השחור החדש

לסקרלט ג'והנסון כבר נמאס. בראיון מדובר למגזין התרבות As If, העזה הכוכבת לצאת בפומבי כנגד משטר הפוליטיקלי־קורקט השולט כיום בהוליווד. "כשחקנית אני צריכה לשחק כל אדם, עץ, או חיה, כי זו העבודה שלי וזו דרישת התפקיד", הצהירה השחקנית הבינלאומית. "אני מרגישה שהתקינות הפוליטית היא טרנד שנובע מסיבות חברתיות מגוונות, אבל לעיתים זה הופך לא נוח כשזה משפיע על האמנות. לדעתי, אמנות צריכה להיות משוחררת מהגבלות".

סקרלט ג'והנסון. יצאה נגד הפוליטיקלי קורקט בהוליווד (ומיד טענה שדבריה הוצאו מהקשרם)

את הדברים ‑ שכעבור כמה ימים מיהרה כבר לסייג ואף לטעון שהוצאו מהקשרם ‑ כיוונה ג'והנסון ככל הנראה לשתי שערוריות שעמדה במרכזן, שנגעו ישירות למגמה הכי לוהטת בשואו־ביזנס: הגיוון האתני. הראשונה פרצה ב־2017, אחרי שגילמה דמות אסיאתית במקור, בסרט "הרוח במעטפת", המבוסס על סדרת מאנגה יפנית. בפעם השנייה, לפני כשנה, היא ויתרה מראש על תפקיד של גבר־טרנס, בסרט "Rub & Tug" ‑ בגלל המחאה שהתעוררה ברשתות החברתיות נגד ליהוקה.

את הלקחים משננים היטב בהוליווד. בשבוע שעבר הגיעו הדלפות מסט הצילומים לסרט ה־25 בסדרת ג'ייימס בונד, ולפיהן 007 הבא תהיה אישה שחורה, בגילומה של השחקנית האלמונית למדי לשאנה לינץ'. באותיות הקטנות הובהר שהכוכב הוא עדיין דניאל קרייג, וכי אין מדובר ביורשת רשמית, אלא רק מי שקיבלה את המספר המיתולוגי כסוכנת הוד מלכותה בארגון הביון, אחרי שג'יימס בונד מודיע בתחילת הסרט על פרישה.

כל זה מצטרף להודעה ההיסטורית של אולפני דיסני, שהכריזו לפני כשבועיים כי הזמרת והשחקנית האפרו־אמריקאית הצעירה האלי ביילי, תגלם את אריאל בגרסת הלייב אקשן של "בת הים הקטנה". "אחרי חיפוש נרחב, היה לנו ברור שלהאלי יש את השילוב הנדיב בין רוח, לב, נעורים, תמימות ואיכות, פלוס קול נהדר", מסר במאי הסרט רוב מרשל. "כולן תכונות הכרחיות לגלם את התפקיד האייקוני הזה".

אבל לא כולם היו מאושרים מהבחירה. "אני הולך להיות כן איתכם, דיסני. לאריאל יש שיער אדום, אני לא גזען אבל אנחנו רוצים מישהי שדומה לכל היותר לאריאל. האלי ביילי יכולה לשיר את השירים בסרט, אבל אנא אל תשנו את דמותה של הנסיכה שלנו", צייץ מעריץ בטוויטר. ומעריצה נוספת זעמה: "לדיסני אין זכות לשנות יצירה קלאסית רק בגלל שהם רוצים להוכיח שהם לא מפלים אף אחד. שייצרו דמויות חדשות בבקשה ויניחו לאריאל בשקט".

בעקבות הסערה במדיה החברתית, יצא ערוץ הטלוויזיה "פריפורם" בבעלות דיסני במכתב פתוח "לכל הנשמות המסכנות והאומללות". שם הבהירו כי הספר הקלאסי "בת הים הקטנה", שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן בדנמרק, הוא יצירה בדיונית, וכך גם אריאל. "בנות ים דניות יכולות להיות שחורות כי אנשים מדנמרק יכולים להיות שחורים".

חייה של ביילי בת ה־19 עצמה יכולים להיות בסיס לסיפור סינדרלה שרקמו טובי התסריטאים של דיסני. היא התגלתה, אחרי שהעלתה, יחד עם אחותה, קאברים לשיריה של ביונסה ליוטיוב. הייתה זו לא אחרת מהמלכה בי עצמה שצפתה, התרשמה, החתימה אותן על חוזה הקלטות בחברה שלה ואף בחרה בהן כהופעת החימום במסע ההופעות שלה, למונייד.

