בית הוריי היה שטיח. הייתי בת ארבע בערך ואני לא זוכרת איך, אבל התחלתי להתחכך בו. אני לא יודעת אם מישהו ראה או לא, אבל לא אמרו לי כלום באותו שלב. בבית לא דיברו על מיניות, אבל זה גם לא היה טאבו. הפעם הראשונה שחשבתי שאולי אני עושה משהו לא בסדר הייתה בגיל שש או שבע. עברנו לגור בחו"ל לשנה. ובבית שבו התגוררנו היה שטיח אחר וגם בו הייתי מתחככת. יום אחד אח שלי העיר לי שזה כמו מה שהמבוגרים עושים וזה לא יפה. הוא לא הסביר מה הם עושים ולא הבנתי למה הוא מתכוון, אבל הפסקתי לעשות את זה, כי חשבתי שזה אסור והיה לי חבל. זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. חזרתי לעשות, אבל רק בחדר שלי. אמרתי לעצמי, "יאללה לא אכפת לי". אבל המעשה כבר היה כרוך בבושה. הייתי עושה כשאף אחד לא היה בבית.
אני זוכרת שבגיל 17 עשיתי בייביסיטר ומצאתי ספר הדרכה עם תמונות מצוירות שמראות איך לענג אחד את השני. עוד לא חוויתי מגע עם בנים והייתי מתנשקת עם הקיר כי הייתה לי תשוקה למגע.
המין הראשון שלי היה עם מישהו שהכרתי בצבא. היה לי כיף עם מה שמסביב, אבל הרגשתי שהגמירה שלי חזקה יותר כשאני עושה לעצמי מאשר עם גבר. אהבתי את המגע, הנשיקות והליטופים. אבל זה לא היה בהכרח רגשי. דווקא עם אלה שהיה לי איתם קשר רגשי הסקס היה פחות טוב. בכלל, שמתי לב שגברים, ככל שהם פחות שכלתניים ועם יצר פחות מרוסן, הסקס איתם טוב יותר. ככל שאדם הוא שכלתני יותר היצר שלו מרוסן יותר, ויש יותר מחסומים. המין הטוב שלי היה דווקא עם גברים פחות מודעים שמחוברים ליצר. השכלתנים היו עצורים ופחות משחררים ו"מתנפלים". הבעיה היא שאני נמשכת לגברים שכלתניים וזה קצת סותר מיניות.
אף פעם לא הייתי נשואה ולא הייתה לי מערכת יחסים ארוכה באמת. פעם לא הייתה לי בעיה ללכת לפאב ולחפש סקס. היום לא אעשה את זה בשום אופן. היום יותר חשוב לי הקשר הרגשי, וזאת אחת הסיבות שבגללן כבר כמה זמן שאני חיה בלי מין. אני לא מחפשת מין ולא מוכנה להשקיע מאמץ כמו פעם, כשהייתי נכנסת למיטה עם כל מי שהיה מוצא חן בעיניי. מאז שיש לי ילדים אני לא מוכנה להכניס מישהו זר הביתה. רק אם אמצא מישהו שיהיה לי באמת נחמד ונעים איתו, אבל זה לא כל כך קורה ומאז הלידה האחרונה אני מרגישה ירידה בחשק המיני. לפעמים כשיש לי כוח אני עושה לבד, אבל עכשיו קשה לי יותר להתחיל להניע את עצמי לשם, ולפעמים אני פשוט מוותרת.
יש לי גישה טבעית ונטולת אשמה ביחס למיניות שלי. אני פתוחה ומוכנה לנסות חוויות חדשות, אבל לא חוויות קיצוניות. סאדו־מאזו למשל לא מושך אותי. הייתה לי פעם התנסות עם שני גברים, אבל לא ידעתי מי נוגע בי ואיפה וזה חירפן אותי. אני מעדיפה גבר אחד שטוב לי איתו.
המגע, החיבור והאינטימיות חשובים לי. לא הצד הטכני. יחד עם זאת, עצוב לי שיש נשים שיש להן חסמים. אני חושבת שזה משהו שצריך לטפל בו. גם גברים. יש גברים שחושבים שלענג אישה זה אם יש לך איבר מין גדול. שזה מה שאישה מחפשת. כל אלה שמתלוננים על הנשים שלהם עם כאבי הראש, לא מבינים שבעצם צריך לדעת איך לענג את האישה ואיך לגשת אליה. ואם ניגשים נכון (וזה עניין של תקשורת מכבדת והתייחסות, גם מחוץ למיטה), האישה תיפתח.
יש גברים שאין להם את זה ומאשימים את האישה שהיא "לא זורמת". לכן חשוב לי שלגבר שלי תהיה רגישות. וכמובן שהמגע שלו יהיה לי נעים. שיהיה לי נעים להתנשק איתו. אם זה לא קיים, אין סיכוי. זה לא יעבוד.
אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:
