אורלי רביבו, לשעבר "א' מבית הנשיא". למה את משתתפת ב'האח הגדול VIP'?
"כדי שיכירו אותי. שיהיה לי איפה להגיד את מה שאני רוצה להגיד. כי נותר בי הרבה כעס, על הרבה דברים. ובגלל המהפכה החברתית שעוברת על נשים. עשור של מהפכה בכל מה שקשור להטרדות מיניות ומעמד האישה".
אבל דווקא ב'האח הגדול'? את יודעת, זה מקום שמתמחה במריבות, ויכוחים קטנוניים, טינופת. אולי חלילה מישהו יפלוט משהו מגעיל בכיוונך בהקשר פרשת קצב.
"אין לי בעיה עם זה. אני לא סופרת, לא אכפת לי, שאנשים יגידו מה שהם רוצים. אני מזמן לא במקום הזה. חוץ מזה, ציפורניים יש לי (חושפת). אני מאוד ברורה במה שאני אומרת ולמי שאני מתחברת, ועבורי זה לא 'משחק'. התוכנית היא סוג של משחק, אבל בעיניי יש אמירה חברתית שצריכה להיאמר".
את רואה בזה צעד למינוף הקריירה? חשיפה, מסך, פרזנטורית, אולי פוליטיקה?
"הכל טוב, אבל יש לי מקצוע, אני עובדת בבית השקעות נדל"ן, מנהלת מערכות, עולם הדיגיטל. הקריירה שלי לא מתבססת על פרסום, אני לא שחקנית, זמרת, רקדנית, לא באה לקדם כלום. רק להעביר מסר ולנקות את הנפש. ועכשיו הגעתי לתקופה של באלאנס בחיי, ומה שיבוא, יבוא. אני מרגישה כמו חיילת משוחררת: מה שהעולם יציע, אראה אם מתאים לי. בגיל 42, אחרי כל התקופה שעברה עליי, זה מגיע לי. לא?"
× × ×
הכי מגיע. 12 וחצי שנים מאז תחילת הפרשה, יולי 2006. הנשיא השמיני של מדינת ישראל, משה קצב, נפגש עם היועמ"ש מני מזוז ומתלונן בפניו על "ניסיון סחיטה" של עובדת משרדו, הלוא היא אורלי רביבו. או כפי שכונתה לאורך תקופה, "א' מבית הנשיא". קצב מביא את חורבנו במו ידיו: בעקבות עדותה של רביבו נפתחת תיבת פנדורה מכוערת במיוחד, שבה מתברר כי "הנסחט" קצב הינו בעצם עבריין מין סדרתי, שפגע בשורה של קורבנות, ובהן רביבו. "בגדים נפלו, היה שם אונס, מלא", העידה. "הוא גם תמיד היה מאיים, 'אם את תעשי איזה פיפס קטן, אני לוחץ על כפתור האזעקה ואני אגיד למאבטחים שניסית לתקוף אותי".
אם לקצר סיפור סוער, ארוך מאוד ומפותל במיוחד, בדצמבר 2010 מורשע קצב בשתי עבירות אונס, ועבירות נוספות של הטרדה מינית, מעשה מגונה ושיבוש הליכי משפט, כלפי שלוש נשים שונות. דינו נגזר לשבע שנות מאסר בפועל, וגם ערעורו לבית המשפט העליון נדחה ב־2011. קצב ריצה חמש שנים ו־15 ימים מתוך שבע השנים שנגזרו עליו, ויצא לחופשי מכלא מעשיהו בדצמבר 2016, זאת לאחר שהמדינה החליטה שלא לערער על החלטת ועדת השחרורים של השב"ס לקבל את בקשתו לשחרור מוקדם.
אלא שרביבו נותרה מאז ועד היום פגועה, כועסת, נעלבת עד עמקי נשמתה. לא די בעובדה שהיא, חושפת הפרשה בפרט, ומחלוצות המאבק בהטרדות מיניות בארץ, נותרה לבסוף מחוץ לכתב האישום; בעקבות העניין הפכה "א' מבית הנשיא" מוקד להטרדות, איומים, קללות, הכפשות, ככל שעם ישראל יודע - ואוהו כמה שהוא יודע. "העבר שלה", כמה אכזרי לומר, ממשיך לפגוע בה עד היום. "למשל, מגיעה להתקבל בעבודה כלשהי ומספרת שאני אורלי רביבו מבית הנשיא? 'תודה, נהיה בקשר!'" היא מספרת. "גם פשעו נגדי, וגם אני צריכה לסחוב את זה כל השנים אחר כך".