לא רק ביונסה התגלתה כמעריצה. שחקנים וזמרים כמריה קארי, האלי ברי והשחקנית הצעירה והעולה זנדאיה, מסרו ברכות חמות לביילי ולדיסני. ואפרופו האלי ברי, רבים טעו לחשוב שהיא זאת שקיבלה את תפקיד בת הים, בשל שמה הדומה, והביעו תרעומת על כך ששחקנית בשנות ה־50 לחייה מלוהקת לתפקיד אריאל בת ה־16. ובכן, מתברר שיש גם גבול לגיוון. שחקניות שחצו את ה־40 יצטרכו לחכות בסבלנות עד שיגיע תורן ליהנות מאפליה מתקנת.

משמאל: אנגורי רייס, ג'ייקוב בטלון וזנדאיה ב"ספיידרמן, רחוק מהבית". הכיתה המגוונת של ספיידרמן

רק לא בלונדינית

לא קשה להבחין שהוליווד עוברת שינוי. לא רק אפרו־אמריקאים הפכו מבוקשים במיוחד, באודישנים שנערכים כיום לפרסומות, סדרות וסרטים מצוינת במפורש דרישה גם להיספנים, סמואים, בני הוואי, אסיאתים ושאר בעלי מראה אקזוטי. גם מקומם של בעלי הזהות המגדרית הנזילה והטרנסג'נדרים לא נפקד מעולמות התוכן החדשים. בקיצור, כל מי שהוא לא הטרוסקסואל לבן ופריבילגי. הוליווד 2019 מתאמצת מאוד להראות עד כמה היא מגוונת אתנית, ליברלית, מכילה ומקבלת את האחר והשונה.

"זה התחיל עם ליהוק של שחורים, המשיך עם ההיספנים ועכשיו רוצים גם מזרח־תיכונים ואסיאתים", מספר גיא כוחלני, בעל חברת ההפקות וניהול השחקנים "שושו", יליד ישראל, שהיגר עם משפחתו ללוס־אנג'לס כשהיה בן שמונה. "בשנתיים האחרונות הוליווד עושה את כל המאמצים להראות כמה היא שוויונית. הכי חמים היום הם אלו שנופלים לקטגוריית ה־MESA - ראשי תיבות של מזרח־תיכונים ודרום־אסיאתים. אני כסוכן לא ראיתי אף פעם כזה ביקוש לאיראנים".

מה הדבר הבא?

"התחום הבא שנכנסו אליו עכשיו באטרף הוא טרנסג'נדרים ובעלי זהות מגדרית נזילה. אחד מהעובדים שלי אמר לי: ‘אם רק היו לי שחקנים טרנסג'נדרים, כמה כסף הייתי עושה השנה’".

למה זה קורה בעצם, הוליווד רוצה להוכיח כמה שהיא ליברלית?

"לא מדובר בהכרח בשאיפה לשוויון, אלא במה שחם ומבוקש ונמכר טוב".

ואכן, בהוליווד כרגיל מעוניינים בעיקר בשורה התחתונה, שורת הרווח כמובן. "דוח הגיוון בהוליווד" (Diversity Report), המתפרסם בכל שנה ובוחן כמה שחקנים אתניים יש ומאילו קבוצות באוכלוסייה מככבים בסרטים, וכמה הרוויח סרט הקולנוע בקופות ומה אחוזי הרייטינג של הסדרה בטלוויזיה ‑ מאשר שהגיוון האתני גם משתלם.

האמריקאים, לפי "דוח הגיוון 2019", מעדיפים סדרות וסרטים בעלי קאסט "מגוון". האולפנים בהוליווד, מתברר, עשו גם חישוב כלכלי כשהפיקו כמה סרטים שנחשבים מהפכניים, כמו "הפנתר השחור", בכיכובו של מייקל בי ג'ורדן, שגילם גיבור־על שחור ונכנס לרשימת עשרת הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים, או הקאסט השחור כמעט לחלוטין בסרט האימה המצליח US, בכיכובה של לופיטה ניונגו והקומדיה הרומנטית האסיאתית "עשיר בהפתעה" שהצליחה להפתיע וכיכבה בראש טבלאות שוברי הקופות.

בדוח האחרון, בדקו שלושה חוקרים 167 סרטים ו־1,316 סדרות טלוויזיה שיצאו ב־2017, וגילו כי אכן נרשמה עלייה בייצוג של שחקנים לא לבנים. באותה שנה, 19.8 אחוז מכוכבי הסרטים היו ממוצא אתני מגוון, לעומת 13.9 בלבד ב־2016. כמו כן, סרטים בעלי קאסט שכלל בין 40־31 אחוז מיעוטים, זכו להכנסות הגבוהות ביותר בקופות. סרטים כמו: "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" (1.3 מיליארד דולר), "מהיר ועצבני 8" (1.2 מיליארד דולר), "ספיידרמן: השיבה הביתה" (880 מיליון דולר) ו"קוקו" (807 מיליון דולר).

