במשך 25 שנים נותר תיק הרצח והאונס של ורדית בקרקנוט פתוח. גם רצח ואונס נועה אייל, נערה ירושלמית בת 17, שלא שבה לביתה לאחר בילוי, נותר ללא קצה חוט במשך 16 שנים. פענוח שני הפשעים החמורים האלה, עשרות שנים אחרי שבוצעו, מצית את הדמיון ומעלה את השאלה — האם הטכנולוגיה המתקדמת שבה משתמשים כיום במז"פ (המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל) ובמכון לרפואה משפטית תוביל לפענוח תיקי עבר שנותרו פתוחים, ולשיפור דרמטי ביכולת לפענח תיקי רצח עכשוויים?
זה לא פרק בסדרה CSI — זאת גרסת המציאות: טכנולוגיה חדישה שמתעדכנת כל העת ונחישות של אנשי החוק מאפשרות כיום לחוקרים ולמדענים לאתר חשודים בפשעים שבוצעו לפני עשרות שנים ולהעמיד אותם לדין. איך זה נראה מאחורי דלתות המעבדה, מתחת לעדשת המיקרוסקופ ומאחורי מסכי המחשב, המריצים במהירות הבזק נתונים ותמונות ממאגרי מידע?
"הכלים שיש לנו היום הם לא אותם כלים שהיו לפני חמש עשרה ועשרים שנה", אומרת בנחרצות ד"ר נורית בובליל, מנהלת מעבדת דנ"א במכון לרפואה משפטית. "קפיצה משמעותית ראשונה נוצרה עם הקמת מאגר הדנ"א הפלילי בשנת 2007. המאגר מנוהל במשטרת ישראל, במטה הארצי בירושלים, וככל שהמאגר גדל, יש יותר סיכוי לבצע התאמות עם ממצאים שמתגלים בזירת הפשע. היכולת להשוות פרופיל דנ"א שמקורו במוצג ולבצע סריקה מול כלל החשודים במאגר הארצי זה ממש Game Changer. ככל שהשנים עוברות והמאגר גדל הסיכוי להצליב נתונים הולך וגדל גם כן. זה לא רק עצם הקמת המאגר, אלא גם המשאבים שמוקצים כל הזמן לפעילות השוטפת שלו ששינתה את כללי המשחק".
מהצד השני, יש כאן גם היבט מטריד מבחינת השמירה על הפרטיות. דגימות של אילו אנשים נשמרות במאגר הדנ"א הפלילי?
"הרבה אנשים מוטרדים מהשאלה אם יכול להיות שהם נכללים במאגר הפלילי. התשובה לכך היא שבמאגר הפלילי נמצאים חשודים שנעצרו בגין מעורבות בפשעים מרף חומרה מסוים. כל מי שנמצא במאגר יודע את זה ומעודכן על כך. שאלה נוספת שאני נשאלת לפעמים היא אם יש קשר בין המאגר הפלילי לבין המאגר הביומטרי, והתשובה לכך היא שלילית".
כדי להבין כיצד מתבצע תהליך בחינת ראיות פורנזיות, כדאי ללכת צעד אחד אחורה ולהבין קודם מהן ומה משמעותן. "ראיות פורנזיות הן ראיות שנבדקות בכלים מדעיים לצרכים משפטיים", אומרת ד"ר בובליל. "זאת יכולה להיות סכין, קסדה, חולצה, כל חפץ שהוא שנמצא בזירת הפשע, זאת יכולה להיות דגימה מגוף של אדם, בין אם מקורבן העבירה או מהחשוד עצמו. אלה יכולים להיות גם משטחים כמו בדים, מתכות. כשאנחנו מדברים על ראיה פורנזית, השאלה המשמעותית בדרך כלל היא, האם אני יכולה למצוא את המקור של אותו החומר? בדנ"א המשמעות היא לייצר את הקשר בין הדנ"א שנותר בזירת הפשע לבין האדם שלו הדנ"א שייך. ראיית דנ"א יכולה להגיע מתאי דם לבנים, רוק, זרע ומה שנקרא 'תאי מגע', תאים שמקורם במגע של החשוד בממצא בזירה — Touch DNA".
