מיליוני אנשים בעולם רודפים אחרי הסלפי המושלם. בכל הליכה פשוטה ברחוב יש סכנה להיתקע מאחורי מישהו שנמצא בתהליך של לחיצה, בחינה, מחיקה, לחיצה נוספת, דפדוף בפילטרים וחוזר חלילה. יוטיוב גדוש בסרטוני הדרכה בנושא, וכל חשבון אינסטגרם של דוגמן וספורטאית מלאים בתמונות מהז'אנר, בתקווה לגרוף לייקים. אבל כל אותם אמני סלפי צפויים להתאכזב, כי נראה שיש כוכבות חדשות בתחום ולא מדובר בקים קרדשיאן או בר רפאלי. הסלפי הכי סנסציוני של השנה הוא בכיכובן של שתי גורילות.
התמונה המדוברת צולמה לפני שישה ימים והספיקה לגרוף עד עשרות אלפי לייקים, תגובות, שיתופים ואייטמים בעיתונות ובטלוויזיה. מי שצילם אותה היה מת'יו שמאבו, פקח בשמורת הטבע וירונגה בקונגו. באותו בוקר, שמאבו ליווה לשטחים הפתוחים את נדאקאזי ונדזה, שתי גורילות יער בנות 12, שחיות בשמורה מאז איבדו את כל משפחתן בציד בלתי חוקי כשהיו בנות ארבעה חודשים.
החבורה העליזה הייתה בדרכה לאזורי המחיה הטבעיים בשמורה, ושמאבו הרים את הטלפון שלו. ברגע אחד, הוא שם לב שנדאקאזי ונדזה עזבו הכל, הזדקפו והביטו אליו. האחת נראתה כתופסת פוזה דומה לשל המטפל שלה, השנייה מציצה מאחוריו כאילו כדי לוודא שהיא בפריים. שמאבו לחץ על הכפתור — והשאר היסטריה.
"עוד יום במשרד", נכתב לצד התמונה שהועלתה לעמודים הרשמיים של השמורה, ומיד היא החלה לצבור תאוצה, כשרבים מטילים ספק באמינות הצילום. "כן, זה אמיתי", ענו אנשי השמורה בתגובה לטוקבקים הרבים, והוסיפו בבדיחות הדעת: "הגורילות האלה תמיד מתנהגות בצורה חצופה, כך שהצילום הזה הוא תיעוד מושלם של האישיות האמיתית שלהן".
שמאבו, האיש הנכון ברגע הנכון, העיד גם הוא שהסצנה הייתה טבעית לחלוטין, הוא רק היה צריך לתעד. "ראיתי פתאום שהן עומדות מאחוריי ומחקות את העמידה שלי", סיפר בראיון ל"אי־פי". "זה לא מפתיע לראות אותן עומדות זקופות, ואפילו הולכות כמה מטרים על שתי רגליים".
שמאבו וחבריו רגילים לשמש מקור השראה לחיקוי לגורילות. אחרי הכל, הם המשפחה היחידה שהן מכירות. כשליש מכל גורילות ההרים, גזע הנמצא בסכנת הכחדה, חיות בפארק הלאומי וירונגה, שבו פועל גם בית היתומים "סנקווקווה", המרכז היחיד בעולם לגורילות יער שאיבדו את כל קרוביהן כתוצאה מציד בלתי חוקי. העובדה שהן חיות בסמיכות גדולה כל כך לבני אדם, עוזרת להן לחקות את ההתנהגות האנושית.
22 זני קופים חיים בפארק המשתרע על שטח של 7,500 קמ"ר, ביניהם כאלף גורילות הרים, ולמעלה מ־600 עובדים מטפלים בחיות הבר.
"אנחנו מטפלים בהם, מאכילים אותם, משחקים איתם, וככל שזה נוגע להם — אנחנו 'אמא'", אמר ראש צוות המטפלים, אנדרה באומה בראיון לאי־פי. "כשהן רואות אותנו, הן מרגישות בטוחות. הן חושבות עלינו כמו על המשפחה שלהן ביער. אנחנו חברים".
"הם מחקים כל דבר שאנחנו עושים, כל הזמן", מעיד שמאבו. "אנחנו מנסים אמנם לקרב אותם ככל האפשר לטבע ולחיי הבר, אבל הגורילות לומדות הרגלי התנהגות הדומים מאוד להתנהגות בני אדם".
הרבה תמונות סלפי חמודות בכיכובן של חיות הפכו לוויראליות לאורך השנים, ובכל זאת, דווקא זו תופסת אותנו במיוחד. למה? כנראה בגלל שבניגוד לדביבונים וחתולים, הגבול בינינו לבין הגורילות מטושטש הרבה יותר. לראות אותן דופקות פוזה למצלמה מעלה באופן טבעי את השאלה: כמה שונים אנחנו בעצם, וכמה דומים?
