WhatsApp FaceBook send e mail
צילום: אלדד רפאלי

נשמת הטרקטור

"נקמת הטרקטור" חוגגת 30 להיווסדה בהופעה חגיגית. הסולן אבי בללי מסביר איך שורדים כל כך הרבה זמן: "ברור שהיו ריבים ומשברים, אבל אהבנו מספיק את הלהקה כדי לא לתת לזה להשפיע"

רז שכניק
01.07.19

מעט מאוד דברים מזכירים במובהק את תחילת הניינטיז כמו הפתיח ללהיט "משחק של דמעות" שחרתה להקת נקמת הטרקטור. זה קרה באלבום הבכורה, 1990, שנה אחרי שהלהקה הוקמה והשתלטה כמעט על כל מה שזז ברדיו אז. מאז עברו 30 שנה, ונקמת הטרקטור תחגוג את נקודת הציון הזו בהופעה מיוחדת ב־31 באוגוסט באמפי שוני, עם ברי סחרוף כאורח.

 

נקמת הטרקטור הוקמה על ידי אבי בללי ואילן גרין, ולאחר מכן הצטרפו דני מקוב המתופף ואופיר לייבוביץ' הגיטריסט. מי שעט על הפוטנציאל הייתה חברת נענע דיסק של ניצן זעירא, שהחתים את הרביעייה. סחרוף הפיק את האלבום הראשון ואת השם הציע רמי פורטיס משיר שלא מצא את דרכו לאלבומו "סיפורים מהקופסא". לצד הלהיט "משחק של דמעות" בלטה הגרסה המשובחת ל"אדון הסליחות". מאז הוציאה הלהקה תשעה אלבומים, ובהופעה בשוני תחזור לתחנות הגדולות בקריירה. מקוב, שעזב ב־1994, וגרין, שעזב ב־2005, יופיעו עם הלהקה לצד לייבוביץ', גליה חי, רועי ירקוני ואביב ברק.

 

"אתה מסתכל על הדבר הזה בסיפוק גדול באמת", אומר בללי, "לראות בכמה דברים היינו שותפים, וכמה דברים היו משמעותיים בתרבות הישראלית".

 

משום מה, כשמדברים על דור הרוקסן לא תמיד מזכירים אתכם.

 

"זה נורא מוזר שאנחנו לא מוזכרים, כי רוקסן זה בגדול הרבה אנחנו. כשהקלטנו את האלבום הראשון, הלכנו לבדוק את הסאונד של הרוקסן ב־4 בבוקר אחרי מיקס. להקת הבית האולטימטיבית היא בערך נקמת הטרקטור. אז למה אנחנו לא מוזכרים? לא יודע. לא הזכירו אותנו גם בהרבה דברים אחרים אבל את המציאות אי־אפשר לשכתב. היצירה שלנו מדברת בפני עצמה ומייצגת את דור הרוקסן הרבה יותר מאחרים שכן מוכרים את העניין של רוקסן".

 

ואתם גם שרדתם.

 

"אני לא רוצה להישמע זחוח או מבסוט מעצמי, כי אני לא במקומות האלה. אני בן 56 ואתה אומר לעצמך, כל כך הרבה שנים עברו וכנראה שכשאתה עושה משהו אמיתי וכן, זה קורה. אף פעם לא היינו פופולריים יותר מדי, אבל היינו שם. ברור שהיו ריבים גם אצלנו, ומשברים, אבל אהבנו מספיק אמנות ואת הלהקה כדי לא לתת לזה להשפיע. מה שמעניין בסוף הוא מה שאתה חושב על הצליל והמילה - וזו השורה האחרונה של נקמת הטרקטור".

 

ופרנסה?

 

"מנקמת הטרקטור? זה גרף עולה ויורד ודינמיקה מאוד חריפה. לא השקענו מספיק בטרקטור תקופה מסוימת כי קצת שקענו בעבודות אישיות לקולנוע, תיאטרון, מחול, טלוויזיה. אבל עד שנת 2000 הלהקה החזיקה אותנו עם פרויקטים ראויים, משמעותיים ומהפכניים. יש לנו יחסית הרבה הופעות ללהקה שלא הוציאה אלבום חדש מאז 2013".

 

יש תוכניות לאלבום חדש אולי?

 

"יש תיאבון. שיר חדש אנחנו בטח נעשה. הייתי מאוד רוצה להקליט שיר עד אוגוסט, לא יודע אם זה יקרה".

 

ב־2006 תבעה נקמת הטרקטור את אמרגנה לשעבר זעירא בגין תמלוגים וזכויות יוצרים. הקרב המשפטי נמשך חמש שנים ובסופו נדחו רוב הטענות. עכשיו הם ישתפו פעולה במופע החגיגי, שכן זעירא מנהל את סחרוף האורח.

 

"היו בינינו חילוקי דעות, כמו שאומרים, אבל הלהקה לא שוכחת את השנים שבהן זעירא היה אחד מאבני היסוד של נקמת הטרקטור. ניצן, ברי ופורטיס אלה אנשים שהם חלק מהגנום של הלהקה. קרה מה שקרה, ניצן ואנחנו מזמן יישרנו את ההדורים וגם התייחסנו לסכסוך בנימה מקצועית לחלוטין. מים עברו ואנחנו נמצאים היום בנקודה הנוכחית בלי מועקה. גם בקונפליקט עצמו תמיד הזכרתי שניצן הוא אחד מאבות נקמת הטרקטור והוא לא יכול לברוח מזה. אגב, עם ברי לא ניגנו 29 שנה, מאז רוקסן. יהיה מרגש".

 

אז היום אתם טרקטור מעודכן ומחודש, ללא נקמה.

 

"אנחנו אף פעם לא היינו להקה נקמנית. אחת החוויות שלי היא שבתקופה הטובה שבה הוזמנו לבמות יום העצמאות הופענו בראש־העין והגיע תימני מבוגר עם זקן לבן ופאות כאלה. אני יורד מהבמה, שנת 1991, והוא מסתכל ואומר לנו, 'יאללה, למה נקמה יא איבני, אתם נשמת הטרקטור, לא נקמת הטרקטור!'. זו אחת המתנות שלא אשכח בחיי".