גם פרופ' דרנל האנט, ראש המחלקה לסוציולוגיה ולימודים אפריקאיים־אמריקאיים באוניברסיטת יו.סי.אל.איי, ממחברי הדוח, מסביר שהמפיקים בהוליווד אינם מונעים מאלטרואיזם. "בעבר חשבנו שגיוון אתני הוא בגדר מותרות, ולא מניע שיטות עסקיות", טוען פרופ' דרנל. "עם הזמן, כשהתברר שהקהלים נהיו יותר מגוונים ושהם דורשים תכנים מגוונים, ה'גיוון' הפך לצורך עסקי".

השינוי ניכר כמובן גם בפרסומות. שם, כדי לא לפספס אף קהל יעד, מלהקים כיום שחקן אחד מכל משבצת: שחור, לבן, אסיאתי ולטיני. לא נדיר לזפזפ בטלוויזיה בארה"ב ולהיתקל בפרסומת שבה האבא שחור, האמא לבנה והילדה בכלל ממוצא לטיני. לפעמים גם רואים את הסבתא ברקע והיא בכלל אוריינטלית.

מי שמרוויחה מהמגמה, היא השחקנית הישראלית אודליה הלוי, שעוברת מסך גם כלטינית, בזכות שורשיה התימניים. בפרסומת הטלוויזיה של רשת חנויות הבגדים Old Navy שבה השתתפה לאחרונה, היא מגלמת אמא שיוצאת לקניות בחג המולד עם בעלה השחור, בתה הג'ינג'ית ובנה בהיר השיער. הצופים מוזמנים לנחש אם הילדים מאומצים או שייכים בכלל לשכנים.

"כן, זה טריק מכירות ידוע", אומרת הלוי שעברה ללוס־אנג'לס בגיל 19, ומספרת שהוליווד מעולם לא הייתה טובה יותר עבור שחקניות אתניות כמוה. "כשעברתי לכאן היו אנשים שאמרו לי: ‘מה תעשי, תשחקי ערבייה?’ והנה, היוצרות התהפכו וסוכנויות הליהוק מחפשות בעיקר שחקניות אתניות. יש לי חברות 'לבנות' עם רזומה מכובד, שלא מקבלות את כמות האודישנים שאני מקבלת".

השחקנית אודליה הלוי (שנייה משמאל) בפרסומת לאולד נייבי. הכל נשאר במשפחה

המלהקים מצהירים על זה מראש?

"לא תמיד. אם פעם הייתי הולכת לאודישנים ורואה שחקניות שנראות כמוני ומתמודדות על תפקיד מסוים, היום תראי באודישנים שחקניות מכל הקבוצות האתניות. בקריאה השנייה, לעומת זאת, כבר מגיעות שחקניות עם לוק מסוים, כי אז כבר יודעים מה בדיוק מחפשים".

המיעוטים שולטים

השחקנית שירלי ברנר, אמא לשתי בנות שחקניות, מילה (14) וג'וג'ו (6), מספרת שהאודישנים היום פתוחים לא רק בפני קבוצות אתניות שונות, אלא גם בפני מגדרים מגוונים. "פעם היינו מגיעות לאודישנים ורואות רק ילדות אחרות בחדר, היום אנחנו רואים גם ילדים וגם ילדות המתמודדים על אותו תפקיד, עם עדיפות לבעלי זהות אתנית מעורפלת. מילה למשל, איבדה כמה תפקידים לילדות לטיניות או אפריקאיות־אמריקאיות. לאחרונה היא התמודדה על תפקיד בסדרה של ניקולודיאון ובסוף לקחו ילדה שחורה כי החליטו ללהק משפחה שחורה לסדרה. שחקנים אתניים בסדרות טלוויזיה ובקולנוע הם עכשיו 'הרגיל החדש'. בכל סדרה כבר יש תפקיד לכל מיעוט, לטיני, שחור, אסיאתי".

האולפנים בהוליווד מגלים גם רגישות רבה כלפי זהות מגדרית נזילה. "כשג'וג'ו הצטלמה לפרסומת, שאלו אותנו בטופס מאיגוד השחקנים שמילאנו איך היא מעדיפה שיפנו אליה: 'הוא', 'היא' או 'הם', כפי שטרנסג'נדרים וג'נדר־קוויר מעדיפים. זה כדי שיידעו על הסט כיצד לפנות לילד מבלי לפגוע בו".