"תודה, נהיה בקשר", זה כמובן הכסף הקטן. "'פושעת', 'סחטנית', 'זונה' - אין משהו שלא אמרו עליי. פשוט אין. להיט", היא אומרת. "אני עדיין מקבלת בפייסבוק הודעות אנונימיות, די מפחידות. 'עשית מעשה שיחזור אליך', 'יודעים איפה את', 'שכל החיים שלך תישארי רווקה'. 'שלא יהיו לך ילדים'".
ממי זה מגיע לדעתך?
"בוטים אתם קוראים לזה? טרולים? שולחים לי הודעות לאינבוקס. בשנתיים־שלוש האחרונות לא עשיתי כלום, רק הזדעזעתי ושקלתי ללכת למשטרה. ואז אמרתי, נו באמת, יאללה. אבל אני לא מתפתה לענות. אני יכולה רק לנחש שזה בא מהקליקה שלו, מהרדיוס של משה קצב, או כמו שאני קוראת לו, 'הקצבייה'".
את חוששת מ"הקצבייה" אישית?
"כשהוא השתחרר דיברתי עם קצין המשטרה, רונן מאיר, שליווה אותי כל התקופה, אדם מדהים. והוא אמר, 'אורלי, את האדם הכי שמור במדינה, הוא לא יכול להתקרב אלייך'. ושנית, 'הוא בתקופת מבחן. הדבר שהכי לא מסתדר, תגישי תלונה'. אבל ברמה האישית, בוודאי שחששתי.
"תשמע, עברתי במשך שנים מסע שלם של הכפשות. איזה ביוב הוציאו עליי! מכל מיני פוליטיקאים שלא הכרתי בחיים, אבא של אורן חזן למשל (ח"כ לשעבר יחיאל חזן), שיושב באולפנים ומדבר עליי, וחברי ילדות של הקצבייה, אנשים שאני לא מכירה. אחת הקטסטרופות. האנשים הכי כפויי טובה. כל מה שעשיתי בשבילם ברמה האישית בבית הנשיא והם ירקו לי את זה בפנים, בצורה מזעזעת".
מילים קשות במיוחד היא שומרת לאחיו הצעיר של הנשיא, עו"ד ליאור קצב - שכיהן בעברו כראש עיריית קריית־מלאכי ומתכוון להתמודד לרשימת הליכוד בכנסת הקרובה - שהיה הרוח הפעילה במהלך המשפט. "אני פשוט נחרדת מזה שליאור קצב מתמודד עכשיו ברשימת הליכוד", היא אומרת. "אתה מוזמן לרשום את זה: אני דורשת מכל הנשים, שמחזיקות מעצמן נשים, שלא יעזו לתת לבן־אדם הזה לחזור לפוליטיקה. פשוט דורשת את זה. זה מרתיח לי את הדם בגוף.
"מאוד חשוב לי שלא ייתנו למשפחה הזאת את הכוח לחזור בכלל. אני לא בוחרת בליכוד אם ליאור קצב נכנס. המשפחה שלי תומכת ליכוד, ויותר קיצוני מזה, ואני במקום אחר הייתי הולכת עם ביבי כי אני לא רואה דמות אחרת. אבל אחרי שראיתי את ראש הממשלה מחזק את ליאור קצב, הוא יכול לשכוח ממני. אם הוא מחזק את קצב, נגמר הסרט, אני שמה מרצ".
מה עם גילה קצב?
"לא שמעתי ממנה אף פעם. היא לא מעניינת אותי, לא במחשבות שלי, לא מרגישה שום אחריות כלפיה. שהוא יחשוב מה הוא עשה לאישה שלו. אלה דרמות שלו, לא שלי".
לאורך כל תקופת הפרשה היו קולות רבים מאוד, בין היתר של רבנים, שהביעו אמון במשה קצב. גם לאחר ההרשעה נשמעו קולות שקראו לחון אותו. אפילו אנשים כמו יוסי ביילין, שר המשפטים לשעבר, שביקש "שלא יישב אפילו יום אחד בכלא".
"את האנשים האלה אני לא סופרת. אני כועסת על נשיא המדינה, רובי ריבלין. אני יודעת, ממידעים פנימיים, שהוא הפך עולמות כדי שקצב ישתחרר".
אבל ריבלין לא נתן לו חנינה כשקצב פנה אליו, או אפילו ביטל את תנאי השחרור.
"הם חברים, נו. זה בגדול. יותר מזה אני לא רוצה להרחיב".
