כשעץ נופל ביער, מי יידע? אך כשעץ פרי קורס במטע קולו נשמע מקצה העולם ועד קצהו. עץ אחר עץ הם נופלים, הפירות עוד בין ענפיהם, וחיים פיין לא יכול להישיר מבט. לראות כיצד במו ידיו הוא גודע שלושה דורות של עבודת אדמה כי עול הפרנסה כבד מנשוא. כי האהבה והייעוד אינם מספיקים. בסרטו "שושלת פיין" מלווה היוצר אודי קלינסקי את משפחת פיין ממטולה, משפחת חלוצים שגאלה במו ידיה את האדמות שלימים יהפכו לגבול הצפוני של מדינת ישראל. כעת הנכדים, קשישים בעצמם, נאלצים לסגת ולנטוש את מטעי הפרי המפוארים.
הסרט עוקב אחרי חיים, אחד משלושת האחים, לאורך העונות החקלאיות. על המסך מצוינים חודשי השנה העבריים. מזכירים את הקשר ההדוק של אדם, אדמה ותרבות. תרבות עברית עתיקה שקשרה את גורל החקלאים עם גורלה של היהדות באופן אקטיבי. רגע לפני חג השבועות, חג הביכורים, הלב נחמץ. הילדים יגיעו עם טנא עמוס פירות אל הגנים בעוד החקלאים עצמם מרגישים נבגדים דווקא על ידי הממשלה העברית בארץ ישראל. "סבא שלי שרד את הטורקים ואת האנגלים, אבל אני לא שורד את הממשלה שלנו", אומר חיימקה בדמעות רגע לפני שהוא מחליט לעקור את העצים היקרים לו כל כך.
סיפורה של משפחת פיין איננו רק סיפור על ענף החקלאות הגווע שאין בו בדל רומנטיקה, או על חלומות חלוציים המתנפצים אל קרקע המציאות, אלא גם סיפור בין־דורי עדין ומרגש. כל אחד מהאחים ממשיך את דרכו של הסבא, שעלה ארצה בעליית חב"ד על מנת לגאול את האדמות הצפוניות. כשחיים מטייל במטעים, הוא זורק את הפרי הבשל מעבר לגדר אל החיילים הסורים ששמחים ליהנות ממנו. האתגר של כל אחד מהם הוא למצוא בן ממשיך. האח הבכור דודיק, שנפטר במהלך עשיית הסרט, כבר ויתר. מותה של אשתו הוביל לשבר עמוק והעסק לא הצליח להתרומם. מוישק'ה מצליח למצוא בן ממשיך ומרגיש שהוא האחרון שמצליח להגשים את צוואת אביו, וחיימקה, עם כל מאמציו וקנאתו באחיו, לא מצליח למצוא לו יורש. הוא מתעקש שכל אחד מילדיו יעשה את מה שליבו חפץ. אחד עושה חיל בהיי־טק, אחת חיה בקנדה. למרות שגדל במציאות של גורל וייעוד, חיים לא מעוניין לכפות על ילדיו להמשיך את דרכו, גם אם המחיר הוא אובדן האדמה. יותר מזה, הוא מנמק לעצמו את הבחירות שלהם ומצליח להכיל אותן לא ממקום רציונלי אלא מתוך ויתור של מי שאוהב באמת. אוהב את ילדיו יותר מכל. והנה, למרות זאת בתו מחליטה לשוב ארצה, אל מטולה, אל הבית, עם חזון חדש. חזון התיירות שגם יספר את סיפורה ההיסטורי של המשפחה. ברגע טלוויזיוני מדהים הבת מתעקשת ששבה עבור האב, והאב מתעקש שעשתה זאת מרצונה החופשי בלבד, ודמעותיהם מתערבבות אלו באלו. ואולי היכולת להוריש היא עדינה יותר וגדולה יותר מהקרקע עצמה. אולי המורשת היא היכולת לחלום ולהגשים, היכולת לייצר מחויבות בין הדורות גם אם היא מקבלת פרשנות אחרת. השזיף לא נפל רחוק מהעץ במקרה של משפחת פיין.
