אֲנִי אֲסִיר מַחְשַׁכִּים, הַמְגַלֶּה אַדְמוֹת־פְּרָחִים עַל פָּנַיִךְ,
וְכָךְ עַל מֵיתְרֵי־לֵילוֹת, נָח גּוּפִי בַּעֲצַלְתַּיִם
עַד שֶׁשֶּׁמֶשׁ קְרִירָה תָּחֹן אֶת פְּנֵי שְׁנֵינוּ.
לֹא מִלִּים בִּקַּשְׁתִּי לִכְתֹּב לָךְ,
כִּי בְּצַעֲקוֹת־הִתְעוֹרְרוּת פִּלַּלְתִּי לְהִתְפַּקֵּחַ
בְּמַכְאוֹבִים, בְּשִׁגְעוֹנוֹת,
אֶת כָּל קַצְווֹת מַחְשַׁכֵּי עֲבָרִי — רַק אוֹתָם בִּקַּשְׁתִּי לָתֵת.
וּבַעֲנָנָה חָרְפִּית שֶׁל חֶזְקַת־שָׁמַיִם,
תִּתְעוֹרְרִי שְׁכוּנָה לְצִדִּי — שְׁכִינַת מִטָּתִי.
לֹא זְעָקוֹת תָּבוֹאנָה, לֹא גִּנּוּנִים,
רַק פִּרְחֵי פָּנַיִךְ יִנְבְּטוּ בַּאֲדָנִיתִי, וָאַשְׁקֶה;
לֹא מִתּוֹךְ הַתֹּקֶף, אִם כִּי מִתּוֹךְ הָאַהֲדָה.
וּבִשְׁלִיחֵי מַלְכוּת אַזְנִיק אֶת הַבְּשׂוֹרָה,
כִּי פִּלַּלְתִּי לְהִתְפַּקְּחוּת וְהִתְבַּשַּׂרְתִּי עַל שׁוּבָהּ.
לֹא כּוֹכָב בָּרָקִיעַ, לֹא דִּינוּר,
לֹא מִלִּים עַל מַחְבֶּרֶת סְפוּגָה, רַק קַוֵּי צִיּוּר.
וְלֹא אֲנִי צִיַּרְתִּי, לֹא אָדָם,
אֶלָּא מֹחִי הָרָקוּם בִּשְׁלַל זִכְרוֹנוֹת,
שֶׁקִּבְּעוּ אֶת מַחְשַׁכֵּי הָרַעַד.
הִנֵּה הַבֹּקֶר עוֹלֶה, וּבַחֲלוֹמוֹ אֲנִי כְּבָר חֹרֶף.
וְעַל כַּר מִטָּתִי, בִּפְקִיחַת עֵינַי, נִבֶּטֶת מִלְּפָנַי
הָעוֹנָה הַבָּאָה.
מתוך: אמת / הוצאה עצמית – הוצאה לאור