× × ×
כאמור, בעקבות חקירתה של רביבו, החלה מצטברות עדויות של עשר מתלוננות נוספות, מה שהוביל לטיוטת כתב אישום ראשונה נגד הנשיא, שכללה גם עבירת אינוס של רביבו. אבל במאי 2007, בעקבות שימוע, החליטה הפרקליטות לגנוז את תלונתה של רביבו בגין "חוסר ראיות מספיקות" ולהסירה מכתב האישום. בעתירות שהוגשו מאוחר יותר נגד ההחלטה ונדחו, ציין בית המשפט העליון, "הנשיאה בייניש והשופט לוי, שסברו אף הם כי דין העתירה להידחות, ציינו בפסק דינם כי טוב יעשה היועמ"ש, אם ישוב ויבחן עמדתו בסוגיה".
אלא שרביבו נותרה בחוץ, ומאז היא אינה סולחת לפרקליטות המדינה. "הפרקליטות השאירה אותי מאחור. דרסו אותי. חזרו אחורה, דרסו שוב, והמשיכו קדימה", היא רושפת, "כי העדויות שלי לא שונות משל אף אחת אחרת שהייתה שם. כל מה שמסרתי במשטרה, העדויות שלי היו הכי קוהרנטיות. אני יודעת שאנשים אמרו, 'א' מבית הנשיא לא אמינה' - וזה קשקוש אחד גדול. אם תיכנסו לעדויות בתיקי החקירות, ותמחקו את שמות המתלוננות - לא תדעו מי זו מי. זה סטנסיל. זה הזוי, זה סטנסיל!
"ישב לידי החוקר אבי דוידוביץ' (נצ"מ בדימוס), ואמר לי, 'אורלי, היה לי נעים לשבת בחברתך. אני רוצה להגיד לך דבר אחד, היו כאן עשר בנות. מילה במילה. ואני מאמין שזה עדיין לא כולן, ולא הכל יגיע לכאן'. אז זה הכל! כשאתה מקבל גושפנקה מאנשים כאלה, זו חותמת כשרות. לכן אני מאוד מחזיקה מההמלצות של המשטרה. גם למשטרה זו הייתה דרמה. בכל זאת, מתיישבת ילדה, ושוטחת עדות נגד האזרח מספר אחת וכל מי שאיתו. חקרו אותי חמישה ימים, 12 שעות, מהבוקר עד הלילה, ועוד השלמות חקירה במשך חודשיים! המשטרה עשתה עבודה למופת. חקרה ותימצתה והגישה את ההמלצות הכי ראויות".
אלא שלהלכה נמצאו בעיות בעדות שלך.
"תמיד אמרתי, אני לא צריכה אף אחד מול האמת שלי! זו האמת, זה מה שהיה, ועם זה הלכתי כל הזמן. תקשיב, אני לא ידעתי, כשפתחתי את התיק, שיבואו עוד עשר בנות! אז אתם נתפסים על איזה אי־דיוק קטן בין עדות אחת לשנייה, ונתפסים לזה בעיתון? תגידו, אתם אמיתיים?!"
בעקבות השימוע הציעה הפרקליטות לקצב עסקת טיעון חלומית, שהוא ביוהרתו דחה. כבר שם, הסיפור שלך הושמט. איך הרגשת?
"מה שקרה בפרקליטות זה כמו בכל סחר־מכר, 'תורידו אותה וניתן את זה', 'תורידו את אורלי וניתן לכם ליטוף ברגל'. אירית באומהורן מהפרקליטות הייתה מדהימה. כשאמרו שלא מגישים אותי בכתב אישום, היא לקחה את המפתחות ואמרה, תודה, שלום. היא פרקליטה ותיקה, שועלת קרבות, אדם מאוד חברתי, והרגישה שיש פאנל מאוד גברי בפרקליטות - שי ניצן, אלי אברבנאל, יהושע למברגר - כל הקליקה הבכירה, והיא הייתה פשוט מזועזעת. אני זוכרת את הפנים שלה. היא כמעט בכתה כשהיא אמרה את זה, שאני לא נכללת בכתב אישום.
"בכלל, צריך ועדת חקירה על הפרקליטות בנושא ניהול התיק הזה. קצת עבדתי בביורוקרטיות כאלה, אני מכירה דינמיקות של משרדי ממשלה ומערכות. 'את עוד בחורה צעירה, את תלכי לחיים שלך, אבל בואו לא נפגע, יש לנו פה נשיא וכל מה שסביבו'. על המאזניים שהניחו, אני שוקלת גרם, הוא מאה, אז אותי זרקו. אמרו, 'היא תמשיך, היא תתקדם. יאללה, מה יכול להיות'".