שירלי ברנר. כבוד למגדר

את מרגישה שהתחרות כיום, עבור הבנות שלך, גדולה יותר, כי הן צריכות להתמודד על תפקידים גם מול ילדות ממוצאים אתניים שונים?

"לפעמים הם יתעקשו לתת את התפקיד למישהו מקבוצה מסוימת גם אם הוא בכלל לא מתאים לתפקיד, רק בגלל שצריך למלא את המשבצת הזאת. אתן לך דוגמה למקרה קלאסי כזה. בעלי ברוס, הפיק את הסדרה 'דייס' לשואוטיים המבוססת על דמותו של אנדרו דייס קליי, שאותו הוא ניהל. דייס מגלם בסדרה את עצמו והיה שם תפקיד גם למנהל שלו. התפקיד היה מבוסס על דמותו של ברוס, בחור יהודי מניו־יורק, אבל שואוטיים החליטו שהם צריכים למלא את המשבצת של השחקן השחור. לדייס מעולם לא היה מנהל שחור, הוא תמיד בחר אנשים מהשכונה שלו בברונקס, טיפוסים שהוא הרגיש שיש לו שפה משותפת איתם. הסדרה הרי הייתה מבוססת על חייו ואפילו הבנים שלו משתתפים בה כבניו. ובכל זאת, בגלל ששואוטיים ביקשו לסמן איקס על המשבצת הזאת, התפקיד הלך לכריס ויליאמס, אחיה של ונסה ויליאמס, שהתלווה לברוס בשביל ללמוד אותו ולהתכונן לתפקיד".

גם לקארין בראון, אמא לרוי, שחקן בן שמונה, יש השגות לגבי השינוי שעובר על הוליווד. "הכל מאוד קיצוני כאן. פעם, שחקנים שחורים והיספנים או מקבוצות אתניות אחרות, הרגישו שקשה להם לקבל תפקידים ראשיים בסרטים ושהתפקידים שהם מקבלים, הם משניים בלבד. היום רואים סרטים בהם רוב השחקנים הראשיים שחורים, כמו למשל US ו'תברח' וזה יופי. אבל יש משהו מאוד לא טבעי בסרטים או פרסומות עם זוג מעורב וילדים שלא נראים בכלל שייכים אתנית להורים שלהם".

הבן שלך שיחק בסרט כזה?

"כן, אבא שלו בפרסומת היה גבר היספני והאמא לבנה. והילד שלי בלונדיני עם עיניים כחולות. זה לא מסוג המשפחות שהיית רואה בפרסומות בעבר. היום זה כבר הפך מגוחך כשאתה צופה בפרסומת ומנסה להבין מה הקשר בין הסבתא היפנית לילד המקסיקני".

איש לא יגיד זאת בקול, פן ייחשד כגזען, אבל יש שחקנים לבנים שמרגישים שמדובר באפליה הפוכה. ניקול (שם בדוי), אמא לשני ילדים שחקנים, בני 8 ו־10, טוענת שהקריירה של בניה מושפעת, ולרעה, מהמגמה. "הבנים שלי שיחקו בסדרות, עשו פרסומות ופתאום הפסיקו לקבל תפקידים", היא אומרת. "אנחנו מגיעים לאודישנים, הכל עובר נפלא, ואז מודיעים לנו שהחליטו ללכת על מישהו אחר. כשאני בודקת מי קיבל את התפקיד זה כמעט תמיד ילד אפריקאי־אמריקאי או ילד מעורב".

ניקול, שעברה ללוס־אנג'לס, בעקבות הקריירה של שני ילדיה, טוענת שהמגמה מבורכת, אך מוגזמת. "דיברתי עם הורים אחרים לילדים שחקנים והם גם סיפרו לי שהילדים שלהם מפסידים תפקידים לילדים אפריקאים־אמריקאים. אין מה לעשות, זה הדבר החם עכשיו. פעם ראו יותר ילדים לבנים בסדרות ובפרסומות, היום מנסים לאזן, להציג ילדים מכל הרקעים האתניים והורים שהם גייז. זה אמנם יפה, אבל עכשיו נראה לי שזה הולך לקיצוניות השנייה. כל סדרת טלוויזיה חייבת לכלול מספר מסוים של שחקנים מקבוצות אתניות שונות ולפעמים זה מאולץ ולא משדר אמינות".