לדברי בובליל, חשוב להבחין מתי ראיית דנ"א היא משמעותית לתיק ומתי לא. "אם אדם נורה מרכב חולף בעודו יושב בבית קפה – לראיית דנ"א שנמצאת בסביבת בית הקפה סביר להניח שלא תהיה משמעות, שכן אין מגע בין התוקף לקורבן. תמיד אנחנו שואלים מה המקרה ומה היו הנסיבות. אם אכן יש אפשרות למגע בין האנשים המעורבים, נשאלת השאלה מה סוג הראיה. אם מדובר בבדל סיגריה בשדה פתוח, זה לא בהכרח קושר את מי שעישן אותה לזירת הרצח. צריך למצוא ראיות נוספות שיתמכו בקשר שלו לזירה. אבל אם נמצא בדל סיגריה של קורבן עבירה ברכב — זה כבר משמעותי ומוכיח שהחשוד היה בוודאות מלאה באותו הרכב. סוגיות כמו מיקום מציאת הראיה, האם מדובר בשטח ציבורי או פרטי, מקור החומר הביולוגי וכד', כל אלה משפיעים בסוף על משמעות ראיית הדנ"א בתיק.
כל העבודה על התיקים בנויה על שיתוף הפעולה בין חוקרי המז"פ בשטח לאנשי המעבדה. "הם אלה שאוספים את הדגימות בצורה הכי מקצועית ומעבירים אלינו", אומרת ד"ר בובליל. "החקירה והבדיקה לא היו יכולות להתקיים ללא התיאום ההדוק שמתקיים בינינו למשטרה, המעבדות הניידות, המז"פ וגורמי החקירה. כשהדגימות מגיעות אלינו למעבדה מתחיל תהליך של אפיון החומר שהתקבל והפקת הדנ"א. בסוף התהליך במעבדה מתקבל פרופיל גנטי".
מה זה אומר בדיוק פרופיל גנטי?
"זה אוסף של מספרים, כמו תעודת זהות, אלה נתונים של אזורים מסוימים בדנ"א שבהם יש שונות בין בני אדם. התוצאה שמתקבלת היא תמונה גנטית ייחודית. אבל מה קורה אם אנחנו מקבלים תוצאה חלקית? לדוגמה, כי מדובר בסכין שהיה מונח על הגג ונחשף לגשם או לשמש חזקה ולכן התאים התפרקו והדנ"א נשבר, או מה קורה אם התוצאה שנקבל, בגלל שהיא חלקית, יכולה להיות שייכת ליותר מאדם אחד או שמדובר בתערובת של כמה אנשים? אחרי שאסיים את הבדיקה ואקבל את כל הנתונים אוכל להעריך את ערך הראיה ואת החוזק שלה".
לצד הקמת מאגר הדנ"א הפלילי מציינת ד"ר בובליל שיפור טכנולוגי משמעותי נוסף ששינה את התמונה — היכולת להפיק פרופיל גנטי גם מדגימות שנמצאו מפורקות או חלקיות. "אנחנו מקבלים לפעמים דגימות מאתגרות. אני יכולה לקבל דגימה מרכב שנשרף, או מרכב שנשטף והוחלפו בו הריפודים, כך שכמות הדנ"א ואיכות הדנ"א מאוד ירודים. זה לא כמו בדיקה גנטית רגילה שמתקבלת במעבדה קלינית, שבה דגימת הדם באיכות טובה והכמות גדולה. זאת יכולה להיות, למשל, דגימה של כתם דם על ג'ינס. אנחנו גוזרים את הכתם אבל תהליך הפקת הדנ"א דורש חימום, הצבע יכול לרדת מהג'ינס ולהתערבב בדגימה. גם כשיש דגימת דם על הקיר, יכול להתקלף חלק מהקיר לתוך הדגימה, וכך גורמים כימיים זרים נכנסים פנימה ומקשים על הזיהוי. זה תחום שיש בו כל הזמן שיפורים טכנולוגיים שמאפשרים להתגבר על הקשיים שנעוצים באיכות הדנ"א או בכמותו. בזכות השיפורים הללו, ובזכות שיתוף הפעולה עם המשטרה, יש אפשרות לפתוח תיקים ישנים מהעבר ולבחון ראיות שבעבר לא ניתן היה להפיק מהן מידע. אנחנו עושים את זה די הרבה. כל הזמן מתקבלות אצלנו פניות לבחון דגימות כאלה — המשטרה לא נחה ולא עוצרת בהיבט הזה".