רביבו מבקשת להתעכב על האירוע שהצית את כל הפרשה, העימות הראשון בינה לבין הנשיא קצב. הוא דיווח על מעשה סחיטה כביכול מצידה, ודרישה לתשלום כספי, בתמורה לשתיקתה בנוגע לכספים שקיבל עבור חנינות. "בדיעבד התברר, כי קצב פנה אל היועמ"ש על מנת להקדים תלונה לפרסומים שהיו צפויים נגדו בתקשורת, שלפיהם היה לו ברור, כי לרביבו קיימות טענות נגדו על עבירות מין", קבע בית המשפט העליון, שהפנה אל השיחה הדרמטית, "ממנה עולה, כי הרקע לדרישת הכספים בידי רביבו הינו הפגיעה של המערער בה, ולא בעניין החנינות".
באותן שיחות קשות, שכיכבו עוד תקופה ארוכה באמצעי התקשורת, עלה לראשונה מספר הקסם: 200 אלף דולר. סכום שתבעה רביבו, שחזרה אז מחו"ל, מהנשיא קצב, כביכול כפיצוי על הפגיעה בה. האמת הייתה הפוכה: קצב היה זה שיזם את העניין, בבחינת להקדים תרופה למכה. אלא שבקרב חלקים נכבדים בציבור, במיוחד אצל שוחרי טובתו של קצב, התקבע הרושם כאילו רביבו היא ה"סחטנית". כינוי שמקפיץ אותה עד היום.
"די! יש משהו שעד היום הרבה אנשים פשוט לא מבינים!" היא מזדעקת, ומבקשת לעשות סדר אחת ולתמיד. "אז ככה, לפני כן ישבנו בחדר של המנכ"ל. לא הבנתי למה. ואז הוא מקבל טלפון, 'אפשר לעלות אליי ללשכה'. בינתיים כנראה התקינו מכשיר הקלטה. הוא יושב צמוד ככה. כולו מהודק כמו בכיתה א'. אני מסתכלת ואומרת לעצמי, משהו לא בסדר. הוא מתיישב כמו שבחיים לא ראיתי אותו, צמוד למכתבה. ואני מטיחה בו ומטיחה בו, הרסת לי את החיים, בחורה בת 30 ולא הצלחתי ללמוד בגללך, ונסעתי ללמוד בחו"ל כשלא רציתי.
"ואז הוא עושה לי (מדגימה בתנועות יד), משתיק עם האצבע, ועושה לי ששש, כמה, סימן ביד של כסף. כמה כסף!! תשמע - אני לא באתי לבקש כסף! באתי לדבר על עבודה, בגללך אין לי עבודה, אני זרוקה בחיים שלי. הוא יושב מולי ומציע לי כסף בפנטומימה! ואז הוא רושם לי, כמה? אני אומרת לו, 'למה אתה לא מדבר? מה יש לך?' וכל הזמן אומרת לעצמי, 'אורלי, הוא מקליט אותך? לא, לא'".
נשמע מדברייך שנפלת בפח הכי שקוף בעולם.
"אני בין נאיביות לטמטום. יושב הבן־אדם ואומר לי, 'כמה כסף את רוצה?' רוצה לתת לי כסף? אין לי בית, אין לי עבודה, אני בחורה בת 30, זרוקה, לא השלמתי לימודים פורמליים. אז תן! כמה אתה רוצה לתת? והוא עושה לי (לוחשת), '100, 200 אלף?' לא מעניין אותי, תן לי מה שאתה רוצה. והוא עושה כזה, 'ששש', שלא ישמעו אותי, שלא אפתח כאילו את הצרחות שלי. זה מה שאנשים עדיין לא מבינים. הוא תיכנן את זה! הוא ישב שמה ותיכנן את הנראטיב!
"בכלל, שאני אבוא מיוזמתי ואבקש ממישהו כסף? אני תמיד לבדי, אין לי מי שיעזור. אני בן־אדם שחינכו אותו לעבוד, ולעבוד קשה. לקום בבוקר ולעבוד. מגיל 15 אני במלצרות, בחנות צעצועים, רגילה להרוויח לפרנסתי, כל מה שיש לי, בח־י־י־ם אף אחד לא נתן לי. קניתי לעצמי, אוטו ובגדים ונסיעות לחו"ל ותיקים של לואי ויטון - אף אחד לא קנה לי כלום, לא גבר ולא אף אחד. הכל שלי ומכספי. תמיד". נאנחת שוב. "תראה, כל פעם שאני מדברת על זה נהיה לי פה אדום, פשוט מתגרדת, הדם שלי רותח. זה כנראה חלק מההתנקות שצריך לעשות. וזו גם הסיבה שאני באה לתוכנית".
