סיפוריו של פרנץ קפקא היו קודרים ופסימיים, אבל לסיפור הזה יש סוף טוב ואופטימי. מסמכים שלו ושל חברו הטוב מקס ברוד, שנגנבו מדירה בתל־אביב, חוזרים הביתה ויוצגו בספרייה הלאומית בירושלים.
תחילת הסיפור הפתלתל הזה ב־2010. אלמונים פרצו בתל־אביב לדירת בתה של מזכירתו לשעבר של ברוד. הם גנבו כתבי יד רבים של ברוד ובהם יומנים אישיים, שירים בעברית מנוקדת בכתב ידו (אחד מהם נקרא "ידעתי" והשני "לילה") וגם תמונות שלו. החומר כלל גם כמה מסמכים של קפקא, ובהם גלויה שכתב ב־1910.
ברוד, סופר ופובליציסט יהודי, היה אחת הדמויות המשמעותיות בחייו של קפקא, סופר יהודי־צ'כי שכתבי היד שלו נדחו על ידי הוצאות ספרים רבות משום שלטעמן היו נועזים מדי לאותה תקופה. לפני מותו ביקש קפקא המתוסכל מברוד לשרוף את כתביו. ברוד, שהבין את הפוטנציאל העצום הטמון בהם, לא מילא את בקשתו והוציא אותם לאור. כך הפכו "המשפט", "הטירה", "הנעדר" ויצירות נוספות של קפקא לקלאסיקות שזכו לתהילת עולם.
שלוש שנים לאחר גניבת המסמכים מדירת המזכירה ניסו שני ישראלים למכור אותם לארכיון הספרותי בגרמניה. בארכיון הבינו שמדובר במסמכים שנגנבו מישראל - והעבירו אותם למשטרה הגרמנית.
בנותיה של המזכירה של ברוד דרשו את המסמכים, וכך גם הספרייה הלאומית בירושלים. הסכסוך הגיע לפתחו של בית המשפט בגרמניה, שהחליט כי המסמכים יועברו לספרייה הלאומית, זאת משום שכך ביקש ברוד בצוואתו.
בטקס שיתקיים בבית שגריר ישראל בגרמניה, ג'רמי יששכרוף, תמסור המשטרה הגרמנית למנהל הספרייה הלאומית אורן וינברג שלוש מזוודות גדושות מסמכים מעזבונו של ברוד.
מדובר בסגירת מעגל, שכן באחרונה התקבלו בספרייה הלאומית מסמכים נדירים אחרים של ברוד וקפקא, ובהם גלויה שכתב קפקא למשפחתו ביוני 1912. בספרייה הלאומית מתכוונים להציג את כתבי היד לציבור.
שגריר ישראל בגרמניה אמר: "השבת המסמכים עושה צדק היסטורי. ברוד תרם תרומה משמעותית לתרבות הישראלית - והוא ראוי להוקרתנו. העברת המסמכים לירושלים היא נדבך נוסף בהעמקת הקשרים עם גרמניה".
