הבוקר נשמעה יריית הפתיחה של Fun Dining, "שבוע המסעדות המשוגע" של תל־אביב, והעיר צהלה ושמחה. הקונספט: 14 מסעדות מתחפשות לפנטזיה הקולינרית הכי מופרעת של השף שמוביל אותן. אבי ביטון (קפה פופולאר) פתח מסעדת נמל מרוקאית, חיים כהן (יפו תל־אביב) מעניק הצצה לתפריט הים־תיכוני שהוא עתיד להגיש במלון W היוקרתי באיביזה, אביב משה (מסה, קוואטרו) מבשל אוכל צמחוני־טבעוני ועוד.
הלוקיישן היחיד שלא תלה תפאורה, מכיוון שהוא עולה בהצגה חדשה ערב־ערב, הוא הבית של קרן אלה־גפן ויעל סלע. "הבנות", כך הן מוכרות בזירה הקולינרית, זוג במטבח ובחיים שלאורך שישה ערבים בשבוע דלת דירתן נפתחת ואליה נכנסים אורחים שהן לא מכירות. אחרי שנים של בישול ומכירת אוכל ביתי, הפריצה הגדולה והחשיפה לקהל רחב יותר הגיעה עם מיזם EatWith. הכישרון של השתיים זוהה על ידי פלטפורמת האירוח, שבאמצעותה אנשים מזמינים ארוחות מושקעות בבתים של אנשים ברחבי העולם, וסומנו מהר מאוד כאחת הארוחות המוצלחות שיש.
"מתחת לחופה, הרבה לפני שהתחלנו לעבוד כמו שאנחנו עובדות היום, איחלתי לנו בית פתוח מלא באנשים, סירים מבעבעים, גריל דולק וצחוק שמתגלגל כל היום במסדרונות", מספרת אלה־גפן תוך שהיא מיישירה מבט אל עבר סלע.
"אולי מכיוון שהחוויה הזו לא ליוותה אותי בילדות, הכמיהה לכך הפכה להיות חלון הראווה שלי לחיים. זה לא בא לי בקלות, לפתוח את דלת ביתי לאנשים זרים, אבל יעל היא זו ששכנעה והאמינה שזו הזדמנות נהדרת להוריד את מפלס החרדה שהצטבר אצלי מהעובדה שאין לי מושג איך אנשים חווים את האוכל שלי שמגיע אליהם בקופסאות הביתה", היא אומרת.
שתיהן הגיעו מתחומי אמנות ומצאו את המטבח במקרה. כל אחת צברה קילומטראז' קולינרי בפני עצמה, קרן הציירת כטבחית ויעל הרקדנית כקונדיטורית, עד שחברה החליטה לשדך ביניהן. הן יצאו לדייט ראשון לא מוצלח וארבעה חודשים לאחר מכן עברו לגור יחד. "זה קרה לאט־לאט מהר־מהר", צוחקת יעל. "כנראה שגם באהבה וגם בעסקים זה ככה. אני בדיוק חיפשתי את עצמי מקצועית וקרן, שעבדה בקופי־בר (המסעדה הראשונה של רותי ומתי ברודו; נ.ר), דחפה אותי כל הזמן לייצר עוגות ולמכור אותן מהבית. רבנו על זה לא מעט ופתאום בבת אחת החלטנו שאנחנו לוקחות את זה ברצינות. התחלנו מעבודה בסופי שבוע כשהחלום שעמד לנגד עיניי היה עסק עצמאי שאני אהיה בו האש ואעשה את הבלגן וקרן תסדר ותעשה שהכל יעבוד".
אנחנו נפגשות באמצע השבוע בשעה 14:00 בדירתן היפהפייה ברחוב לילנבלום פינת אלנבי בתל־אביב. בניין לשימור מ־1924, תקרות גבוהות, אור עדין שוטף את החלל שעטוף בציורים ממוסגרים של אלה. ברקע נשמעות הבנות של הבנות: לירוי שעוד מעט תחגוג שנתיים ונורי בת החמישה חודשים. זו השעה שבה בדרך כלל קרן לובשת את הסינר ונכנסת להכין את הארוחה של אותו הערב ואף על פי שמדובר בשועלת סרוויסים ותיקה, כזו שזמנים מחושבים אצלה על הדקה, היא מרגישה נינוחה ולא ממהרת.