× × ×
את שלמה עם ההתנהלות של עורכת הדין שלך, כנרת בראשי?
"אההה, אין כל כך מה להגיד על זה. כנרת עשתה מה שהיא יכולה כעו"ד וכחברה, וזה היה הלימיט שלה. לכל אדם יש את הגבולות שלו, וזה בסדר".
חשבת מאוחר יותר לתבוע את קצב כספית?
"לא רציתי להגיע לבתי המשפט ולפתוח את זה שוב. מה אני צריכה את הצרה הזו, משפט אזרחי. אבל (עו"ד) אלדד יניב שליווה אותי, שיכנע אותי. הוא אמר לי, אורלי, צריכים לקרוע אותו. בבית המשפט, פשוט לגמור עליו, ולתת לך פיצוי על כל השנים האלה שבאמת דרסו אותך, לא מקומות עבודה, לא כלכלית. את כל העתיד שהוא לקח ממך, וכל הנזק, צריך לפדות בשורה התחתונה למספר. אם אני לא רואה מספר, אני לא רגוע. זה אלדד. נסים (דואק, יועץ התקשורת) אמר, 'אולי, אני לא יודע'. ולי כל הזמן כבר אין כוח נפשי.
"לימים, רונאל פישר ורות דוד הזמינו אותי אליהם, בהקשר של פרו־בונו, לקחת את התיק הזה ולנהל אותו בתביעה אזרחית. רות אמרה לי, 'אני רוצה ללכת איתך למשפט הזה'. אבל רונאל אמר לה, 'רות, תאזני. תראי את הילדה, היא לא במצב. אני רואה אותך, את שבורה, את הרוסה, לא השתקמת. מה שעברת עד עכשיו זה כלום לעומת מה שיקרה לך, כי בתביעה אזרחית מפשיטים אותך בבית משפט. עבורי את כמו בת דודה, אחיינית, משפחה. שתי קפה, קחי את הרגליים שלך, ביי חמודה'".
אז רונאל פישר היטה את הכף?
"כן. יצאתי ואמרתי, את יודעת מה? אני עובדת, חיה, מתפרנסת. הרי לא עשיתי דבר בשביל כסף, רק באתי לתבוע צדק. זהו". משתהה. "אגב, לא מעניין אותי מה יש נגדם היום, איתי הם היו מקסימים. יש לי חמלה כלפיהם".
על אחרים היא פחות חומלת. מערך שלם של עורכי דין ויועצים מהצד השני, שהיא מתאפקת שלא לציין בשמותיהם, חלקם הכי מוכרים שיש. "כולם שם היו אוכלי נבלות, כי התיק עצמו כל כך פומפוזי ותקשורתי, וכנראה מלא כסף - כולם רצו נתח", היא אומרת. "וברמה המקצועית, הם התנהלו בצורה מאוד שפלה. דרסו ורמסו אותי, דיברו מזעזע. תדבר מקצועי, אין בעיה. אבל הם ישבו ושחטו אותי, פשוט שחטו אותי בטלוויזיה ובתקשורת, יומיום.
"שכל אחד מהם יסתכל בבית על הילדות שלו, על האחייניות שלו, תחשוב שהבת שלך הייתה יכולה להיות באותו מעמד. רק תשים את הרגליים שלך במקומי! ישבתי ואמרתי, מה עכשיו? למזלי באה תמיכה קטנה, באו נסים דואק והמשפטן רועי פלד המקסימים, ואחר כך אלדד יניב. הייתה לי רשת הגנה - שאם לא הם, לא יודעת מה הייתי עושה".
גם בזכות הצוות הזה נולד רגע השיא לפרשה כולה. מסיבת עיתונאים שמקיימת רביבו, בפנים חשופות (על אף ששודרה בטשטוש), ב־27 ביוני 2007, ומטיחה, "משה קצב הוא אנס, משה קצב הוא עבריין מין סדרתי, משה קצב הוא סוטה, משה קצב הוא דמות מעורערת". שנת אפס לתנועת MeToo בארץ, שנים לפני שהמושג הזה נולד.