איך דגימת דנ"א נראית מבעד לעדשת המיקרוסקופ?
"דגימה נראית כשרשרת מאוד ארוכה של דנ"א. זה כמו רכבת ארוכה עם הרבה מאד קרונות. רוב הקרונות זהים. אני צריכה רק את המושבים שיש בהם שונות, אבל אם הרכבת מפורקת וכל המושבים מפוזרים יהיה לי קשה מאוד להבין את הרצף. המערכת החדשה שנקראת NGS ׁ— ראשי תיבות של Next Generation Sequencing — מאפשרת להתמודד גם עם פרגמנטים מאוד מפורקים. נשאלת היום, למשל, השאלה, אם נוכל להפיק דנ"א מדגימות שלדים ישנים בפרשת ילדי תימן. אנחנו מדברים על דגימות מלפני 70 שנה, ומלכתחילה מדובר על ילדים קטנים, כך שמסת החומר האורגני היא מראש מאוד קטנה. עולה השאלה, אם ברמת הפירוק שצפויה בדגימות הדנ"א האלה נוכל לקבל פרופיל גנטי מהימן שיאפשר השוואה לקרובי המשפחה הנותרים. הערכנו שהסיכוי מאוד נמוך אבל ככל שטכנולוגיות הריצוף הגנטי מתקדמות, יכול להיות שכן נצליח. אנחנו עכשיו בשלבים של בדיקת התיקוף של הטכנולוגיה הזו".
הטכנולוגיה החדישה שנרכשה על ידי המכון מאפשרת בנוסף לבצע ריצוף של בסיסים בודדים (Snp's), המבטאים שונות ומספקים מידע שלא ניתן היה להגיע אליו בשיטות שהיו קיימות עד כה. כיוון שבין בני אדם יכולה להיות נקודה אחת שונה בלבד, הטכנולוגיה שהייתה קיימת עד היום לא איפשרה לראות את ההבדלים הקטנים האלו, אבל ה־NGS מאפשר זאת. "הטכנולוגיה החדשה מאפשרת גם לקבל מידע על המוצא", מסבירה ד"ר בובליל. "אנחנו מדינה של מהגרים, גם אם אני נולדתי בארץ הדנ"א שלי משקף את המוצא של ההורים. זאת יכולה להיות תרומה משמעותית לחקירה, אם כי היא לא יכולה כמובן להצביע על בן אדם ספציפי, אלא רק לחזק כיווני חקירה. יש טכנולוגיות נוספות. בנוסף ל־NGS, רכשנו טכנולוגיה שמאפשרת פענוח סטטיסטי לתערובות דנ"א. אם שתינו ישבנו בבית קפה ושתינו מאותה הכוס, כשנדגום אותה נקבל דנ"א של שתינו.
"אם יש, למשל, תערובת של שלושה אנשים כי זה אקדח שכמה אנשים העבירו ביניהם — התוצאה יכולה להיות מאוד מורכבת לפענוח, כיון שיש הרבה אפשרויות לנתח אותה. מספר האנשים שיכולים לבוא בחשבון עשוי להיות גדול — התמונה מעורבבת. כשאני צריכה להסביר זאת בבית המשפט אני מדמה את זה לבריסטול בגן ילדים, בו כל הילדים צובעים עם גואש, ומטביעים את כפות הידיים שלהם. את יכולה לדעת שיש שם שש כפות ידיים שונות, כלומר יש שלושה ילדים לפחות אבל לא יכולה לדעת מה של מי. ייתכן שאראה רק חמש כפות ידיים כי שתיים התלכדו, או רק ארבע כפות ידיים. בכל מקרה, ניתוח תערובות דנ"א עשוי להיות הליך מורכב משום שיכולות להיות מספר רב של אפשרויות, כשהסבירוּת לכל אחת מהן היא שונה.
