מה שהופך את “המירוץ למיליון” לריאלטי כל כך אהוב היא התחרותיות שתלויה כביכול רק בהישגים של כל צמד. אם יצליחו - יתקדמו. אם ייכשלו - יעופו. אין צוות שופטים, אין הצבעות מהקהל. יש משימה מופרכת, קו סיום וכל השאר - אלוהים גדול. ובעונה הזו נראה שאלוהים מלוהק במשרה מלאה. כמעט כל צמד נושא את שמו של האל בכל משימה. הצלחנו? תודה לה'! נלחצנו? אלוהים ישמור! התעצבנו? שאלוהים ייקח אותם! שוב הצלחנו? אלוקים אוהב אותנו! הצמד הדתי אריאל וקארין הם כמובן המייצגים הכי מוצלחים של האמונה הזו. הזוג, שיושב על תקן 'שושו ושושה' מהעונה הקודמת, בהחלט שובה לב. השפה הדתית שלהם היא פריפריאלית, הדבקות שלהם בבורא עולם מתחרה רק בדבקות שלהם זה בזה, ולמרות שזה נשמע קיטש - זה עובד. ועובד טוב. "קשה להיות דתי במירוץ", הם סיכמו אתמול, כשמנו את כל מה ששומר מצוות סוחב בתיק, אבל במשחק נראה שזה רק מוסיף להם נקודות. כשהם התפלאו שחביב ויצחק, התאומים שמקועקעים מכף רגל ועד ראש, מניחים תפילין או מברכים אחרי השירותים, הם גילו שהאס הזה לא רק שלהם. בישראל של היום אלוהים הוא קלף מנצח.
המכנה המשותף הרחב הזה שזור אצל כל הזוגות שאמורים כביכול להיות שונים זה מזה. אבל גם אם כל צמד מייצג כביכול פלח מהאוכלוסייה, בסוף כל יחידה זוגית מורכבת משני אנשים מאוד־מאוד דומים. חוץ מהעובדה שזכינו בתחרות אחת לשני זוגות תאומים, גם שאר הזוגות מורכבים משני אנשים כמעט זהים - בשפה, בסגנון ובמראה. איל וסיד הם קלישאה של חנונים שנראים כמו השתקפות אחד של השני, מי יכול בכלל להבדיל בין רן ובן, ואפילו כשליהקו שתי דוגמניות - שתיהן אפריקאיות. אין שום קונפליקט פנימי. שום מורכבות מובנית בתוך מערכת היחסים האינטימית של כל זוג וזוג, למעשה זו לא באמת משימה זוגית אלא יחידה אחת משומנת שמורכבת משני אנשים שהותכו זה לזה. המפגש בין הסגנונות השונים מתגלה ברגעים הלא רבים בהם הזוגות נפגשים זה עם זה ולכן מתפספס. מזכיר קצת את ישראל עצמה, בה ההטיה המובנת תגרום לנו לחשוב שכולם נראים כמונו, למעט הרגעים הבודדים בהם נפגוש על אמת מישהו אחר. כשזה קורה, או שנתעצבן או שנרצה לנצח. בכל מקרה, מה שבטוח - נגייס את אלוהים.
בכל קבוצה נשית בפייסבוק או בווטסאפ מופצת בשבועות האחרונים הודעת שרשרת עליה חתומה הדר, המלהקת של תוכנית "המרדף". על פי ההודעה בשעשועון מחפשים מתמודדות כיוון ששעשועוני ידע הם מאוד מאוד גבריים ונשים נוטות לא להציע את עצמן. הבחירה של "המרדף" למנות צ'ייסרית, כמו גם החיפוש האקטיבי בכלים וויראליים אחרי מועמדות, ראויה לכל שבח. זו הדרך היחידה לשבור את מעגל הקסמים לפיו נשים מתמודדות כי מראש אין להן מודלים נשיים מוצלחים על המסך שמייצגים ידע, בקיאות וביטחון עצמי. חושבות שאתן מתאימות? לכו על זה ותסללו את הדרך לבאות אחריכן.