"מדובר בבן־אדם שהיה יושב מדי בוקר, מוציא את איבר המין שלו ומנער אותו או מנפנף בו, וגם אומר לי, 'בואי תשבי, בואי תגעי'", אמרה אל מול פני האומה הנדהמת. "הוא פתח את הסוגר במכנסיים שלי, אני פשוט מנסה לזוז אבל לא יכולה. הוא איש חזק. אמרתי לו ודחקתי בו והזזתי אותו, אבל זה לא עזר לי הרבה. הבן־אדם הוריד את המכנסיים שלי, הוא הוריד את המכנסיים שלו וביצע בי מעשה מיני מלא. יחסי מין מלאים".
"לא הייתה לי ברירה", היא מוסיפה היום. "פשוט דחקו אותי לקיר ונעצו מסמרים על העור. הייתי חייבת להוציא את זה החוצה. הייתה החלטה שנסים (דואק) אמר, 'אורלי, זהו. את חייבת לדבר גלוי. כי כל הפיקסל הזה סביבך עוזר לו, לא לך. הנה, היא מסתתרת, היא אשמה, היא אחראית, היא זונה - זה כל מה שאמרו עלייך, שאת מסתתרת'. וזה היה מאוד נכון לעשות את זה. את עומדת, אנשים מסתכלים עלייך, את מדברת - וזהו, בזה נגמר כל העניין".
את מביטה היום על MeToo, ולפחות אומרת לעצמך בסיפוק: אני הייתי הראשונה?
"שמעתי על זה די באיחור. אני לא ידעתי להגדיר את הדברים האלה. לא מרגישה שום סמל או משהו. וזה מרתק, ברמה שהעולם נהיה כפר גלובלי, וכל דבר שקורה איפשהו בעולם מדליק אש בשדה קוצים. והיום גברים מתחילים להבין שהם צריכים לשים את עצמם במקום - ואגב, גם נשים, מכירה גם נשים שהם לא הכי, יש הכל מהכל. הכל מתחיל בחינוך. צריך לכבד את הזולת, ולא להביא את הכוחנות והשתלטנות וההפרעות והסטיות וכל המחלות שיש להם בראש למקום עבודה. מקום עבודה זה מקום סטרילי! זהו! לא רוצה לשמוע, הנעל שלך, האוזן שלך, התחת שלך!"
ובסוף הדרך, קצב לא הביע חרטה מעולם.
"אני חושבת שהוא בן־אדם חולה, למרות שהפסיכולוגית שלי אומרת, אל תגידי שהוא 'חולה', אל תתני לו את הפריבילגיה. הוא לא חולה, הוא אחראי למעשיו, הוא יודע מה הוא עושה ועשה את זה ביודעין. זו הכוחניות שלו, זו הפתולוגיה שלו, הוא לא 'חולה', הוא עשה את הכל".
הלכת לטיפול?
"כן. וזה לא נעים, כי גם ככה אני רוצה להתקדם בחיים וזה מחזיר אותי 15 שנה אחורה. אחרי הסיפור עצמו הלכתי שלוש־ארבע שנים לשיחות על בסיס חודשי, בתמיכת המרכז לנפגעות תקיפה מינית. הם מימנו חצי ואני חצי. לא עבדתי באותה תקופה, אז חצי מהכסף אמא שלי נתנה. אתה מבין? אין שום מערכת חוקתית, שום תמיכה משפטית, שום תמיכה נפשית, זורקים אותך למים. והארגונים האלה היו היחידים. 'אנחנו יכולים להציע את זה, אבל את יודעת, זה עולה משהו'. אז אמא שלי שילמה חלק. (משתהה) בא לי לבכות כשאני נזכרת בזה. מזעזע. אין אף אחד איתך במקומות האלה. אפילו לא טלפון... (בוכה). המדינה הפקירה אותי".
שטף הדיבור של רביבו נקטע. היא בוכה. "אמא שלי אומרת את הדבר הכי נכון. את באה מבית כזה טוב, מבית מטופח. שלחנו אותך לעבוד במקום הכי מכובד במדינה, שלחנו אותך לעבוד בבית נשיא המדינה - ומסתבר שהלכת לעבוד עם מאפיה, עם עבריינים. הלכת לעבוד במקום שפגעו בך, דרסו אותך, סירסרו בך. עבריינים! איך אני שולחת ילדה למקום כזה ומקבלת ילדה שחוטה? איך?! שלחתי ילדה בת 26, עבודה ראשונה, בשירות המדינה, ואת נכנסת למקום החשוך של הגיהינום.