חלק גדול מהמעבדות בארצות־הברית הטמיעו כבר תוכנות ייעודיות למקרים כאלה, באירופה התהליך בעיצומו, וגם אנחנו בהליך לימוד ותיקוף של תוכנה כזו. אנחנו מוכרחים לשמור על יכולות טכנולוגיות רלוונטיות. זה עולה הרבה מאוד כסף אבל זאת הדרך היחידה לשמור על רמה מקצועית טובה. לשמחתי, משרד הבריאות קשוב לצרכים הללו ומאפשר לנו להתקדם. בסופו של דבר בית המשפט רואה את מכלול הראיות שמובאות בפניו".
שיפור בטכנולוגיות משמעו יותר אפשרויות לפענוח, אבל הן גם חייבות להיות ברמת מהימנות גבוהה במיוחד. "אנחנו לומדים את הטכנולוגיות לפני שאנחנו מתחילים לעבוד איתן — יש תהליך של בקרת איכות, אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים כי מדובר בחיי אדם", אומרת בובליל. "צריך להזכיר שראיית הדנ"א נתפסת כראיה מרשיעה ואכן יש הרשעות בזכות הדנ"א. מנגד, מדובר גם בראיה שהיא הרבה פעמים דווקא מזכה. מרבית ההשוואות שאנחנו מבצעים בפועל מביאות לשלילה של האדם שאליו משווים. צריך לזכור שכשמאגר הדנ"א מבצע חיפוש של פרופיל ממוצג בזירת פשע אל מול כל החשודים, נניח שיש כיום כ־400 אלף איש במאגר, הרי שלמעשה כל חיפוש שולל אותם. אם יש אחד שנמצא מתאים עדיין 399,999 נשללים במיידית. גם בתיקים ישנים, שנבדקים בהם לאורך השנים מאות חשודים, כולם נשללים — עד שמגיע אדם שהפרופיל שלו כן מתאים — ואז נשאלות השאלות שדיברנו עליהן בתחילת השיחה: מה מידת הרלוונטיות של הראיה".
בדיוק בהקשר הזה הקים ב־2007 אבנר רוזנגרטן, לשעבר מומחה בכיר במז"פ, את המכון למדע פורנזי. "ראיתי שיש צורך לסייע להגנה בתפקיד שהוא מקביל למז"פ, שפועל עם התביעה. סנגורים של חשודים בפלילים מבקשים מאיתנו סיוע — אנחנו בוחנים את כל החומר המדעי ובודקים אם אנחנו יכולים לעזור. אם התשובה היא כן — אנחנו נותנים חוות דעת ומגיעים לבית המשפט".
איך אפשר לעלות על עבריינים שפעלו בתיק לא מפוענח מלפני עשרות שנים?
"במקרה של נועה אייל ז"ל, ביצעו בדיקת אבהות פשוטה. אביו של הרוצח, דניאל נחמני, נעצר כחשוד בעבירה אחרת. השוו את הדנ"א שלו למאגר הדנ"א הפלילי והוא נמצא קרוב משפחה של מישהו שהיה קשור לזירת הרצח והאונס של נועה אייל. באופן דרמטי, עקבו אחרי הבן שלו, המתינו שהוא יירק על הרצפה ועצרו אותו. במקרה של ורדית בקרקנוט ז"ל, היה מדובר בדנ"א ייחודי שקשור למוצא משפחתי מאזור ספציפי במזרח אירופה. מצאו קבוצת אנשים מצומצמת שמתאימה לדנ"א והשוו אותם לבעלי הסובארו שאליה תועדה ורדית עולה לפני מותה. יש כאן חשיבה יצירתית ושימוש טוב או מעמיק באמצעים שהיו קיימים גם בעבר".
