חיינו הם גלגל. בתפקיד המפעיל: פעם חיים הכט ב'מה אתם הייתם עושים' ו'יצאת צדיק', כיום אברי גלעד וחיים אתגר בהתאמה. בתפקיד המופעלים: אנחנו. ומשתנה קבוע נוסף: הבחילה כשמגיע עוד סיבוב.
את החיבה הישראלית למתיחות גילו כבר בפלמ"ח, שם הבינו את האתוס המקומי: ישראלים אוהבים לצחוק על היחיד כדי להרגיש חזקים ביחד. 'ישראלים מצחיקים', סרט המתיחות הראשון שיצא ב־1978, הוסיף להשפלת היחיד באמצעות החבר'ה את הגיחי גיחי השובבי של צבי שיסל ובועז דוידזון. בהמשך הגיעו יהודה ברקן וחיבתו לפריק שואו ויגאל שילון והסלבס.
אבל שום דבר לא הכין את המתיחה הישראלית למחזה המוסר שעמד לבוא עליה בדמות חיים הכט, האיש ששיכלל את דמות המנחה לכדי שופט, תליין, קריין ואתנחתה קומית כשצריך. את התוצאה הצדקנית והמתחסדת אימצו עכשיו אתגר ב'יצאת צדיק', תוכנית מתיחות צרכנית בקשת, וגלעד ב'מה אתם הייתם עושים', שתעלה בקרוב ברשת ותבחן את תגובתם של עוברי אורח לפשעים מבויימים בין אדם לחברו.
למה עדיין נוהרים אחרי תוכניות כאלה? קודם כל כי בעידן של 'תרבות השיימינג' זה מה שאנחנו יודעים לעשות. אם אנחנו חושבים שמרמים אותנו או מתנהגים בחוסר צדק, הדבר הכי בטוח לעשות זה לצלם ולשדר. דבר שני, הרבה יותר קל לעשות את זה כשאנחנו חיים בתקופה שבנויה על ערך מוחלט. יש טובים ורעים. עשירים ועניים. ממקומו הבטוח, הצופה בבית מרגיש שהוא זיהה את הרמאי או הגנב, ובמקביל הוא מגלה שיש גם אנשים טובים וזה מחמם את הלב אחרי החדשות, עם הגננות המתעללות והילדות שנאנסו. טוב שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך, אנחנו אומרים לעצמנו. אבל כאן בדיוק התעתוע: שתי התוכניות האלו לכאורה מגינות על החלש, האזרח שכל מה שהוא רוצה זה שיתקנו לו את הברז ולא ירמו אותו, וזה בסדר, אבל היה עדיף אם הן היו נכנסות בחזק. יושבים העשירים, פרנסי הטלוויזיה, אברי גלעד וחיים אתגר ומשסים אחד בשני אזרחים פשוטים.
הטאלנטים האלה, שמתיימרים לקבוע מה טוב ומה רע, הם בסופו של דבר מאחזי עיניים. הם לא סמכות מוסרית, אלא אנשים שבאים לעשות את העבודה שלהם במטרה להביא אחוזי צפייה גבוהים, למכור פרסומות ולהכניס הרבה כסף. ואם כל המטרה של הנו־נו־נו היא להכניס כסף, מה מוסרי כאן? הנה מסר קטן לזכייניות הטלוויזיה: רוצות לעשות טלוויזיה עם ערך חברתי? תרמו את הכסף למטרה טובה. עכשיו נראה אתכם יוצאים צדיקים.
