מרק לבארב, בעל בית מכירות פומביות בעיר טולוז שבדרום צרפת, הגשים את הפנטזיה של כל סוחר אמנות: הוא הגיע לבית משפחה שמצאה בעליית הגג שלה ציור ישן, וגילה אוצר. בני הבית סיפרו לו, כי הקומה העליונה של הבית הייתה סגורה במשך 150 שנה. כשרצו להפוך אותה לאזור מגורים, מצאו בה תמונה מוכתמת מדליפות הגג, שעונה על הקיר, מאחורי רהיטים ישנים. לבארב, שהגיע למקום ב־2014, זיהה את הציור כ"יהודית והולופרנס", יצירת מופת אבודה של הצייר האיטלקי הנערץ מיכלאנג׳לו מריזי דה קאראווג׳ו, שמת בשנת 1610, בגיל 38, והשאיר אחריו כמה עשרות ציורים.
בכל פעם שמתגלה תמונה חדשה של האמן האגדי, שחייו הפרועים ומותו בקטטה רק העצימו את ההילה סביב יצירותיו המופלאות, עולם האמנות סוער, והמומחים מתנצחים ביניהם על שאלת מקוריותה. כך קרה גם במקרה של "יהודית והולופרנס". ובכל זאת, הציור זכה לאישור רשמי של מומחה בינלאומי, ובשבוע הבא הוא יוצע למכירה בטולוז, במחיר התחלתי של 30 מיליון יורו. הדעות הרווחות בשוק האמנות הן שמחירו יאמיר ל־100 ואפילו 150 מיליון יורו.
במחירים כאלה, אף מוזיאון אינו יכול להרשות לעצמו להוסיף את יצירת המופת החדשה לאוסף, אף שאטרקציה מהסוג הזה מושכת מאות אלפי מבקרים סקרנים ומעלה את הכנסות המוסד. תקציב הרכישות של מוזיאון הלובר בפריז הוא פחות מעשרה מיליון יורו בשנה, ואילו המוזיאון הבריטי בלונדון והמטרופוליטן בניו־יורק סומכים בעיקר על תרומות אספנים, שהם מגייסים בכל פעם שהם חפצים להגדיל את אוספיהם.
לא מעט יצירות אמנות נודעות מצויות בידי אספנים פרטיים, בעיקר ממזרח אירופה, המזרח התיכון ואסיה — שם ריכוז המיליארדרים החדשים והצמאים להשקעה בטוחה, שגם מוסיפה להם יוקרה תרבותית, רק הולך וגדל. סביר להניח ש"יהודית והולופרנס" תירכש על ידי אספן פרטי, שיחליט אם לשמור אותה לעצמו או להשאיל אותה למוזיאון ולזכות בהילה של פילנתרופ המיטיב עם הקהילה.
האחרון שהצטרף למועדון הרוכשים האקסקלוסיבי הוא יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, ששילם ב־2017 לא פחות מ־450 מיליון דולר תמורת הציור היקר בעולם — "סלבטור מונדי" המיוחס ללאונרדו דה וינצ׳י. הוא הבטיח להשאיל אותו לשלוחה החדשה של מוזיאון הלובר באבו־דאבי. המוזיאון עדיין מחכה לתמונה, שלפי הדיווחים האחרונים תלויה כרגע ביאכטה של בן סלמאן. גם הפעם, המומחים חלוקים ביניהם אם מדובר באמת בציור נדיר של אבי המונה ליזה.
וכך גם לגבי יצירתו של קאראווג׳ו. המומחית האיטלקייה רוזלה וודרה סבורה כי "יהודית והולופרנס" היא יצירה מקורית, ומציינת את ׳׳משיכות המכחול הארוכות, הצבעים והשימוש בצללים האופייני לקאראווג׳ו׳׳. אולם עמיתתה מינה גרגורי חושבת ש"הדינמיקה והפיגמנטים אינם זהים".
מרק לבארב ואריק טורקאן, ממארגני המכירה הפומבית, מביאים דוגמאות של תשעה ציורים של קאראווג׳ו, שעוררו מחלוקת בעת גילויים והיום תלויים בגאווה במוזיאונים ברחבי העולם ומוכרים כמקוריים.
׳׳גם אם התמונה תימכר ב־35 מיליון יורו נהיה מרוצים׳׳, אומר טורקאן. ׳׳אנחנו שוכחים שהבעלים פשוט מצאו תמונה בעליית הגג, ו־30 מיליון זה סכום לא רע בכלל. אני מקווה שיקנה אותו אוהב אמנות אמיתי, ולא מישהו שיציע אותו למכירה עוד שלוש שנים".
ללורט תומאס, ששקדה על הזיהוי המדעי של התמונה במעבדה, אין ספק באותנטיות של היצירה: ׳׳קאראווג׳ו צייר מהר. בצילום הרנטגן של הציור ראינו שיש מעט מאוד שינויים מתחת לפני השטח, רק האצבעות זזו קצת. הציור הזה מרגש עד דמעות".
ב־27 ביוני יגיע רגע האמת, כשמרק לבארב יניף את הפטיש ויכריז ׳׳נמכר׳׳. אז כבר לא יהיה אכפת לאף אחד אם התמונה היא מקור או חיקוי. כולם יזכרו רק כמה היא שווה.
