מוריה אדר־פלקסין מעולם לא פגשה את בר רפאלי, ודוגמנית־העל כנראה מעולם לא שמעה את שמה של האמנית הפלסטית הדתייה שמטפחת צבעונית מכסה את שׂערה. האם מהמצב הזה יכול לצמוח משהו משותף? מסתבר שכן. רפאלי עומדת במרכז תערוכת היחיד הראשונה של אדר־פלקסין, "בר־בי", שתיפתח במוצ"ש בגלריית החווה בחולון, וכוללת בין השאר כלי פורצלן, גביעים ומיצג וידיאו, שבכולם מככבת הסופר־מודל.
התערוכה של מוריה נופלת בעיתוי שרק יכול להועיל ליחסי הציבור שלה: הודעת הפרקליטות על כוונתה להגיש כתב אישום נגד רפאלי על העלמות מס בעשרות מיליוני שקלים, וההודעה של אולפני וורנר וענקית הצעצועים "מאטל" על הכוונה להפוך את הבובה האיקונית "ברבי" לדמות על המסך הגדול. "לפני שמונה שנים, כשהתחלתי לנהל דיאלוג עם האייקון של בר, חשבתי שאין בינינו שום דמיון חוץ מהגומה בלחי", מודה מוריה. "נקודת דמיון נוספת, העובדה ששתינו היינו אמהות לשניים, התבטלה כשגיל, הבן השלישי שלי, נולד", היא אומרת וטופחת על ישבנו של העולל.
"במסגרת פרויקט הגמר בבצלאל התחלתי לשאול את עצמי איך מתהווים גיבורי התרבות, מה גורם לאדם מסוים להפוך לגיבור תרבות, ובר רפאלי הייתה אחד מהאייקונים הרבים שעסקתי בהם", מספרת מוריה איך הכל נולד. "לשם השעשוע העזתי להכניס את עצמי למשוואה ולתהות למה היא כן ואני לא. הבנתי שלשתינו יש מכנה משותף עם בובת הברבי. שתינו מהוות סחורות המשונעות בעולם הצריכה שבו אנחנו חיים. בר רפאלי מוכרת את יופייה, ואילו אני מוכרת את האמנות שלי".
מוריה המשיכה לעקוב אחרי רפאלי מרחוק. "ריתק אותי הדיסוננס שזיהיתי באישיות של בר — מצד אחד היא מסתתרת מצלמי פפראצי, ומצד שני היא מצטלמת מאוד פרונטלית", היא אומרת. "בתקופה שבה היא ניהלה זוגיות עם ליאונרדו די־קפריו, התחלתי ליצור כלים שבהם היא מסתתרת ונחשפת וחוזר חלילה. כל פעולה של בר, מנשיקה ועד לידה, מקבלת ערך שיווקי ומובן כלכלי. היא מופת לרעב הבלתי פוסק של השוק לכבוש עוד נתחים מהקיום האנושי ולהמיר אותם לשווי כלכלי. ככל שהתעמקתי בדמות של בר רפאלי — כפי שהיא מוצגת לנו בתקשורת — וקילפתי עוד ועוד קליפות, מצאתי שבשורש אנחנו מאוד דומות".
במה?
"כל אחת מאיתנו רוצה לומר משהו, להשפיע ולהצליח. ברור שבר מצליחה בכך הרבה יותר ממני, אבל אני גם לא מפחיתה מערך עצמי".
במהלך העבודה על הפרויקט החלה המרפסת הפצפונת בביתה של מוריה להתמלא בעבודות. "אחת העבודות הראשונות נקראת 'בר עד אינסוף'", היא מספרת. "זו סדרה של תבליטי פורצלן של בר עם צבע רקע משתנה, וכל תמונה ארוזה במסגרת קרטון בצבע זהב, שנראית גם יוקרתית וגם פושטית. עבודה אחרת, 'דיוקן האמנית עם בר רפאלי', מציגה תבליט של בר ושלי, אחת מול השנייה, בהדפסה תלת־ממדית. גיליתי שקל לי מאוד לפסל אותה במחשב, מפני שתווי הפנים שלה פשוט מושלמים והדמות שלה עגולה וזורמת, ואילו בציור של עצמי התעכבתי על כל בליטה וקמט, ולא מפני שרציתי להיראות מושלמת. להפך. אני אוהבת את חוסר השלמות. כשאני מקבלת מכה, אני מתפללת שתישאר לי צלקת כדי שהסיפור יישאר לי בזיכרון".
שמונה שנים הקדשת לבר רפאלי. ניסית ליצור איתה קשר?
"לא", היא מחייכת במבוכה. "במשך שמונה השנים האלה מצאתי לינקים אליה, אנשים שיכולים לחבר בינינו, אבל ויתרתי על הרעיון מפני שאני משתמשת בדמות שמוצגת כלפי חוץ".
