גם שחקנית דרמטית מוכשרת כמו עמית פרקש התקשתה להסתיר מבן זוגה, יאיר יונס, את כמיהתה לטבעת אירוסים. בחודשים מורטי העצבים שלפני ההצעה, היא מספרת, עשתה קצת יותר מלרמוז שהגיעה העת להתקדם לחופה. "חוץ מלשים שלט באיילון עשיתי הכל, ובעיקר עשיתי לו את המוות", היא צוחקת. "הרבה חברות שלי התחתנו מסביבי, השעון הביולוגי התחיל ללחוץ, אבל בסוף זה קרה בול בזמן הנכון. את הרי לא רוצה להתחתן מתוך לחץ, וברגע שהגענו לבשלות אמיתית, כנה, עשינו את זה. אני לא מתחתנת כדי להתגרש. היום אני מבינה שהזמן הזה היה הכרחי בשבילנו, לגדול ולהתבגר כזוג".
כמו לא מעט נשים, פרקש דמיינה את עצמה בשמלת כלה הרבה לפני שהייתה בזוגיות. היא חסידה גדולה של קומדיות רומנטיות. מעריצה את ג'וליה רוברטס, וכנראה צפתה ב"לתפוס את הכלה" יותר פעמים מריצ'רד גיר. דווקא בגלל כל אלה, משעשע להקשיב לה מתארת את סיפור הצעת הנישואים. שילוב בין קומדיה של טעויות לדרמה סוערת. "הוא קנה את הטבעת חודשיים לפני שהציע, ותיכנן לעשות את זה בחופשת סקי משפחתית שנסענו אליה בצרפת. הוא החליט לחכות לרגע הנכון. אבל אז זוג אחד הודיע על אירוסיו. אחרי יומיים הייתה עוד הצעת נישואים. ובערב חברה עידכנה אותי שגם היא קיבלה הצעה מבן הזוג שלה. יאיר כבר רצה לקבור את עצמו. הוא אמר לעצמו, אני לא מציע לה, זה הכי פתטי בעולם".
ביומיים האחרונים לטיול, אחרי שרוב הפמליה חזרה לארץ וההצעה היחידה שפרקש הניחה שתקבל היא מהרום סרוויס, זה קרה. השניים ירדו ללובי המלון לשתות משהו לפני ארוחת הערב. "בכלל לא חשבתי שזה יקרה. ישבנו, שתיתי מים, הוא שתה בירה, ולא דיבר. ישבנו מול חבורה קולנית של צרפתים ופתאום הוא גילגל אליי קופסת טבעת ושאל: את רוצה להתחתן איתי?"
תני לנחש: צרחת!
"אני מחכה לזה שנה כבר והדבר היחיד שיוצא לי מהפה זה 'אתה אמיתי'? באמת? חשבתי שזאת דאחקה. פתחתי את הקופסה, הסתכלתי על הטבעת ופשוט הייתי בהלם. לא משנה כמה התכוננתי לרגע הזה, בסוף הוא לא דומה לשום דבר שדמיינתי".
ומאז, את בריידזילה?
"כולם ציפו שאני אהיה ממש, כמו בספרים, אבל דווקא הפתעתי. בשבועיים הראשונים הייתי קצת בלחץ, לסגור מקום ותאריך, אבל אחרי שקיבלנו החלטה, פשוט שיחררתי. יש לנו מפיקים שמאוד עוזרים, לקחתי אנשים שאני מאוד סומכת עליהם, ויש לי כבר שמלות, אז אין לי סיבות להיות לחוצה. לשמחת כולם, הייתי מאוד עסוקה בחזרות להצגה 'אביב מתעורר' אז לא היה לי זמן להיכנס להיסטריה ולשגע אף אחד. תכף ההצגה תעלה, ואז יהיה לי קצת יותר זמן בשביל זה", היא צוחקת. "עד עכשיו כמעט ולא התרגשתי, אבל פתאום בימים האחרונים, אני מרגישה את ההתרגשות בגוף. אני בהלם שאני מתחתנת".
מותר להיות קצת בהלם. בכל זאת, לא כל יום מדינת ישראל מחתנת את בת השכן. כמעט 15 שנה חלפו מאז הפכה פרקש לילדה שכולנו קצת רוצים לאמץ. נסיבות פרסומה הטרגיות ‑ בביצוע השיר לזכר אחיה, סרן תם פרקש שנהרג בהתרסקות מסוק במלחמת לבנון השנייה ‑ שברו לכולם את הלב, אבל גם חשפו כישרון אדיר. בשנים שעברו מאז הלכה וביססה את מעמדה כאחת מכוכבות הנוער האהובות. "הייסקול מיוזיקל", "חצויה", "רוקדים עם כוכבים", "מועדון החנונים", "כמעט מפורסמת" ‑ הם רק חלק מזערי מתיק העבודות המתפקע שלה מהעשור האחרון.
בשיא ההצלחה, קצת אחרי עוד פסטיגל, החליטה לעזוב הכל ולהתמסר ללימודים אינטנסיביים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. "נכון, הייתי כוכבת נוער מצליחה, לא היה חסר לי כלום. היה לי מלא כסף, הייתה לי עבודה, הייתי מחוזרת, אבל משהו בי מבפנים לא היה שמח. כשהלכתי ללמוד משחק, זה היה אתגר. להיות מוקפת באנשים חדשים, עם דעות קדומות עליי, בתחרות על תשומת הלב. זה חישל אותי מאוד. גדלתי להיות אישה מאוד אמיצה".
חגגת יום הולדת 30 לאחרונה. לפעמים גם להתבגר לא מזיק.
