סדרת הטלוויזיה הקצרה של HBO על התאונה הגרעינית בצ'רנוביל זכתה לציונים לשבח של המבקרים ולרייטינג בינלאומי פנטסטי, כולל ברוסיה – שם היא מכעיסה את התקשורת הרשמית. יוצריה לא הקימו יש מאין מציאות מדומיינת; הם שיחזרו באמינות מציאות קודרת ומסוכנת, שכפסע הפריד בינה לבין קטסטרופה בקנה מידה גלובלי. כמו כן, בסמוך לשידור הסדרה יצאו לאור בארה”ב שני ספרים מנומקים וממוסמכים על האסון: "צ'רנוביל, תולדותיו של אסון" מאת ההיסטוריון ממוצא אוקראיני סרגיי פלוכחני, ו"חצות בצ'רנוביל" מאת העיתונאי החוקר האמריקאי אדם חיגינבוטאם.
תחנת הכוח הגרעינית בין העיירות צ'רנוביל ופריפייט באוקראינה הסובייטית התפוצצה במהלך מבחן בטיחות שהשתבש בלילה שבין ה־25 ל־26 באפריל 1986. למעשה, התפוצצה ליבה של אחד מארבעת כורי הכוח הגרעיניים מדגם RBMK הנחות והמסוכן. אנרגיה גרעינית הייתה אז מקור לגאווה למנהיגי ברית־המועצות, כולל גורבצ'וב הרפורמטור, שהציב לה יעדים שאפתניים חדשים. הן הסדרה של HBO והן ספריהם של פלוכחני וחיגינבוטאם מתמקדים בקבוצה לא גדולה של אנשים גיבורים: עובדי הכור, טכנאים במשמרות, כורים ממכרות פחם שכנים, מדענים אמיצים, מהנדסים, אנשי אספקה, טייסי מסוקים, לוחמי אש, רופאים, אחיות, פראמדיקים, ואפילו אחדים מבכירי המפלגה הקומוניסטית. בהקרבה עילאית הם הצליחו לגדר את התאונה, לכבות את התבערה הראשונה, למנוע פיצוצי משנה ולחסום בגופם את התפשטות ההרס לכורים נוספים – ואת התפשטות הקרינה הרדיואקטיבית לאזורים נרחבים בברית־המועצות וצפון־מזרח אירופה. הם שברו את המוסכמות של המשטר הסובייטי המסוגר, הדורסני וההיררכי. כקבוצה, ניתן להם הכינוי "ליקווידטורים", המחסלים. אחדים מהם שילמו מיד בחייהם: המספר הרשמי של ההרוגים מקרינה רדיואקטיבית בצ'רנוביל נאמד ב־54, כולם מקרב "המחסלים", אולם מאז נערמו אומדנים שונים וסותרים של מספר מקרי המוות הקשורים בתאונה בין כמה מאות (כפי שטען בכתב העת “דוח סרטן” אחד המומחים המובילים בעולם לגידולים סרטניים וחוקר צ’רנוביל, פרופ׳ פיטר גייל) לכמה אלפים. עוד ב־1999 הוחלט לממן את בנייתה של כיפת פלדה מעל הכורים בצ'רנוביל כאמצעי הגנה. המיזם עלה כשני מיליארד דולר והושלם רק אשתקד. בינתיים האזור הסגור ברדיוס של 30 קילומטר סביב צ'רנוביל הפך ל"גן עדן אקולוגי", פארק ספארי מגוון ויוצא דופן שאינו מופרע על ידי נוכחות אנושית. לא נתגלו בו מוטציות של חיות או צמחים.
התאונות בצ'רנוביל ובפוקושימה קטעו את פיתוח תעשיית האנרגיה הגרעינית לצורכי שלום, שמספקת כיום רק 10 אחוזים מתפוקת החשמל בעולם – לעומת 26 אחוז המופקים בתחנות כוח פחמיות. בניגוד לתחנות הכוח המופעלות על פחם, הגרעיניות כמעט שאינן פולטות פחמן דו־חמצני, האחראי להתחממות גלובלית ובעקיפין למות מאות־אלפים, אם לא מיליונים. אך הפוליטיקאים מפחדים מאנרגיה גרעינית כמו מהשטן, מכבידים על פיתוחה ומייקרים את השימוש בה.
הוויתור על החלפת דלק ופחם באנרגיה גרעינית נקייה היה אחת התוצאות של אסון צ'רנוביל. הקריסה של הקומוניזם הסובייטי הייתה תוצאה נוספת. פלוכחני מצטט בספרו את גורבצ'וב שאמר: התאונה בצ'רנוביל הרגה את הקומוניזם, שלא יכול היה לשאת את החשיפה ואת החרפה. התאונה נגרמה על ידי טעות אנוש, אבל מה שקרה לפניה היה פועל יוצא מהשיטה הסובייטית ומחדליה. בשורה התחתונה, מלמד אותנו מקרה צ'רנוביל: הזול תמיד עולה ביוקר.