אדר־פלקסין מתגוררת בלוד, בשכונה מעורבת של ערבים ויהודים. בין העצים שמאחורי ביתה נטועים אופניים ונדנדה שמזכירים לה את נוף ילדותה. היא גדלה בגליל, בהושעיה, הרביעית מבין חמשת ילדיהם של חוזרים בתשובה. "אחי הגדול נולד בחיפה", היא מספרת, "ההורים שלחו אותו לגן דתי, כנראה מפני שהוא נראה להם טוב יותר, וכשאחי שאל את אבא, 'למה אתה לא חובש כיפה?' הוריי התחילו בתהליך החזרה בתשובה, אבל הם נשארו פתוחים. לכל ילד ניתנה האפשרות לבחור איזה קשר הוא רוצה לנהל עם בורא עולם".
הפתיחות של הוריה באה לידי ביטוי בתחומים נוספים. "הם אף פעם לא החליטו בשבילי", היא מספרת. "הייתי צריכה להחליט בכוחות עצמי באיזו שעה אני חוזרת הביתה, וזה לא היה קל. אני זוכרת שהטחתי בהם, 'למה כל ההורים אומרים לילדים שלהם מה לעשות ורק אתם לא?' רציתי למרוד ולא הצלחתי, מפני שכל צעד שלי התקבל בברכה. בדיעבד, זה היה טוב. הגישה שלהם העצימה אותי מאוד. גם כשסיימתי את האולפנית בטבריה והחלטתי להתגייס לצבא, הם לא אמרו מילה".
כבוגרת תיכון דתי יכולת לצאת לשירות לאומי.
"נכון, אבל הייתי צריכה להצהיר שאני לא יכולה לשרת בצבא ולא האמנתי בזה. התגייסתי לתפקיד עוזרת בקרה למטוסים בהר מירון, הפכתי למפקדת של קורס עוזרי בקרה, והאמונה שלי לא נפגעה ולא נפגמה. אחרי השחרור הרגשתי צורך להרחיב את המקום הרוחני שלי ויצאתי לשנת לימודים במדרשה בדרום הר חברון, ומשם לבצלאל".
בגיל 23 נישאה מוריה לאריאל פלקסין, עיתונאי ותסריטאי בתאגיד כאן. "הכרנו שנתיים קודם, בקורס הכנה לקראת הדרכה בארצות־הברית, ושמרנו על קשר רופף באמצעות חברה משותפת, שדרכה הוא הגיע לדירה שלי בירושלים. ואז התחיל שלב הבירורים".
בירורים?
"אצלנו לא מקובל להתחיל, קודם מבררים אם זה רצוי ואפשרי. בשלב ההוא כבר הייתי מוכנה לשידוך. אבל אז הכרתי את אריאל, וגיליתי שיש אהבה בעולם".
הם הורים לשלושה: נויה (7), עופר (5) וגיל (חצי שנה), ומוריה עדיין לא חזרה מחופשת הלידה להוראה בסמינר הקיבוצים. "החיים שלנו פשוטים ואנחנו מאוד צנועים בדרישות שלנו", היא אומרת. "לא טסים לחו"ל, וכשאריאל כותב על אוכל אנחנו יוצאים למסעדה כשרה".
בשבועות האחרונים לוד עלתה לכותרות בעקבות מקרי רצח.
"יש מקום לעשות ולשפר, אבל מעולם לא הרגשתי כאן פחד. בלוד אין אף גלריה ולדעתי חשוב שתהיה — מפני שאני מאמינה באמנות ככוח מאחד ומחבר. אני חברה בקבוצת אמניות דתיות, 'סטודיו משלך', שמרכזת בלוד אמניות יהודיות ופלסטיניות. השלום, על פי אמונתי, יבוא מלמטה, מקשרי אמת בין נשים".
בוודאי תזמיני לתערוכה את בני משפחתך וחברייך הדתיים. תזהירי אותם שיש בה את רפאלי בביקיני?
"אני מתלבטת. האנשים מסביבי לא ראו בעיה בדמות של אישה בבקיני, אבל כנראה שאודיע למי שזה עלול להפריע לו".
תשלחי הזמנה אישית לבר רפאלי?
"לא, למרות שהתרשמתי שהיא אדם נחמד. היא מוזמנת כמו כולם".
בר רפאלי, האם ידעת שבמוצאי שבת תיפתח תערוכת אמנות בהשראתך?
"לא. זה נשמע מעניין".
תרצי לומר משהו לאמנית?
"לא, תודה".
• התערוכה "בר־בי" תיפתח במוצ"ש בגלריה החווה בחולון במסגרת שבוע העיצוב חולון