אייבי אייזנברג, מלהקת למשחקי וידיאו וסרטים כבר 15 שנים, טוענת שגם ציבור הגיימרים דורש גיוון. "הטרנד נכון גם במשחקי וידיאו, וזה בא לביטוי גם במבטאים שאת שומעת, מה שגם מוסיף לאמינות הדמויות".

בן מכבי, 52, ישראלי לשעבר שחי בלוס־אנג'לס כבר 31 שנים, והספיק לככב בסרט "הסיפור האמיתי של חניבעל" ולהשתתף בסדרות כמו NCIS, Criminal Minds ואופרת הסבון "ימי חיינו" ‑ לא חושב שלישראלים יש עדיין סיבה טובה לשמוח. "מדובר בשיקולים כלכליים נטו", טוען מכבי, "השחורים והלטינים מגיעים לבתי הקולנוע, אז המפיקים וחברות הסרטים רוצים לפנות אליהם. בגלל ההגירה ובגלל ריבוי ההיספנים המגיעים לכאן, האולפנים פונים אליהם ומלהקים שחקנים בהתאם".

ומה עם שחקנים ישראלים או מזרח־תיכונים?

"אין להם ממש ביקוש. לי יש מזל, כי בגלל המראה שלי אני יכול לשחק גם איטלקי, גם מזרח־תיכוני, גם את הגנרל הרע בצבא הסורי וגם 'רד־נק' מהדרום, אבל רוב השחקנים המזרח־תיכונים מקבלים או את תפקיד הטרוריסט או את איש המוסד. לא תראי אותם בתפקידים של אמריקאים. לא מזמן דחיתי תפקיד בסרט של האחים וורנר. הייתי צריך לגלם תפקיד של ישראלי מושחת בסרט שמצייר את ישראל באור שלילי, וויתרתי. שירתי בצבא הישראלי, אני אוהב את ישראל ולא מוכן לשחק בעוד סרט שמציג את ישראל באור שלילי".

מחוץ למשבצת

המלהק מורן מרציאנו (“המירוץ למיליון", “נבסו") מאמין שהמגמה צפויה להגיע גם לארץ

המלהק מורן מרציאנו (“המרוץ למיליון”, “עספור”, “הישרדות”, “נבסו”, “זגורי אימפריה”), טוען שכמו כל טרנד אמריקאי, גם את הגיוון האתני אנחנו עתידים לאמץ.

“אחרי שנים ארוכות של אפליה, הוליווד סוף־סוף מפצה את הקהילה האפרו־אמריקאית. אמנם מבחינת קאסטינג, זה יוצא לפעמים קצת עקום, אבל בהוליווד מדברים רק בכסף, ואחרי שהתברר ש‘הפנתר השחור’ הוא אחת ההצלחות הכי גדולות של השנים האחרונות בקופה ‑ זה מה שקובע”.

ומה קורה בארץ?

“הרבה מאוד שנים לא נוצרו סדרות שנתנו ייצוג לצד המזרחי, עד שהגיעו 'עספור' ו'זגורי'. היום כמלהק אין לי בעיה לזמן שחקן ממוצא אתיופי לכל תפקיד, גם אם הוא לא נכתב עבורו ספציפית. בסדרה חדשה שליהקתי, ועוד לא עלתה, בחרתי בשחקנית ממוצא אתיופי לתפקיד שרה בממשלה, למרות שהתפקיד לא נכתב לשחקנית ממוצא אתיופי. ליהקתי גם שחקן ערבי לתפקיד שנכתב ליהודי”.

טיה ופיי, “המירוץ למיליון". “יפהפיות וספורטיביות"

וכשאתה מלהק לריאליטי? יש לך משבצות קבועות של “הערבי”, “העולה מרוסיה” וכו’?

“ממש לא. כשנכנס אליי בן אדם לחדר, לא אכפת לי אם הוא דתי או ערבי או גיי או ממוצא רוסי או אתיופי. אכפת לי שהוא יהיה מצחיק ואינטליגנטי. למשל טיה ופיי, זוג הדוגמניות מ’המירוץ למיליון’, הן גם יפהפיות, גם חזקות וספורטיביות, גם מדליקות ויש להן גם סיפור חיים מדהים שהיה חשוב לי לספר אותו. אבל זה לא שאני פותח עונה ואומר: תביאו לי זוג בדואיות”.

ומה המצב בפרסומות?

“לצערי, משרדי הפרסום בארץ עדיין חוטאים בליהוק המזרחי לחומוס והבלונדיני לבנק, אבל המגמה מגיעה גם אלינו ואני מאמין שהמצב עוד ישתנה”.