נתניה של נתניהו

בבחירות 2006 שבהן נבחר אהוד אולמרט לראשות הממשלה, גוש המרכז־שמאל בראשות קדימה היה משמעותי ביותר וכלל כמעט 50 אחוז מבין הקולות הכשרים בישראל. בנתניה, לעומת זאת, הייתה באותו זמן מגמה חזקה מאוד לימין, מגמה שרק הלכה והתחדדה עם השנים. באותה מערכת בחירות נתניה הצביעה 42.7 אחוז לגוש המרכז־שמאל ולמעלה מ־50 אחוז מהקולות הלכו לגוש הימין־חרדים (שקיבל בשאר הארץ רק 39.3 אחוזים).

מאותה מערכת בחירות נדמה שהתמונה רק הלכה והתחדדה ימינה. בבחירות 2009 גוש הימין־חרדים קיבל 65 אחוזים מהקולות, בבחירות 2013 הוא עמד על 60 אחוז ובבחירות 2015 על 61.7 אחוזים.

גם כיום זוכות מפלגות הימין לדומיננטיות משמעותית בעיר, כאשר הן עומדות כיום על 51 אחוז מהקולות לעומת 15.2 אחוז למפלגות השמאל ו־21.7 אחוז למפלגות המרכז.

מגמה נוספת ומעניינת לא פחות היא ההידרדרות של המפלגות החרדיות בעיר. הן התחילו עם 15.6 אחוז מהקולות בבחירות 2006 ובבחירות האחרונות איבדו למעלה מ־30 אחוז מכוחן. 

לו רק בנתניה היו רשאים להצביע בבחירות הארציות תמונת המנדטים הייתה חד־משמעית: מרצ, הרשימה המשותפת ויהדות התורה כלל לא היו עוברות את אחוז החסימה, גוש המרכז־שמאל היה מקבל 47 מנדטים (אם כוללים את כחלון בגוש הזה) וגוש הימין־חרדים היה מקבל 73 מנדטים. יש לציין כי הנוסחה לחישוב מנדטים בהסתכלות עירונית ולא ארצית עשויה לכלול סטיית תקן קלה.