“היה לי הכבוד להיות האישה השנייה בתפקיד ראש הממשלה, אבל לא האחרונה. אני עוזבת בתודה גדולה על כך שניתנה לי האפשרות לשרת את המדינה שאני כל כך אוהבת". כך, בעיניים שטופות דמעות, סיימה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, את תפקידה.
שלשום, אחרי לחץ אדיר שהופעל עליה במשך חודשים ארוכים, התייצבה מיי מחוץ למעון ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 בלונדון, הודיעה על התפטרותה ופרצה בבכי לעיני מצלמות. כהונתה הכושלת במיוחד תיגמר ב־7 ביוני, והמרוץ בין המועמדים להחליפה כבר נפתח.
שלוש שנים בדיוק חלפו מאז החליפה מיי את דיוויד קמרון, שהתפטר מראשות הממשלה אחרי משאל העם שקבע ברוב זעום כי בריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי. וכך, כהונתה עמדה בסימן משימה משמעותית אחת: להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, עם ההסכם הטוב ביותר. אבל מיי עשתה כל טעות אפשרית בדרך והקימה עליה מתנגדים רבים בתוך מפלגתה. בין היתר היא הלכה לבחירות בזק שבהן המפלגה השמרנית רק איבדה מכוחה, ובהמשך היא הלכה לאיחוד האירופי וניהלה את המו"מ על הסכם הברקזיט כשהיא ממדרת את רוב חברי ממשלתה ואת חברי הפרלמנט. חברי מפלגתה של מיי לא סלחו לה על כך. כשהיא הביאה את ההסכם הגמור לאישור הפרלמנט, החלו הסכינים להינעץ בגבה, והיא נכשלה שלוש פעמים בהצבעה.
בשבועות הקרובים הייתה אמורה מיי להביא את הסכם הברקזיט המתוקן שלה להצבעה רביעית, אבל בקרב מפלגתה אותתו לה: איבדנו אמון, אנחנו לא רוצים אותך כמנהיגה. בימים האחרונים היא עוד ניהלה קרב מאסף, אבל גם בני בריתה הקרובים ביותר הבהירו שלא יתמכו בה. כשהתייצבה שלשום להודיע על התפטרותה, היא הודתה: “נכשלתי. אני חשה צער עמוק שלא הצלחתי להוציא את הברקזיט לפועל ואשא את תחושת הפספוס כל חיי".
כהונתה של מיי תיזכר כאחד הפספוסים הגדולים בתולדות דאונינג 10. היא הפכה לראש ממשלה אחרי כהונה מוצלחת כשרה לביטחון הפנים, וגם היותה האישה השנייה בהיסטוריה שממלאת את התפקיד – אחרי מרגרט תאצ'ר – קנתה לה תומכים רבים. בת הכומר, שגדלה במעמד הביניים, הצליחה לנפץ את תקרת הזכוכית פעם אחר פעם וטיפסה אל הצמרת הפוליטית בבריטניה. אבל מיי ביצעה הימורים לא נכונים רבים, התעקשה להתנהל באופן חשדני וגילתה חולשה רבה.
מי שוודאי יצטערו על פרישתה של מיי הן הקהילה היהודית ומדינת ישראל. מיי נחשבת לידידה גדולה של הקהילה היהודית ובמהלך כהונתה העניקה מימון שיא לאבטחת מוסדות יהודיים בבריטניה ולמלחמה באנטישמיות. מיי אף נחשבת תומכת גדולה של ישראל והדגישה לא אחת שלישראל הזכות להגן על עצמה.
שלשום, עם הודעתה של תרזה מיי על התפטרותה, החל המרוץ לתפקיד ראש ממשלת בריטניה. היורש, שייבחר על ידי 124 אלף חברי המפלגה השמרנית, יקבל מדינה שסועה ומפולגת ומשימה שנראית כרגע כמעט בלתי אפשרית: להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי עם הסכם שירצה את כל הצדדים. למרות זאת, רבים רואים עצמם מתאימים להחליף את מיי. אלה המועמדים המובילים:
בוריס ג'ונסון (54): נחשב למועמד המוביל בזכות הפופולריות שלו בקרב חברי המפלגה. הוא כיהן כראש עיריית לונדון וכשר החוץ של בריטניה ותומך בברקזיט קשוח. הרעמה הבלונדינית והפה הגדול שלו קנו לו תומכים וגם שונאים רבים. יש המגדירים אותו כ"טראמפ של בריטניה".
דומיניק ראב (45): כוח עולה בשמי הפוליטיקה הבריטית, יהודי במוצאו, עורך דין בהכשרתו ובעל חגורה שחורה בקרטה. ראב כיהן כשר לענייני ברקזיט בממשלתה של מיי, עד שהתפטר במחאה על הדרך שבה ניהלה את המשא ומתן.
ליאם פוקס (57): מכהן כשר לסחר בינלאומי, מוותיקי המפלגה. כיהן בעבר כשר הביטחון ונחשב לתומך נלהב של הברקזיט. פוקס נחשב לאחד מידידיה הגדולים של ישראל בבריטניה.
ג'רמי האנט (52): שר החוץ, שמונה לתפקיד בשנה שעברה, אחרי פרישתו של ג'ונסון. נחשב פרגמטי – במשאל העם הצביע בעד הישארות בריטניה באיחוד ומאז נחשב לתומך ברקזיט.
סג'יד ג'אוויד (49): בנקאי לשעבר, שנחשב למטאור בשמי הפוליטיקה הבריטית. בן למהגרים מפקיסטן, דבר המקנה לו תמיכה גם בקרב מצביעי מפלגות אחרות. מכהן בתפקיד השר לביטחון הפנים.
אנדראה לדסום (56): התפטרה השבוע מתפקיד מנהיגת בית־הנבחרים, למרות שנחשבה לבת ברית של מיי. לדסום אף התמודדה על תפקיד ראש הממשלה מול מיי לפני שלוש שנים, אך נאלצה לפרוש אחרי שאמרה כי יריבתה לא מתאימה לתפקיד בגלל שאין לה ילדים. נחשבת לתומכת ברקזיט ותקפה את ההסכם שהשיגה מיי.
