ראש הממשלה השיק אמש את "הליכוד טי.וי", שהתגלה כלא יותר מאולפן מוזנח עם תאורה שתכער גם את ג'ורג' קלוני. הוא העניק "ראיון בלעדי" לזוכה העונה השנייה של "האח הגדול", כי התקשורת המרשעת לא אוהבת אותו מספיק והרייטינג של ערוץ 20 מצחיק יותר מאסי כהן. וזה האיש שמשווק את עצמו עם הסלוגן "ליגה אחרת".
יותר מכל, היה זה מחזה עצוב ופתטי. בנימין נתניהו, אדם אינטליגנטי ואשף מדיה, נראה כמי שסיים להתבייש בתשוקה העזה לשמוע בלופ כמה הוא מושלם. הדיאלוג המלאכותי להחריד שלו עם אלירז שדה שיקף לא רק ניסיון להלהיב את הבייס באמצעות כיסוח העיתונות החופשית, אלא גם מצוקה אמיתית. הוא אשכרה צריך שיגידו לו שוב ושוב: ביבי, ילד שלי מוצלח.
או למצער שלא יפריעו לו לנאום. והרי זאת, בעצם, העבודה ששדה נשכר לבצע: הוא יגלם מראיין ויאפשר לנתניהו לשפוך גלונים של תעמולה - ולא לשכוח להשתמש בחיילי צה"ל כתפאורה – בלי לעצור את השטף עם, ובכן, שאלות. לא שאלות קשות חלילה. סתם שאלות המשך, עובדות, או כל דבר שלא ייראה מוזמן כמו חבילה מאמזון.
חבל רק שכישרון המשחק של שדה לא בדיוק התפרץ מתוכו אמש. לפרקים הוא שידר אפילו מבוכה מהמעמד. כשנתניהו דהר עם הסיסמאות, שדה נראה כמי שלא לגמרי מבין מדוע המנהיג המכובד שמולו זקוק דווקא לו בתור בובת הרמה להנחתות. ההמשך כבר היה נינוח ומשוחרר יותר. אולי שדה, שבעבר אמר שנתניהו "מפרק את המדינה" מבחינה כלכלית-חברתית ובשתי מערכות הבחירות האחרונות לא הצביע לליכוד, פשוט נזכר כמה החלטורה הזו שווה לו.
בתנאים הללו, כמובן שאין טעם להתעכב על התוכן. הוא רלוונטי בערך כמו ההצהרות של נתניהו, שהוא לא מתערב בפריימריז במפלגתו (וד"ש לגדעון סער, שחטף אמבוש יומיים לפני פתיחת הקלפיות). עם זאת, יש לשים לב לאופן שבו הוא חגג את קיומן של הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק. לדבריו, זה מה שמבדיל בין ישראל הדמוקרטית לצפון קוריאה. בעניין הזה נתניהו דווקא ימצא מחלוקת מבית: בדצמבר, בנו יאיר כינה את פייסבוק "דיקטטורת מחשבות". אז האימפריה של צוקרברג טובה או רעה לנתניהוז? כנראה שתלוי ביום, בשעה ובמצב הלייקים מאינדונזיה.
לפחות נתניהו טרח לנצל את הליקוקיאדה כדי לקדם את היצירה הישראלית ולעדכן שהוא צופה ב"איש חשוב מאוד". שהוא יעקוב אחרי סדרה על נפשו המסוכסכת והפרנואידית של שחקן שחולם לכבוש את אמריקה ומאמין שכל ביקורת עליו היא תוצר של מזימה חובקת עולם? מפתיע.
בקטנה
במהדורה המרכזית של ערוץ 13 שודרה כתבה ארוכה של מיה איידן, שליוותה את אורן חזן במסעות הפריימריז שלו. היא לא חידשה דבר בנוגע לח"כ: הוא היה ונותר פרובוקטור גס רוח, שלא יבחל באמצעים כדי להשיג אייטם. איידן, כמובן, עסקה בהיבטים אלה של דמותו, אבל בסוף זו אותה תוצאה: חשיפה מקסימלית שאינה משרתת אלא את אורן חזן. במובן הזה, הכתבה אכן סיכמה משהו אחד כמו שצריך: את האופן שבו המקום ה־30 בליכוד עשה לתקשורת בית ספר.
