה להשגחה ולמעקב עד שאלד".
ולדימיר: "בלית ברירה שכרנו דירת שני חדרים בפתח־תקווה, ומכיוון שאנחנו לא תושבי ישראל, הלכתי לעבוד בבניין כדי לחסוך לטיפולים, שהיו יקרים. הגענו לארץ עם 20 אלף שקלים, ו־13 אלף שקלים מתוכם הלכו לטיפולים. נגמר הכסף. יסמין נולדה ב־3 במארס 2017".
למה בחרתם דווקא בשם יסמין?
"ראיתי פעם סרט שנורא אהבתי, ולדמות הראשית קראו שם יסמין. החלטתי שאם אי־פעם תהיה לי בת, זה יהיה שמה. פרח. בהתחלה חשבנו לחזור למולדובה כשיסמין תהיה בת שלושה־ארבעה חודשים, אבל כשהבנו שעדיף יהיה לגדל אותה בישראל כי המצב פה טוב יותר, נשארנו".
דורינה: "טיפלתי ביסמין בבית עד שהייתה בת שבעה חודשים, ואז החלטנו לחפש לה מעון, כדי שאוכל לצאת ולעבוד".
למה הגעתם דווקא לגן "מאשה והדב"?
ולדימיר: "כי זה היה קרוב לבית, במרחק חמש דקות הליכה, וזה גם היה גן שמיועד לדוברי רוסית".
דורינה: "וגם אפשר היה לשלם להם כל חודש במזומן, ולנו הרי לא היה חשבון בנק".
איך התוודעתם לסייעת סקיבנקו?
"פגשנו אותה כשהבאנו את יסמין לגן או כשהחזרנו אותה הביתה, והיא תמיד הייתה חביבה ומחייכת".
ולדימיר: "הייתה מחבקת ומנשקת את התינוקת: 'בואי אלינו היפהפייה שלנו', 'החמודה שלנו'".
החיים של הזוג לא היו פשוטים. הם היו מהגרי עבודה רחוקים מהבית, שקועים במאבק הקיום היומיומי בארץ זרה. אבל היה להם זה את זו, והייתה יסמין, והייתה תקווה שיום אחד יהיה טוב יותר.
ואז הגיע היום שבו הכל נעשה יותר רע. זה קרה ב־16 במאי 2018, יום רביעי.
ולדימיר: "יסמין קמה כרגיל באותו בוקר, ודורינה ביקשה שאני אקח אותה לגן. זה היה ב־7:40. השארתי אותה והלכתי. וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה בחיים".
ומתי אתם מבינים שמשהו לא בסדר?
דורינה: "הייתי בעבודה. בסביבות ארבע התקשרו אליי מהגן ואמרו לי: 'בואי, כי יסמין לא מרגישה טוב'".
ולדימיר: "דורינה התקשרה אליי מבוהלת, 'בוא לגן'. חשבתי שאולי יסמין חטפה מכה וזה לא משהו חמור. כשהגעתי לשם, ראיתי את השוטרים והאמבולנסים. נבהלנו, אבל הם לא איפשרו לנו להיכנס. אמרו לנו שבגן השכיבו את יסמין לישון והיא פשוט לא קמה. ראינו את יסמין רק כשהוציאו אותה על אלונקה לאמבולנס והשוטרים הסיעו אותנו בניידת לבית החולים שניידר. חיכינו בחוץ, ואז אחרי משהו כמו 50 דקות הרופאים יצאו אלינו ואמרו שהם מצטערים, ואי־אפשר היה להציל אותה".
בשלב ההוא עדיין לא היה ברור מה קרה ליסמין. דורינה מספרת כי היא אפילו קיבלה טלפון מהסייעת סקיבנקו. "במשך שבוע שלם עד למעצרה היא התקשרה אלינו כל יום. אנחנו בחדר המתים והיא שואלת לשלומנו, כאילו שום דבר לא קרה".
ולדימיר: "היא שאלה מה אתם מתכוונים לעשות? יש לכם עו"ד? בעלי יודע עברית, ואם אתה צריכים עזרה אתם יכולים לנסוע איתו לתחנת המשטרה, והוא יתרגם עבורכם. אלא שבשלב הזה", ולדימיר דומע, "לא הבנו ואפילו הערכנו אותה על כך".