"הגורילות התפצלו מאיתנו לפני 10 מיליון שנים, יש לנו 97 אחוז של זהות גנטית, אנחנו דומים אנטומית ומבחינת המאפיינים ההתנהגותיים. יש לנו אותן הבעות פנים, ולגורילות יש הרבה תכונות דומות לאדם הקדמון, עמידה זקופה, למשל", אומר ד"ר איתי רופמן, אנתרופולוג אבולוציוני, מרצה וחוקר בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "סוג הדם שלהן זהה לשלנו, יש להן יכולת תקשורת גבוהה, כולל שפת סימנים ותקשורת באמצעות פנטומימה. גורילות מדברות בינן לבין עצמן על מה שאירע להן במהלך היום, יש להן יכולת תודעתית ברמה קדם־אנושית".
כמה זה חריג שגורילות יחקו ככה בן אדם? זו יכולה להיות התפתחות אבולוציונית או שאנחנו ממהרים להתלהב ומגזימים בפרשנות?
"לגורילות שגדלו עם בני אדם ולא עם המשפחות שלהן יש הרבה מאפיינים התנהגותיים שהן למדו מבני האדם. הן יתומות צעירות שרגילות לראות בני אדם שמטיילים. כשהן רואות את הפקח מצלם ומסתכל בטלפון, גם הן נעמדות מאחוריו ומבקשות לראות מה הוא מצלם. הן חשופות לטלפונים ולמסכי מחשב, רואות מה קורה סביבן, כמו שימפנזים גם הן מזהות את עצמן במראה. הן יודעות להבדיל בין האני לבין האחר. מבחינת התנהגויות אנושיות, אם תיתני להן דף ועיפרון — הן יציירו. הן חיות בסביבה אנושית ועושות מה שבני אדם סביבן עושים. אחד המחקרים המפורסמים על גורילות גילה שיש להם רגשות קנאה, צער, ושהן יודעות להתאבל אפילו על גורילה מקהילה אחרת, שהיו איתו במצבי קונפליקט. כשהוא נמצא מת ביער, מגיעות הגורילות ומקדישות זמן מחייהן כדי לתת לו כבוד. כשמבינים שלגורילות יש הבנה של מה זה מוות, זה צריך להשפיע עלינו מבחינה אתית ומוסרית".
אז החיקוי הזה בעצם משקף דמיון של ממש?
"מעניין שדווקא תמונת סלפי מצליחה להעלות את המודעות אליהם. אנחנו מבינים בעזרתה שאנחנו לא היחידים בעולם עם תודעה, ואם אנחנו רוצים להציל את המורשת התרבותית האנושית שלנו אנחנו צריכים להציל אותם".
איך נוכל לסייע להם?
"צריך להגביר מודעות. למשל, לבדוק מהיכן העצים שאנחנו משתמשים בהם ולוודא שהם לא מיערות הגשם של קונגו, או שאנחנו לא עושים שימוש בשמן דקלים או שמן צמחי שמגיע מהיערות שבהם חיים קופי אדם אחרים שנמצאים על סף הכחדה, האורנג אוטנג".
"הגורילות הוויראליות מקונגו גודלו בבית מחסה ואינן גורילות פרא", מציינת רונית הרשקוביץ, מנכ''לית "ספארי קומפני". "הגורילות שהמטיילים פוגשים הן כאלו שכבר התרגלו לראות בני אדם. הן עוברות תהליך של 'ביות' כשהריינג'רים מתרגלים איתן במשך שנתיים מפגשים יומיומיים. יחד עם זאת", היא מוסיפה, "יש חוקים ברורים לגבי איך מותר לצלם אותן כדי להימנע מסכנה: בלי פלאש או תנועות חדות וכדומה".
עם כל הכבוד לגורילות וגם לחתולים, דוגמנית הסלפי הפרוותית הבלתי מעורערת היא הקואקה האוסטרלית. חיית כיס פרוותית בגודל של חתול, פוטוגנית במיוחד, שנראית כאילו היא תמיד מאושרת. החיוך פשוט לא יורד לה מהפרצוף וזה מה שהופך אותה לחביבת עדשות הסמארטפונים. רוב צילומי הסלפי של הקואקה מגיעים מאי בשם רוטנסט, שמאכלס בין 10־12 אלף חיוכים תמידיים, כנראה ריכוז הקואקה הגדול בעולם.
"סלפי חיות" במובן הכי טהור שלו כשמו כן הוא: סלפי שצולם על ידי בעל חיים. אלפי דוגמאות ברשת מציגות כלבים וחתולים שלחצו בטעות, או מתוך סקרנות בריאה, על כפתור המצלמה והנציחו עצמם לתפארת הסייבר־ספייס. אבל לא רק. בין הצילומים אפשר למצוא גם פילים, יענים, כלבי ים והמון קופים. כל מי שסקרן דיו להתקרב לבני אדם ולצעצועים המוזרים שלהם יכול למצוא עצמו מונצח כקובץ דיגיטלי.
