במארס 1996 פחתו הסיכויים של ראש הממשלה דאז, שמעון פרס המנוח, להיבחר לראשות הממשלה בבחירות במאי אותה שנה. הבית הלבן בוושינגטון נחרד: הפסד פרס בבחירות, חששו מומחים בסביבת הנשיא קלינטון, עלול להמיט אסון על כל תהליך השלום הישראלי־פלסטיני.
בבהילות כונסה אפוא במארס 1996 בשארם־אל־שייך במצרים "פסגת עושי שלום" מרשימה. הגיעו אליה נשיאים וראשי מדינות מכ־30 מדינות, כולל מדינות המפרץ, ואפילו הסינים הגיעו לשארם בנציגות מכובדת. בסיום הוועידה פורסמה הצהרה משותפת של עושי השלום נגד הטרור המוסלמי ומפעיליו מטהרן.
ההמשך אכזב. פרס הפסיד בבחירות, איראן לא שינתה את מדיניותה. לפסגת עושי השלום לא היו תוצאות בשטח.
23 שנה מאוחר יותר, בנסיבות שונות, מכנס הבית הלבן בוורשה בירת פולין ועידה בינלאומית ל"שלום וביטחון במזרח התיכון", שמטרותיה דומות לוועידת שארם: נגד טרור, נגד תומכי טרור באיראן ובעד ראש ממשלת ישראל המכהן. אך יש הבדלים, ולא רק בתהפוכות מדיניות או בשלג המהול בגשם, שקיבל הבוקר את פני הבאים לוורשה. לוועידה העכשווית לא מגיעים ראשי מעצמות וראשי ממשלות, מלבד סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, וראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. היא מוחרמת על ידי מעצמות רוסיה וסין ועל ידי אחדים מחשובי השחקנים במזרח התיכון, בהם הרשות הפלסטינית וטורקיה. מצרים, ירדן וסעודיה שולחות אליה פוליטיקאים מדרג נמוך, אחרי ששקלו עד הרגע האחרון היעדרות ממנה, בסך הכל, מגיעים אליה שרי חוץ בלבד.
השאלה האם סגנית שרת החוץ, ציפי חוטובלי, יכלה לייצג את ישראל בוועידה זו באותה הצלחה כמו נתניהו תישאר פתוחה. עד הבחירות.