דורינה: "והיא המשיכה לעבוד בגן, כאילו לא קרה דבר. אנחנו התארגנו כדי להטיס את יסמין לקבורה במולדובה".
ולדימיר: "היא כנראה חשבה שבגלל שאנחנו עובדים זרים ואין לנו פה מעמד חוקי אז ניקח את הגופה איתנו, נטוס מכאן ובזה הכל נגמר".
אלא שאז, הטלפון צילצל.
ולדימיר ודורינה היו בדרך לשדה התעופה, לטיסה העצובה למולדובה, כשבבטן המטוס ארון הקבורה הקטן. "ופתאום", נזכר ולדימיר, "התקשר אלינו שוטר והודיע שנחקר חשד שבגן עשו משהו רע ליסמין".
הופתעתם?
דורינה: "האמת שלא. התחננתי בפניהם כל הזמן שיבדקו את מצלמות האבטחה לפני שנטוס מפה. הייתה לי תחושה שמשהו רע קרה".
עם הידיעה שמות בתם מצוי בחקירת משטרה טסו ולדימיר ודורינה למולדובה, לקבור את יסמין. "היינו כבר עם הארון של יסמין בדרך לשדה התעופה ולא יכולנו לעשות כלום", אומרת דורינה. "ושם, כשההורים שלי שמעו, הם אמרו לנו: 'תחזרו לישראל מייד, תילחמו בשביל יסמין'".
הם חזרו, וכשהוגש כתב אישום נגד סקיבנקו, ההורים גם ביקשו להגיע לבית המשפט. דורינה: "הלכנו לשם כדי להסתכל לה בעיניים. לא התעמתתי איתה, לא אמרתי לה כלום".
ולדימיר: "אני צעקתי לעברה 'את מפלצת, ואת צריכה להישרף בבית סוהר'".
בכתב האישום נגד סקיבנקו נטען כי "בהזדמנויות רבות ושונות במהלך עבודתה בגן היא התעללה בתינוקות כדבר שבשגרה, בכך שאחזה בהם בכוח בזרוע, טילטלה אותם באוויר, בעטה בהם, הטיחה אותם בחוזקה אל הרצפה, גררה אותם בכוח. כמו כן הניחה שמיכות על ראשם וגופם, תוך שהיא מקשה עליהם לזוז ולנשום".
התיאור הפלסטי של נסיבות הריגתה של יסמין מצמית. על פי כתב האישום, בתחילה "סקיבנקו אחזה ביסמין בזרועה, הניפה אותה באוויר בחוזקה, תוך שהיא הולכת ומטלטלת אותה והטיחה את גופה על מזרן ברצפת הגן לצד תינוק אחר. סקיבנקו נשכבה לצד התינוקות, כיסתה את ראשם וגופם בשמיכה עבה, משכה אותם לכיוונה כשהם מכוסים, הידקה את השמיכה סביבם ונשענה עליהם עם פלג גופה העליון, תוך שהיא עסוקה במכשיר הטלפון הנייד שלה.
"עת החלו התינוקות לנוע מתחת לשמיכה, הידקה סקיבנקו את אחיזתה בהם, הצמידה אותם לגופה והניחה עליהם גם את ראשה". יסמין, כך נטען, נאבקה. "התינוקת ניסתה להתרומם ולהשתחרר מאחיזתה של סקיבנקו, אך זו קירבה אותה לגופה והידקה את אחיזתה בה שוב ושוב, והכל כששני התינוקות מכוסים בשמיכה".
על פי כתב האישום, יסמין ניסתה להוציא את ראשה, אבל אז סקיבנקו "תפסה אותה בזרועה" ו"הטיחה אותה אל המזרן, והצמידה אותה אל גופה". ואחר כך "הניחה בשנית את השמיכה על ראשם וגופם של התינוקות... מבלי להשאיר לה (ליסמין - ש"מ) כל פתח לנשימה", ותוך שהיא נשענת עליהם בפלג גופה העליון. סקיבנקו "שכבה על שני התינוקות המכוסים בשמיכה במשך כ־10 דקות... באותן דקות ניסתה יסמין להשתחרר מלפיתת החנק של סקיבנקו ופירפרה ברגליה, אולם הנאשמת חסמה באמצעות השמיכה וגופה כל פתח לתינוקת, ולא איפשרה לתינוקות לזוז, תוך שהיא צופה בטלפון הנייד שלה ואוזניות באוזניה".
הסיוט של יסמין לא נגמר שם. אחרי כעשר דקות "סקיבנקו פתחה את השמיכה שהייתה כרוכה סביב ראשה וצווארה של יסמין", נטען בכתב האישום. "בשלב בו הרימה את חלקה העליון של השמיכה נשמט ראשה של התינוקת ברפיון על המזרן, וסקיבנקו, שהבחינה כי התינוקת אינה מגיבה, כיסתה שוב את ראשה בשמיכה ושבה לעיסוקיה בטלפון הנייד שלה".
כך נותרה יסמין במשך כשעה וחמישים דקות, עד שנמצאה ללא רוח חיים על ידי סייעת אחרת. במעשיה, כך נטען, "חסמה הנאשמת את פתחי הנשימה של התינוקת ז"ל וגרמה לה לחנק שהביא למותה".
דורינה: "אז איך אפשר להגיד שזה לא רצח, אם גם אחרי שהיא כבר ראתה שהילדה שלנו לא נושמת היא הורידה את השמיכה והמשיכה לשבת עליה ולשחק בטלפון הנייד שלה?".
מותה הטרגי של יסמין הביא גם לקרע בין הוריה, והזוג נפרד. דורינה השבורה שבה למולדובה. "אחרי מה שקרה", מספר ולדימיר, "כל אחד הלך לדרכו. אני לא יודע מה קרה, יכול להיות שדורינה ראתה אותי וכל הזמן נזכרה בבת שלנו. היא חזרה למולדובה, כי קשה לה להיות כאן בגלל הזיכרונות. היא תגיע לפה באמצע ינואר לדיון של סקיבנקו". הראיון עם השניים מתבצע תוך כדי פגישה עם ולדימיר, כשדורינה על קו הטלפון, ואלכס טנצר, פעיל חברתי ותיק המסייע לאזרחים דוברי רוסית, עוזר לנו בתרגום דבריהם.
ולדימיר, כאמור, בינתיים כאן. "אני פונה בבקשה למדינת ישראל: עזרו לי. הילדה שלי נולדה פה ומתה פה, ואני מבקש שתאפשרו לי להישאר פה כדי להיות במשפט עד הסוף. יותר קל לי פה מאשר במולדובה. יש פה אנשים יותר נחמדים. והשנה וחודשיים עם יסמין הייתה התקופה היפה בחיי. אני כרגע לא עובד, עוזרים לנו אנשים טובים. אני חי מיום ליום, אין לי תוכניות. אני מרגיש אבוד. כל יום שאני רואה ילדים קטנים בגיל של יסמין אני מתחיל לבכות, כשאני רואה ילדים רצים ומאושרים איך אני יכול לשמוח? התמונות של יסמין צפות בחלומות שלי. פעם אלו מראות קשים - אני רואה את הגופה הקטנה שלה בארון - ומדי פעם מאושרים".
דורינה: "חזרתי למולדובה, כי קשה לי פה מאוד. כל היום אני חושבת על יסמין וזה מצב בלתי נסבל. אני רק בת 26 והרגשתי מה זה להיות אמא, ועכשיו אני יודעת מה זה לאבד ילדה. אנחנו רוצים שיסמין תהיה גאה בהורים שלה, ולכן אנחנו עושים הכל כדי שהאישה הזאת תקבל עונש. אני רוצה להגיע שוב לבית המשפט ושסקיבנקו תסתכל לי בעיניים, שתסביר לי איך אישה שהיא אמא מסוגלת להיות מפלצת".
את יודעת שמותה של יסמין עורר דיון בארץ על דאגה לשלומם של ילדים בגנים.
"כן, אבל אני אף פעם לא אמסור את הילדים שלי לגן. אני רק רוצה כבר שהמשפט הזה ייגמר, שיהיה צדק שגם ייראה ושיענישו אותה כמו שצריך. אני רוצה גם לברך את כל אזרחי ישראל, שנמצאים איתנו ותומכים בנו, שהרגישו את הכאב שלנו וליוו אותנו, הפגינו למעננו וקיבלו את הילדה שלנו כמו הילדה שלהם. אני רוצה שכל מי שיקרא את הכתבה הזאת ייקח את מה שקרה לנו כשיעור לכל המשפחה. שהורים יאהבו את ילדיהם, שיהיו עם היד על הדופק, שידעו בכל רגע נתון מה קורה איתם בגן ושלא יאמינו לאף אחד. שישימו מצלמות בכל הגנים ויעקבו אחרי הילדים שלהם שם".