יכול להיות שגם דנ"א שלי יכול להגיע לזירת רצח?
"בהחלט. הדנ"א שלנו נמצא בכל תא ותא בגופנו. אנחנו משירים תאי עור כשאנחנו משפשפים את הידיים, ונוגעים למשל באופניים גנובים. כשאנחנו מדברים אנחנו פולטים הבל פה ורוק. הדנ"א נמצא בכל מקום, ולכן צריך להתייחס אליו בזהירות מאוד רבה. ארז אפרתי, המאבטח במשרד ראש הממשלה, טען למשל שהוא היה במקום שבו התרחש ניסיון האונס, אך לא הוא ביצע את העבירה. אלמלא העדים שראו אותו, הטענה שלו הייתה יכולה להיות הגיונית. יכול להיות שאני אעבור במקום מסוים, אשאיר בדל סיגריה ואחר כך יתבצע שם פשע. אני יכול להיות בגן ציבורי, לירוק מתחת לעץ — שעות לאחר מכן יתרחש אונס ליד העץ, ועל התחתונים של הקורבן שנגעו באדמה שעליה ירקתי יימצא הדנ"א שלי. עכשיו אני צריך לבוא ולתת לחוקרים הסבר מניח את הדעת מה הדנ"א שלי עושה שם".
במסגרת פעילות המכון למדע פורנזי, טיפל רוזנגרטן בכמה פרשות שהיו בכותרות, כמו המקרה של ניסים חדד, שזוכה מאונס תינוקה של בת זוגו, או התיק של קצין מג"ב ניר סומך, שזוכה לאחר שלוש שנים בכלא מרצח שכנו, בן טל. "ראיה פורנזית מספרת את סיפור המעשה באופן אובייקטיבי", הוא אומר. "הפרשנות הנכונה של הראיה יכולה להגיד מה באמת קרה. צריך לפרש נכון את הממצאים. במקרה של ניסים חדד, כתב האישום דיבר על כך שדם של התינוק הגיע לתחתונים של חדד כתוצאה מטפטוף מאיבר המין. אנחנו הצלחנו להוכיח שהדם על התחתונים לא הגיע מטפטוף על ידי ניתוח של צורת כתמי הדם, שזאת תורה שלמה שאני מומחה בה. לילד היה דימום בטוסיק. ניסים חדד החליף לו חיתול וניקה אותו, ודם של התינוק שנותר על האצבעות של חדד, הגיע דרך אצבעותיו גם לתחתונים שלו.
"בית המשפט קיבל את העמדה הזאת. את ניר סומך האשימו ברצח. אנחנו הבאנו את הפרשנות שלנו לממצאים הפורנזיים בזירה — למרחק הירי, מספר חורי הירי וגם לצורה שבה פעלו ניר סומך והמנוח בזמן העימות ביניהם. כך הצלחנו להוכיח שניר ירה במנוח כיוון שהוא בא לתקוף אותו ופעל מהגנה עצמית כפי שטען. הדנ"א היא ראיה מצוינת, ויבוא יום שהיא תהיה מלכת הראיות, אבל צריך להתייחס אליה במלוא הרצינות והזהירות. זאת ברכה שמפוענחים כיום פשעים, אבל צריך גם הרבה מזל. ישנם פשעים שיישארו בלתי מפוענחים, או שיהיה דנ"א שלא יוכל להוכיח מי הרוצח".
כמו בזירה ברצח של תאיר ראדה? הרי מדובר בזירה עם כמויות אדירות של ראיות פורנזיות, ואף אחת מהן לא תואמת את הדנ"א של רומן זדורוב.
רוזנגרטן, שהיה בכיר במז"פ בזמן הרצח, משיב: "תיאורטית זה נכון. הזירה הייתה מלאה בדם, הדם של תאיר. ואם הייתה פיסת עור קטנטנה של הרוצח בתוך הדם, קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא אותה".
