רופאים ופיזיולוגים עסקו מאז ומתמיד בקצה גבול יכולתו של האדם, וחלקם גם הציבו שיאים שלדעתם לא יישברו לעולם. אחד המחסומים האלה היה לרוץ מייל (כ־1,600 מטר) בפחות מארבע דקות. בתחילת המאה ה־19 הדעה הרווחת הייתה שריצה כזו בזמן כזה בלתי אפשרית ואפילו מסוכנת, מכיוון שהריאות לא מסוגלות לספק לגוף חמצן בכמות מספקת. למרות הקביעה זו, ואולי בגללה, ניסו רצים רבים לשבור את המחסום.
אחד מהם היה הבריטי רוג'ר בניסטר, סטודנט לרפואה מאוקספורד, שנקט בשיטת אימונים שלא הייתה מקובלת בזמנו. במקום אימונים ארוכים וקשים, הוא הסתפק באימון אינטנסיבי יומי של עד 45 דקות, בדרך כלל במהלך הפסקת הצהריים מהלימודים. יחד איתו נאבקו על שבירת המחסום האוסטרלי ג'ון לאנדי והאמריקאי ווס סנטי, ובניסטר היה נחוש להקדים את כולם.
וכך, ב־6 במאי 1954, התייצב הבריטי במסלול האתלטיקה באוקספורד יחד עם שני חברים, שמשכו אותו וקבעו את הקצב הרצוי. כשנותרו 200 מטר לסיום הריצה בניסטר פתח מבערים, אבל דווקא אז נגמרו לו הכוחות, כפי שהוא עצמו העיד מאוחר יותר. במאמץ אדיר הצליח בניסטר לעבור את המטרים האחרונים והתמוטט על קו הסיום כשהוא קרוב לאיבוד הכרה. אבל מה שחשוב זה שהשעון הראה על 3:59.4 דקות. המחסום הפסיכולוגי נשבר, ושישה שבועות מאוחר יותר לאנדי גמע את המרחק ב־3:58.00. השיא העולמי כיום הוא של הישאם אל־גרוז', 3:43.13.