תהיו מסוגלים לסלוח לסקיבנקו אם היא תתנצל?
ולדימיר: "אף פעם. לא סולחים למי שהרגה מלאך".
מה הייתם אומרים לסייעת סקיבנקו לו יכולתם?
דורינה: "יש לי הרבה מה להגיד לאישה הזאת, אבל אני רק רוצה שהיא תישאר בכלא כל ימי חייה. שתזכור כל הזמן מה שהיא עשתה. אני לא יודעת איך היא חיה עם עצמה, איך היא הייתה מסוגלת לעשות דבר אכזרי כזה, ומה היא עשתה בדיוק בגן ילדים? בעיניי היא לא אישה, היא חיה רעה".
ולדימיר: "חיה זה תואר טוב מדי בשבילה. אין לה לב, כי אם היה לה היא לא הייתה הורגת את הילדה שלנו. ואם יש לב לבית המשפט, היא צריכה לשבת עד הסוף, בלי חנינה".
*
עו"ד קובי שקלאר, פרקליטם של ההורים: "משרדנו מייצג את הורי התינוקת יסמין ז"ל במגוון תחומים, לאור הטרגדיה הנוראה שפקדה את משפחתם. על רקע מעמדם הלא יציב מבחינה חוקית בישראל היה צורך לפנות לשר הפנים ולהסדיר את מעמדם; וכמו כן לייצגם לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, המקנה להם זכות לקבלת מידע, להשפעה על ההליך המשפטי ולהגשת תסקיר קורבן. בנוסף, אנו מייצגים אותם בהליכים הנזיקיים יחד עם משרד עו"ד חזי רובין, במסגרת תביעה לפיצויים, בגין העוולות שנגרמו להם בידי הנאשמת והגן בו עבדה.
"במסגרת הליווי המשפטי אנו בקשר רצוף עם הפרקליטה, עו"ד מיטל אילן, שמטפלת בתיק במקצועיות ובאנושיות, ומעדכנת אותנו לגבי התקדמות ההליכים. לעניין עסקת הטיעון הנרקמת בין הצדדים, ככל שעסקינן בהורי יסמין הרי שזו עסקה טובה וראויה, במסגרתה הנאשמת מודה בעבירת ההריגה, והעונש ייקבע על ידי בית המשפט. מטבע הדברים אנו סבורים שעל הפרקליטות לעתור לעונש המ־ קסימלי, ואנו סמוכים ובטוחים כי תעשה כן. הטרגדיה המשפחתית המתוארת הינה נוראה, ואנו עושים הכל כדי לחזק את ההורים ולאפשר להם להשתקם. "תיק זה מייצג את הצורך בגישה מרחוק למצלמות שיהיו פזורות בכל מוסד, ויותקנו כתנאי לקבלת רישיון עסק".
פרקליטה של אינה סקיבנקו, עו"ד קובי מרגולוב: "מרשתי לוקחת אחריות מלאה על האירוע, כפי שעשתה מתחילת חקירתה ועד עצם היום הזה. חרטתה הכנה ככל שתהיה לא תשיב את יסמין ז״ל להוריה, והדבר ברור לכולם. עם זאת, אנחנו מבקשים לברך על השינוי החקיקתי שחל בעקבות הטרגדיה, לפיו יוגבר הפיקוח על מעונות היום. אילו הפיקוח היה קיים בעת האירוע, עצם העסקתה של מרשתי, ללא ניסיון מקצועי מתאים וללא כל הדרכה מצד הנהלת הגן, הייתה נמנעת".
מפרקליטות מחוז מרכז נמסר: "איננו מתייחסים למגעים בין סנגורים". גורם במערכת החוק הוסיף כי "סעיף ההריגה בכתב האישום כנגד סקיבנקו צפוי להישאר, כמו גם עמדת הפרקליטות לענישה מחמירה ברף הגבוה בחוק. הדיון כרגע נסב על העבירות הנלוות שישונו מסעיף התעללות לתקיפה בנסיבות מחמירות".
