בשבוע שעבר הייתה אמורה להתקיים ועידה כלכלית רבת־משתתפים. לא היה רעש בינלאומי. לא היו הפגנות בקמפוסים. ה־BDS לא נכנס לפעולה. ולמרות זאת, הוועידה נכשלה. זו לא ועידה שהייתה אמורה להיות בתל־אביב או בירושלים. זו הייתה הוועידה הכלכלית הרביעית של העולם הערבי, שהתקיימה בביירות, תוך כדי חרם מצד מנהיגי מדינות ערב, למעט שליטי קטאר ומאוריטניה.
האם העולם הערבי מחרים את לבנון? רשמית — לא. מעשית — כן. כמו עוד הרבה דברים במזרח התיכון, גם הפעם הסיבה הייתה איראן. לבנון, כתב עבד א־רחמן א־ראשד, לשעבר עורך היומון "א־שרק אל־אווסט" ומנכ"ל ערוץ אל־ערבייה, הייתה יכולה להיות המדינה המשגשגת ביותר בעולם הערבי. אבל זה לא יקרה. משום שאיראן היא השולטת בלבנון, באמצעות חיזבאללה.
א־ראשד הולך צעד קדימה ומבהיר: "את האזור פוקדת סדרת משברים שהמכנה המשותף לרובם הוא הקשר לאיראן. למרבה הצער, לבנון לא תהיה יציבה, הפלסטינים לא ישיגו מדינה ולא חיים אזרחיים, ולתימן, לעיראק, לסוריה ולבחריין אין תקווה לעתיד טוב יותר כל עוד נמשכת המדיניות האיראנית לחולל בהן כאוס". מול האסכולה של נשיא ארצות־הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, ושרת החוץ של שוודיה, מרגוט ולסטרום, שמטפחים את הבדותה ש"הכל בגלל דיכוי הפלסטינים על ידי ישראל", מתייצבים גורמים אמיצים בעולם הערבי, כמו א־ראשד, ומפנים את האצבע המאשימה כלפי איראן.
איראן, בלי קשר לוועידה שנכשלה בביירות, שקועה בצרות. עד להשגת הסכם הגרעין גרמו הסנקציות נגד איראן לצניחה בתל"ג לנפש מ־7,832 דולר ב־2012, ל־4,862 דולר בשנת 2015. הסכם הגרעין גרם לעלייה ל־5,593 דולר בשנת 2017. אך מאז החליטה ארה"ב על חידוש הסנקציות מצבה של איראן הולך ומידרדר. כבר שנים שהמדינה סובלת מבצורת, ואזור טהרן עצמו מצוי בשקיעה שעלולה להמיט אסון סביבתי בסדר גודל שלא ידענו. השכנה היחידה שיש לה את היכולת להתמודד עם פגעי הבצורת היא ישראל. נתניהו אפילו הציע עזרה. הרי זה היה יכול להיות נפלא לו במקום יריבות על פיתוח נשק גרעיני ומימון חתרנות בכל פינה אפשרית בעולם הערבי — הייתה איראן מוכנה לשיתוף פעולה אזורי. אבל איראן מעדיפה להשקיע מיליארדים בתעשיית המוות, ולא בפתרון הבעיות הקשות שהיא שוקעת בתוכן. צריך להודות שזו הבעיה של האיסלאם הקיצוני, סוני ושיעי, בכל מקום שבו הוא מתחיל לפרוח. הוא מעדיף הרס וחורבן על פני פיתוח ושגשוג.
כאן נכנסת לתמונה אחת ההונאות הגלובליות של העידן הנוכחי שה־BDS עומד במרכזה. ה־BDS, אכן, גורם נזק תודעתי לישראל. ההונאה הגדולה היא, שהוא מצליח להפוך את היוצרות. במקום שהאליטות המשכילות במערב יכירו בעובדה שהבעיה המרכזית של העולם המוסלמי היא ההקצנה הדתית והג'יהאד, אותן אליטות עסוקות בטיפוח העלילה שישראל היא הבעיה. האליטות הללו לא מסייעות למוסלמים בכלל ולפלסטינים בפרט. להפך. הן משמשות כזרוע תעמולתית של איראן, חיזבאללה וחמאס. זו דרך מצוינת להנצחת הבעיה. זו לא הדרך לשינוי.
דווקא מהזווית הערבית — הדברים נראים אחרת. המילה "פליטים" אכן הוזכרה שוב ושוב בוועידה. אבל בניגוד לעבר, מדובר בפליטים מסוריה. הפלסטינים לא הוזכרו. הם הפכו לסוג של מחלה כרונית. אין ציפייה אמיתית שהבעיה תיפתר. אבל כדי שהפליטים לא יהפכו גם הם לפליטים לנצח, הדיבורים על שיבה לסוריה, מרצון ולא מרצון, מקבלים תאוצה.
כך או כך, א־ראשד היטיב להגדיר את איראן כבעיה המרכזית של האזור. זו הגדרה שמקובלת על רוב מנהיגי מדינות ערב, שעמדתם דומה לזו של ישראל. חבל רק שמה שמבינים יותר ויותר במדינות ערב, מבינים פחות ופחות בקרב חוגי הקדמה במערב. √
