משהו בהפצת סרטוני הזוועה של המטפלת המתעללת כרמל מעודה מעיד על האופן שבו משטרת ישראל מארגנת את הזמן העומד לרשותה. אנחנו לא רוצים שוטרים שעוסקים ביחסי ציבור ולא רוצים חוקרים שעוסקים בהפצת זוועות. מה המטרה של הפרסום הציבורי הזה? להראות לנו כמה מעודה היא אישה נאלחת? בשביל זה מספיק תיאור בעל פה של מעשיה. סרטוני זוועה של ילדים שאוכלים את הקיא של עצמם הם בטח לא הפרסומת שתגרום לנו לאהוב את המשטרה.
מנסים לזעזע אותנו. לפרוט על נימי הרגש, שנראה שוב ושוב כמה חמורה הבעיה, אבל אף אחד לא מנסה להרים לנו לפיתרון. משטרת ישראל הפכה אתמול בעצמה לספקית סרטוני סנאף. בשעות אחר הצהריים שטף צונאמי של זוועות את כל אזרחי ישראל. אף אחד לא שואל אותך. פושים, כותרות ראשיות, קטעים חתוכים בתוכניות הטלוויזיה. גם אם ברחת מכל אלה, משטרת הסרטונים תדאג לרדוף אותך גם אל הרשת החברתית. אתה פותח את פיד הפייסבוק כדי לגלול תמונות של חתולים, וגם משם, בהפעלה האוטומטית, זוועותיה של מעודה קופצות עליך בלי שביקשת. תפקידה של המשטרה הוא לא להפיץ זוועות, גם אם מטרתה הוא לתת בכך תמיכה לכתב האישום שהוגש. יתכבד השופט ויצפה בסרטונים, יתכבדו פרקליטיה, תצפה מעודה בעצמה, וזה הכל.
קו ישיר מחבר בין ההפצה הסיטונית של סרטונים, הכוללים תיעוד מכל זווית אפשרית של ההתעללות של מעודה בפעוטות, לבין היד הרכה שלה זוכות מטפלות מתעללות מסוגה. רוצים לזעזע אותנו. רוצים לחבר אותנו לסיפור ולא משאירים לנו מקום לבחור. רוצים שנדע כמה הכל נורא, כמה הכל קיצוני, כמה למעודה אין שום גבול, אבל במבחן המעשה, המציאות מלמדת שמטפלות מסוגה של מעודה מקבלות עונשים קלים יחסית. איש לא עוסק בהגברת האכיפה, בהחמרת הפיקוח ולא בהחרפת הענישה.
תהיו מוכנים, השלב הבא הוא תמיד הראיון איתה, מחוללת הזוועה על כיסא הקורבן. היא תשב בעיניים נפוחות, תחזיק בידה את הטלפון הנייד של כתב הטלוויזיה, תצפה בעצמה בזוועותיה שלה ותזדעזע: "אני לא יודעת מי זאת", היא תגיד בדמעות. "לא מזהה את עצמי". ואז כבר יצפו מכולנו להחליף צד. מסכנה, היא הייתה בעצמה קורבן להתעללות. אי־אפשר לתאר בכלל מה הגננת שלה עשתה לה.
כך קרה עם המטפלת המתעללת מנס־ציונה ועם הגננת המטורללת מנתניה. כולן מתחילות את הלופ כמכשפות, עוברות את הטרנספורמציה לקורבנות, ואנחנו רק קהל בתוך השואו המטורף הזה. אל תדאגי כרמל, זה ייגמר בעונש לא כבד. שנה שנתיים בנווה תרצה, עוד כמה שנים ונמחק גם הקלון, והופ, אפשר כבר להתחיל להתכונן לאירוע - אחד בספטמבר בעוד לא המון שנים: חנוכת הבית של פעוטון "הבית של כרמל".