"זה ממש הגיהינום. עם חברים שלו, עבריינים, לא רוצה לציין שמות, הם עלו אינספור בחקירה, אנשים מהזן הנמוך ביותר, שמתייחסים לנשים בזלזול, מסתכלים עלייך כעל אובייקט, איך הם מניחים אותך על משהו, ואז... תקשיב, זו המשוואה: הכנסתם בן־אדם בריא, הוצאתם אותו סמרטוט רצפה. ולפרקליטות יש חלק גדול בזה. כי הם השאירו אותי עם כעס ומרמור, פגעו בשם שלי, עשו דברים מזעזעים. לקחתם א' והוצאתם ב'. הוצאתם אותי שבר כלי".
חשבת לסגת מתישהו?
"לעולם לא. הכי חמור שבן־אדם כזה היה ממשיך בתפקידים שלו ומתפתח, ועוד בנות היו נפגעות. ואם אני הקורבן של כל המדרש הזה, אז אני מקבלת את זה באהבה. אני גם בן־אדם עם אמונה בקב"ה, ומשוכנעת שזה תפקידי בעולם".
× × ×
במהלך השנים, מספרת רביבו, היא זכתה למספר הצעות להשתתף בריאליטי. "'הישרדות', 'האח הגדול VIP', 'מאסטר שף' של העונה הזו. 'היי, איך את מבשלת?' מבשלת מעולה. רק מלגדול בבית מרוקאי ולהריח ביום שישי, כן", היא צוחקת, "פשטידות מעולות, דגים, הכל. אבל לעניין התוכנית, 'מאסטר שף' לא התאים לי. כי אין לי אסטרטגיה להיות בפרונט. אני לא מתפרנסת מעולמות הריאליטי, לא מתפרנסת מחשיפה, זה לא התחום שלי".
אז מה קרה עכשיו עם 'האח הגדול VIP'?
"הציעו לי גם בעונה קודמת, ועדיין לא הייתי מוכנה רגשית. הפעם התייעצתי עם אמא שלי, כרגיל. עד היום אני כמו ילדה בת חמש. אם אמא אומרת 'לא', נסגר הסרט של כולם. והפעם אמא נתנה אוקיי. וזהו, אף אחד אחר לא מעניין, נקודה".
גם עכשיו, כשהיא כבר עמוק בבית האח, נדמה שהיא עדיין לא בדיוק מוצאת את מקומה - היא עוד לא עמדה במוקד של אף דרמה, ריב או מערכת יחסים מתגבשת, והתבלטה בעיקר בתור זו שמנקה אחרי כולם ולא אוהבת את הריח של הסיגריות.
רביבו, 42, היא ילידת ירושלים. "הבדיחה אומרת, מרוקאית חצי אחד. ואז תשאל, מה החצי השני? מרוקאית!" היא צוחקת. אין שום קשר לחיים רביבו. משפחה ירושלמית קשת יום ממעמד הפועלים, משכונת ארמון הנציב. שישה אחים ואחיות. כשהייתה בת 19, נהרגה אחותה תמר, 24, בתאונת דרכים בהולנד. אירוע טראומטי שבעקבותיו גם חזרו אמה ואחיה הקטן בתשובה. "וקצב ידע את כל זה", היא אומרת. "את זה, ואת העובדה שאבא שלי, שנפטר בינתיים, היה מאוד חולה. ידע וניצל".
היא למדה בתיכון במגמת עיצוב אופנה, ומעולם לא השלימה תעודת בגרות פורמלית. "חסר לי מתמטיקה. היה לי אותו מורה פרטי של מיכל אנסקי. אני הפדיחה שלו: ניגשתי פעם אחת למבחן, 43. פעם שנייה, 11", היא צוחקת, "הבנתי שאין עם מי לדבר, להתראות".
מחוץ למתמטיקה, היא אדם דעתן, רהוט, אוטודידקטית. לקחה קורסים בפסיכולוגיה, מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, וחובבת קריאה מושבעת. "קוראת מלא, מה שתרצה, עכשיו קראתי את 'הבית שנחרב'. וגם ספרי מד"ב וסרטי מד"ב. מתה על זה. אם יש משהו עם רובוטים ואוזניים משולשות, אני שם. מימי שישי בירושלים, 'מסע בין כוכבים', שתיים בצהריים, אבא היה מביא גלידה, מחכים למיסטר ספוק", היא מספרת.
"ואתה יודע מה מכל זה מכירים ממני? כלום! לא יודעים מי אני. לא יודעים שאני רגישה ובוכה. יושבת מול החדשות בטלוויזיה והורגת את עצמי, פשוט בוכה, מזעזע", היא מוסיפה. "אני לא צרכנית אקטואליה כזו גדולה, רואה רק חדשות עשר, מתה על תמר איש שלום, היא נהדרת. אבל בשנים האחרונות זה בעיקר נשיונל ג'יאוגרפיק, ערוץ ההיסטוריה, דיסקברי. מה שלא נותן לי תמורה, פשוט לא. מכורה, 24/7, אריות, תנינים, נמלים, לטאות, עכבישים, מתה על זה, האקו־סיסטם, איך הרסנו את העולם. הדברים האלה".