"יש פופולריות גדולה לסרטונים ותמונות של בעלי חיים ברשת, במיוחד כשאנחנו מדמיינים התנהגות אנושית אצל חיות", אומר נעם מנלה, חוקר תודעה דיגיטלית, "בין אם זה אלטרואיזם של גנו אחד לאחר או אריה שמרעיף אהבה על המטפל שלו שלא פגש שנים, או כלב שנע לפי הקצב. אלה להיטי רשת בטוחים".
ובכל זאת, למה דווקא הצילום הזה תפס ככה?
"סלפי הוא תופעה נורמטיבית, וכדי למשוך את תשומת הלב ולהפוך ויראלית היא נזקקת למקרי קצה, צריך כל הזמן להעלות את הרף: קצה של בניין גבוה, מול רכבת דוהרת וכדומה".
לפעמים, ממש כמו כוכבי סלפי מפורסמים מקרב בני האנוש, גם הסטארים החייתיים עלולים למצוא את עצמם בבית המשפט, במאבק על קניין רוחני. זה מה שקרה לנארוטו, קופת מקוק שחור מהאי סולאווזי באינדונזיה, שהתפרסמה ב־2011 אחרי שחטפה מצלמה מצלם הטבע דייויד סלייטר, כשהיא וחבריה מתחילים להשתעשע איתה. התוצאה הייתה כ־200 תמונות של קופי מקוק נדירים, שצולמו על ידם לפני שסלייטר הצליח להניח את ידו על המצלמה. רוב התמונות לא היו שמישות, אבל שלוש מהן היו ברורות מספיק כדי שסלייטר יוכל למכור אותן לסוכנויות הידיעות. אלא שאז התעורר דיון ציבורי על זכויות יוצרים על יצירות אמנות שנעשו על ידי בעלי חיים. כל מי שפירסם את התמונות בלי שטרח לרכוש אותן כחוק מידיו של סלייטר, טען שהתמונות הן רכוש הציבור, מכיוון שהן צולמו על ידי קוף שאינו אישיות משפטית הזכאית לשמור על זכויות יוצרים.
אלא שאז נכנסו לתמונה ארגונים ירוקים, ובראשם PETA, הארגון לשמירה על זכויות בעלי החיים, והגישו ב־2015 תביעה בבית משפט מחוזי בקליפורניה, כשהם דורשים להעניק את זכויות היוצרים לנארוטו, ולהעביר לשמורת הטבע בסולאווזי את כל הרווחים. אחרי דיון ארוך, הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה סלייטר ימשיך להחזיק בזכויות היוצרים על התמונות, ובמקביל יעביר 25 אחוז מהרווחים למנהלי השמורה.
בכך היה אולי תם הסיפור, אבל השופטים לא אהבו את האופן שבו PETA זנח את המאבק מרגע שהגיע להסדר הכספי, בטענה שלא באמת בא להיטיב ישירות עם נארוטו וחבריה, אלא להאדיר את שמו של הארגון. באפריל 2018 הגיע פאנל של שלושה שופטים בבית הדין המחוזי של קליפורניה להחלטה שקוף הוא לא בן אדם, ולא יכול להיות הבעלים של זכויות יוצרים או להגיש תביעה על פגיעה בזכויות היוצרים שלו, במה שהיה כנראה אחד התיקים המשפטיים המוזרים ביותר שנידונו בערכאה גבוהה כל כך.
עכשיו מקווים בשמורה בקונגו לנצל את 15 דקות התהילה שלהם לגיוס כספים לטובת הפארק, ולעידוד תרומות למען ההגנה על גורילות ההר ושימור אזורי המחיה הייחודיים שלהם. "חבר'ה, אם שיתפתם את סלפי הגורילות שלנו, בבקשה שתפו גם את הפוסטים שלנו על 'יום כדור הארץ'", הם כתבו לעוקבים החדשים שנוספו להם ברשתות החברתיות. "השמירה על חיות הבר המדהימות בוירונגה מציבה בפנינו אתגרים בלתי פוסקים, שלא נוכל להתמודד איתם בלי העזרה שלכם".
בשמורה גם לא שכחו להזהיר את כל מי ששאב השראה מהסלפי, וקיבל חשק בלתי נשלט לצלם גורילות בשטח. "המטפלים שלנו בסנקווקווה מקפידים מאוד שלא לסכן את רווחתן של הגורילות", נכתב בפוסט. "הצילום הזה נעשה בתנאים יוצאי דופן ביותר, ובאופן כללי חל איסור חמור להתקרב לגורילות בטבע!"
בקיצור, תסתפקו בחתול שלכם.
