בדירה גדולה בקומת הקרקע של בניין ברחביה פועל מיזם שמלות הערב "תפארת מלכה". הכינוי המוכר יותר הוא "הגמ"ח של הרייכמנים". בַּמקום קרוב לאלף שמלות, אין נתון מדויק כי איש לא ספר, שמושאלות בסכום סמלי: 100 שקל (וניקוי יבש אחרי השימוש), למי שצריכה שמלה הולמת ולא תמיד ידה משגת.
"הכל נולד במקרה לפני 26 שנה", חושפת אסתר רייכמן, שמשקיעה במקום מרץ, אכפתיות ונשמה (לצד 20 חברותיה שמתנדבות במקום). "אחת מחברותיי נזקקה לשמלות לחתונת בכורתה, לה ולבנותיה. חיפשנו בחנויות, קרובי משפחתי בחו"ל שלחו מגוון נוסף. אחרי החתונה היא שלחה אליי את כולן, לא היה לה מקום. זמן לא רב לאחר מכן התקשרו ממשפחה אחרת, השאלתי להן. סיפור ההשאלה עבר מפה לאוזן, הגיעו שמלות נוספות, ולפני שידעתי מה קורה - היה גמ"ח".
שמו של הגמ"ח עובר עד היום מפה לאוזן, ומגיעות נשים מכל הארץ. "הרוב מירושלים, אבל גם ממקומות רחוקים, מצפת ועד אופקים". לדבריה, קהל היעד המקורי היה משפחות מרובות ילדים נצרכות - "אבל כל מי שעורכת חתונה של משפחה מרובת ילדים נמצאת בלחץ, ולכן אנחנו מקבלים את כל הבאות בסבר פנים יפות".
בישראל פועלים יותר מ־10,000 גמ"חים, בהם כמאה מוקדשים לשמלות לאירועים ושמלות כלה. מה כל כך מיוחד בגמ"ח של הרייכמנים? השטח הגדול, אופן הצגת המגוון, הנראוּת של השמלות והמקום. נברשות משתלשלות מהתקרה, הכורסאות והכיסאות מסוגננים. "את הנברשות קניתי בסייל, הכורסאות בשוק במאה שערים ומסרתי לריפוד, תאי המדידה מוארים, השמלות מסודרות לפי מידות (32 עד 60), והאור הרב מייצר יופי לתצוגה, נותן כבוד לאנשים, ולכן זה היה חשוב לי. אני מייעצת לכל מי שפותחת גמ"ח: הקפידו על התאורה. זה שלאנשים אין כסף לא אומר שעליהם להגיע למקום רטוב שנמצא מתחת לאדמה ועושה שחור בעיניים".
רייכמן, כבר סבתא־רבתא, היא גם מנהלת פעילה במקום וגם מתפקדת כיועצת אופנה לכל דבר עבור הנערות והנשים שמגיעות. בדרך כלל מגיעות משפחות גדולות, שלוקחות 3־4 שמלות. את השמלות הן יכולות לקחת חודשיים לפני האירוע, אפשרות שאף חברה להשכרת ביגוד לא מציעה. על אחד הקולבים תלויה שמלה כחולה, רקומה באבנים, שנתפרה עבור רייכמן לפני 25 שנה לחתונת בנה הבכור (משבעת ילדיה) - שהוא היום כבר סבא. רייכמן נהנית בכל פעם שבוחרים אותה מחדש. כל השמלות במקום צנועות. מותר לשוכרות לקפל מכפלת במסגרת התיקונים, אבל הרחבת מפתח הצווארון למשל - אסורה. מצאנו בין השאר ייצוג למעצבת דורין פרנקפורט ולבית האופנה היוקרתי של המגזר החרדי, טאץ' אוף קלאס. לצידן שמלות רבות שנתפרו בהזמנות אישיות בארץ ובחו"ל. ומה לגבי השמלות שנשים "שוכחות" להחזיר? "בערב יום כיפור אני אומרת לקב"ה, 'אני מוותרת על השמלות, אתה תוותר לי'".
השמלות מגיעות מתרומות, קניות בסיילים של בוטיקי יוקרה במגזר החרדי בישראל, גיחותיה של רייכמן לארה"ב, וגמ"חים מובילים אחרים בריכוזים החרדיים. עדכוני המלאי תדירים – רק בשבוע שעבר התחלפו כ־90 שמלות. בתקופות "בין הזמנים" (כשהישיבות והכוללים בחופשה), הקולקציה מתרעננת שוב.
רייכמן רגילה למבקרים נדהמים. "סטודנטים מהרווארד הגיעו עם רב מקומי שעורך סיורים בשכונת שערי חסד הסמוכה, ולא האמינו שהכל נוסד כדי לעזור לאחר ושאין לנו הכנסות", היא אומרת, ובאותה נשימה מוסיפה שלא תמיד זה מעורר התפעלות: כשהגיעה פעם לארץ, נושאת שתי מזוודות עמוסות שמלות מיד שנייה, אמרו לה במכס, "אין דברים כאלו, לא מאמינים לך", והיא נאלצה לשלם מכס.
"הדבר המרגש והמדהים בעיניי הוא לראות את האור בפניה של אם שהצליחה למצוא שמלות לבנותיה ונשים שיוצאות מכאן מאושרות, והכל עולה להן 100 שקל".