לפני ואחרי בית 'האח הגדול', רביבו מתגוררת בתל־אביב, רווקה ללא ילדים. "הייתי מאז בכמה מערכות יחסים, וכרגע אני פנויה ורוצה בית ומשפחה", היא אומרת. אחד הקשרים שלה, עם איש משטרה, עלה לכותרות מקומיות ב־2013, כאשר שני הצדדים הטיחו זה בזה תלונות הדדיות של הטרדה, איומים ופגיעה בפרטיות. "פרשת קצב תמיד ריחפה מעל הזוגיות שלנו", אמרה אז.
"די. זה לא מעניין ואתה לא רוצה להיכנס לשם. עברתי אחרי זה קשר של חמש שנים, באמת, אני כבר לא שם", היא מוסיפה עתה. "אני פתוחה לקשר, הראש שלי בסדר, ואם יהיה מישהו מתאים, סבבה". לטובת העניין אפילו נסעה לאומן. "מיד אחרי שחזרתי מתאילנד. רק החלפתי בגדים", היא צוחקת. "אני אדם מאמין, ואמא שלי אמרה, 'רוצה שתסעי. תלכי לבדוק, אולי זה עובד, תתפללי קצת'. היה מהמם. שבוע אחרי זה התפטרתי מעבודה שלא אהבתי. זה כנראה משחרר משהו. חוויה כיפית".
רוצה גם ילדים?
"לא צריך הרבה. אחד. רק שנראה איך זה נראה", היא מתגלגלת שוב. "תשמע, אני בן־אדם סוליסט. חברותית אבל אוהבת את השקט שלי ברמות קשות. בגלל זה לא התחתנתי ולא ילדתי ילדים עד הגיל הזה. ככה אני. 'אמא, ככה אני!' בגיל 23 לא אסחב עגלות בסופר ואלך עם בטן. גם לא בגיל 35. בגיל 38, הראש קצת יותר התעגל לכיוון. חוץ מזה היום יש פתרונות, אפשר ללדת גם בגיל 50. גם לבד, בלי בן זוג. הכל פתוח. לגדל ילד לבד זה קשה? אחרי כל מה שעברתי בחיים, משהו יהיה קשה?" היא צוחקת.
"אני בנג'מין באטן. נולדתי זקנה בת מאה ואני חוזרת ברוורס. מה לעשות, אני מאוד ילדותית. לא התבגרתי בהמון דברים. כל העולם רק נפתח בפניי. ואני רוצה שהעולם יכיר אותי גם: אני אורלי, שיש לה חוש הומור, והיא רגישה, ואוהבת סרטי טבע, ואת מיסטר ספוק, וגם יש כאלה שאומרים שאני יפה. ושלא יפנו אליי יותר רק בגלל האירוע הזה. אני אורלי, ואני לא נותנת לקצבייה לשלוט יותר בחיים שלי".
דובר משרד המשפטים, עו"ד משה כהן: "הראיות בעניינה של גב' רביבו נבחנו ביסודיות רבה. במסגרת זו עמדו אנשי הפרקליטות בקשר עימה ועם באת־כוחה, וכן עם שורה של עדים שיכלו לשפוך אור על מהימנות גרסתה.
"התיק נבחן באופן מדוקדק הן בפרקליטות מחוז ירושלים והן בבחינה חוזרת של גורמים נוספים, ובסופו של דבר הוחלט בדרגים הבכירים ביותר, בראשות היועץ המשפטי לממשלה דאז, כי לא ניתן לבסס אישום בפרשה זו. אנו דוחים בשתי ידיים כל טענה על שיקולים בלתי ענייניים, או על יחס לא ראוי לגב' רביבו במהלך הטיפול בפרשה זו".
דוברות בית הנשיא: "אין בין תחושותיה של הגברת רביבו והמציאות קשר לצערנו. בתקופת כהונתו של הנשיא ריבלין, נדחו בקשותיו שלוש פעמים. מיותר לציין כי אין בין הנשיא לקצב קשר אישי ובוודאי לא כזה אשר השפיע על החלטתו ולראיה, דחייתן של הבקשות כולן".
על אף פניות חוזרות ונשנות, תגובתו של ליאור קצב לא התקבלה עד מועד סגירת הגיליון. גם ממשה קצב לא נמסרה תגובה.