כמה משקל יש לאימהות, שנכנסה לחייכן לאחרונה, על האופן שבו אתן מבשלות ומארחות?
אלה: "אימהות תפסה אותנו לקראת גיל 40 מוכנות מאוד. הבישול רגשי יותר, האירוח טיפה אחר. אם פעם כל ארוחה אצלנו הייתה עטופה באווירה מסיבתית, היום אני לא מרגישה שאני זו שצריכה לספק את הפן הזה. אני לא צריכה לשמח או להפעיל אף אחד. אני עושה את האוכל הכי טעים שאני יכולה וזה מה שעושה לי טוב".
מארחות שישה ימים בשבוע, אחרי לידה, שתי בנות קטנות, אפס שעות שינה. איך לא קורסים?
יעל: "יש לנו המון עזרה בבית וצוות עובדים מופלא איתנו כאן במטבח. קצת לפני שהאורחים שלנו מתדפקים על הדלת, מגיעה בייביסטרית מתוקה שנמצאת עם הבנות בחדר לאורך כל הערב. עיקר הקושי הוא השילוב בין הבית לעבודה, שגם ככה הוא פיזית נמצא באותו המקום. אני למשל יכולה לכעוס על משהו שאלה אמרה באמצע סרוויס וזה עולה איתנו לחדר השינה".
אחד הדברים שאני לומדת תדיר כמנחת תוכנית בוקר הוא מה השאלות שכדאי להימנע מהן כשיש נושא רגיש באוויר. למשל, בחיים לא אשאל אמא לתאומים אם היא עברה טיפולי פוריות כדי לזכות בשניים והאם הלידה הייתה טבעית. וגם כאן, על קצה הלשון יושבת לי השאלה האם הן השתמשו באותו תורם הזרע, אבל אני מרגישה שזו ככל הנראה שאלה שהן נתקלות בה מכל כך הרבה אנשים חסרי טקט אז אני מוותרת. אך מסתבר, כמה דקות לאחר שהתהייה הזו חולפת בראשי, שהן אלה שבחרו לא לוותר לי. "ברגע שאני פותחת את הדלת לאורחים ברור לנו שאנחנו עומדות להיחשף", אומרת יעל. "הם יושבים פה שעות, שותים לאורך כל הערב, אנחנו מאכילות אותם מכף ידנו תרתי משמע, זו רמת אינטימיות אחרת. אנשים מרגישים בנוח והשאלות, יחד עם התשובות הכנות, פשוט מגיעות. אם אנחנו מתחברות לאנשים, קל לנו מאוד להיחשף עם הסיפור שלנו".
כשמארחים כל ערב אנשים זרים בבית, לצד הרגעים האינטימיים והקסומים מגיעות גם סיטואציות מוזרות וקיצוניות. ממשפחה שהחליטה לקיים טקס חתונה בלי להודיע להן, דרך מסיבת רווקות שבה הכלה בכתה מרוב בהלה מהחתונה במשך שעה וחצי ועד אנשים ששתו קצת יותר מדי ומצאו בשירותים נחמה ולעיתים אפילו אופציה לבילוי מיני מהיר. "ראינו כאן הכל, אבל יש גם אירועים שנשארים איתך הרבה זמן אחרי שהם נגמרו", מתרגשת אלה. "אני בחיים לא אשכח קבוצה של עשרה נכי צה"ל, עיוורים, עם שלושה מלווים. הארוחה נערכה ללא מוזיקה, ולכל אורכה החזקנו להם את הידיים והכוונו אותם איפה הסכו"ם, המנות והצ'ייסרים".
לאורך שבוע המסעדות הבנות יערכו משתה אבירים עם מנות חלוקה שאפשר ורצוי לאכול בידיים. 8 מנות יוגשו לשולחן לצד שתייה חופשית ומשמחת. המחיר: מושב ראשון ב־18:30 בעלות של 260 שקל, מושב שני ב־21:30 ב־340 שקל. לפרטים: fundining.co.il.
