יממה מוצלחת עברה על מערכת הביטחון אתמול: קודם סיכול חדירה של מחבלים מעזה לישראל, בדרכם למה שנראה כמו פיגוע מזעזע. אחר כך הותר לפרסום שנעצרו חשודים ברצח של דביר שורק ז"ל. ולסיכום הגיע "חטיפה בזמן אמת", שבו יואב לימור הצדיע לכוחותינו על פועלם בקיץ 2014, מול המחבלים שחטפו ורצחו את איל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל־עד שער ז"ל.
לימור משחזר את החטיפה ומשטיח תקלות חמורות מאותו לילה. למשל, מוצגת שיחת הטלפון של אופיר שער, אביו של גיל־עד, עם החמ"ל הצה"לי, מבלי להבהיר כיצד ההתנהלות הבעייתית של האחרונים עיכבה את ההפנמה של גודל האירוע ואת העיצוב של תגובה מתאימה. מנגד, נציג של המשטרה מקבל עוד הזדמנות להכות על חטא הטיפול הרשלני בשיחה המפורסמת למוקד 100, ממנה ניתן היה להבין שהנורא מכל קרה. לסרט קוראים "חטיפה בזמן אמת" מבלי שלצופים יוסבר היטב: באותו "זמן אמת" התרחשו פאשלות קריטיות, שהשפיעו על המשך המצוד.
ביקורתיות היא לא הצד החזק של הסרט - בלשון המעטה - גם בנוגע לתקופת החיפושים. למרות תחקירים שונים שפורסמו בנושא, לימור מתמסר לנרטיב של הצבא והשב"כ. "פיספסנו כאן", מודה מפקד הפיקוד דאז, ניצן אלון, בנוגע לשני המחבלים, שלא בדיוק עסקו בגינון לפני כן ובכל זאת חמקו מהרדאר. אולם היו פספוסים נוספים. "חטיפה בזמן אמת" מדלג עליהם ולעומת זאת מתעכב על אנקדוטה, כגון המפגש בין כוחות החיפוש להוריהם של הנערים. בהקשר הזה לא מיותר לציין שקשת ו־HBO משיקות השבוע ברוב תרועה את "הנערים", סדרה שמתמקדת ברצח מוחמד אבו־חדיר וכבר ספגה על כך טענות. הראיונות עם ההורים ודאי לא יזיקו למאמצי האיזון.
"עד לאותו רגע לא ידעו בשב"כ על קיומו של מחבל שלישי", קריין לימור את הגילוי על מעורבותו של חוסאם קוואסמה. זו לא יכולה להיות אמירה אגבית: כיצד אינפורמציה דרמטית שכזאת הוחמצה? למה הנחת העבודה כל העת הייתה שהחוליה מנתה שני מחבלים בלבד? אלא שלימור מרותק למרואיינים שלו, לכרוניקה כפי שהיא מתוארת מפיהם בבלעדיות, ולקטעי האקשן שהופקדו בידיו. את השאלות הקשות הוא כנראה משאיר למעריצים פחות אדוקים.
חיסול המחבלים, כעבור שלושה וחצי חודשים, מוגש על ידי לימור כסיומו של "אחד המבצעים המורכבים והרגישים שניהלו השב"כ וכוחות הביטחון בשנים האחרונות". הגדרה כה משמעותית מחייבת בדיקה יסודית ומעמיקה ולא מסמך תועמלני. לכן, אם יש מסר שצריך לזכור מ"חטיפה בזמן אמת" הוא לאו דווקא אורך הזרוע של מערכת הביטחון, אלא שהשתלת נשק אף פעם לא הייתה הדרך היחידה לצרוב תודעה בטלוויזיה.
שני בניו של ראש הממשלה כיכבו כמעט במקביל בשתי מהדורות של מוצאי השבת: בחדשות 13 גוללו עמרי מניב ונילי אורן את התבגרותם של יאיר ואבנר נתניהו מול המצלמות. בכאן 11 התמקד תומר ממיה ביאיר בלבד. המכנה המשותף בין שתי הכתבות הוא התוצאה: חומרים ממוחזרים, תובנות שחוקות, וכמובן - בני ציפר. הנה נייר לקמוס עבור הצופים, לקראת כתבות הפרופיל הבאות על משפחת נתניהו: כשרואים אותו, אפשר להניח בסבירות גבוהה שחידושים גדולים לא יהיו פה.