"נכון, משהו בי מאוד התבגר. נהייתי יותר שלמה עם עצמי. אני פחות דופקת חשבון. המון שנים זה עיכב אותי, ה'לא נעים לי'. הייתי עושה דברים רק כי 'לא נעים לי'. לקח לי זמן להבין שאני לא יכולה לחיות ככה. מה זה לא נעים? אמרתי לעצמי: די, תתעוררי נשמה, אלה החיים שלך, את לא תחיי שוב!' כשאת מתבגרת את לומדת להבין שלא כולם יאהבו אותך, ואת לא תמותי מזה. זה מבאס, אבל זה החיים. מקצועית הרגשתי שאם אני לא אהיה נחמדה וחייכנית, אני לא אעבוד. לא הבנתי שזה בכלל לא קשור. הבנתי שאני יותר מעניינת כשאני מי שאני. אנשים אוהבים את מי שיש לו מה להגיד. לא פלקטים".
לפרקש יש לא מעט מה להגיד ולמכור. בהבימה הבינו את זה די מהר, וצירפו אותה עם סיום לימודיה ללהקת השחקנים הביתית של התיאטרון. בימים אלה אפשר לראות אותה בשלוש הצגות שונות: "סימני דרך", "גבעת חלפון אינה עונה" והחל מהחודש ב"אביב מתעורר", המחזמר המפורסם שמביים כעת משה קפטן בעיבוד מחודש. פרקש מגלמת שם את וונדלה, נערה מתבגרת סקרנית, שנמצאת על קו התפר העדין שבין ילדה לאישה, ואף משלמת על כך מחיר קשה. "אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לעשות תפקיד כזה לפני שנתיים. תפקיד שהיה שנים חלום בשבילי. בשבילי זה אישור לעצמי שעשיתי את זה".
יש בהצגה סצנת אונס לא פשוטה.
"למזלי התברכתי בפרטנר מדהים, נדיר אלדד. שנינו מאוד מקצועיים, לכן גם אם על הבמה זה נראה קשה, עבורי זה טכני. זה מקום מאוד רגיש, ואנחנו מטפלים בו מאוד בעדינות".
הצגות זה נחמד, אבל עם כל הכבוד פרקש נערכת לפרמיירה האמיתית בחייה: החתונה. זה יקרה על חוף הים בקיסריה, 700 מוזמנים, והתאריך המיועד והייחודי 19.9.19 - נבחר במקרה "כי היו לנו הרבה אילוצים, משפחה וחברים, אבל אני יודעת שאנשים מתאבדים בשביל התאריך הזה".
טוב, לפחות זה תאריך שיקשה עליכם לשכוח את יום הנישואים.
"יאיר עדיין ישכח", היא צוחקת, "זה הקטע שלו. לקחתי את זה בחשבון. אנחנו ביחד שלוש וחצי שנים ולמדנו להסתדר עם השוני בינינו. אני מאוד דייקנית. לא שוכחת כלום. סחי בלטה. הוא איש חיי לילה. קול, זורם עם החיים ומאלתר. אני אוהבת את זה כי זה משהו שאני מאוד צריכה בחיים שלי, וזה מאזן".
הם הכירו דרך חברים משותפים ‑ אגם רודברג ובן זוגה לשעבר גל אמיתי ‑ ומהר מאוד היה ברור לפרקש שמדובר בדייט עם אופציה להארכה. "בפעם הראשונה שראיתי אותו, הסתכלתי על העיניים שלו, הרגשתי את האנרגיה שלו, ואמרתי לעצמי: הגבר הזה הוא בית". עם זאת, היא מודה שההתחלה לא הייתה פשוטה. "בהתחלה היו פיצוצים מטורפים, אבל עם הזמן למדנו לקבל אחד את השני. בגלל ההבדלים בינינו, היו לנו הרבה ויכוחים אבל עם הזמן זה חיזק אותנו והפך אותנו לזוג טוב יותר. יש ביאיר משהו מאוד רגיש, בוגר ומכיל. האהבה בינינו ענקית, החברות עוד יותר, מצאנו בית ובגלל זה היה חשוב לנו להילחם על הקשר".
היו לך לא מעט בני זוג שחקנים לפני. כמה עוזר שיאיר לא מהתחום?
"עוזר מאוד. יש זוגות שזה עובד להם, שהדבר המשותף ביניהם מחבר ומאפשר להם להכיל זה את זה. אצלנו זה עובד מהסיבות ההפוכות. לפעמים כשאני מתחילה להתעסק מדי בעצמי, יאיר יכול להגיד לי לפעמים, עמית, נשמה, לא כל החיים זה משחק ובמה. וזה מה שאני אוהבת אצלו. הוא מאפס אותי. מזכיר לי את סדר העדיפויות החשוב באמת: המשפחה, הבית ואז כל השאר".
בית הוא מוטיב חוזר בשיחה עם פרקש, וקשה שלא להרהר כיצד השפיע מותו הטרגי של אחיה על האופן שבו התגלגלו חייה המקצועיים והפרטיים. "הכל קרה נורא מהר. השיר הולך איתי כל החיים. כל החיים שלי חלמתי להיות שחקנית. ידעתי בכל העצמות שלי שאני אהיה שחקנית. כשזה קרה, פתאום שאלתי את עצמי: רגע, אני מספיק טובה בכלל? זה בגללי? זה בגלל אח שלי? זה בגלל שאני יוצאת עם ההוא? חיפשתי את כל התירוצים בעולם כדי להסביר למה הצלחתי חוץ מלהגיד לעצמי: אולי את באמת מוכשרת. אולי אני עובדת קשה בשביל זה".
התפרסמת בזכות השיר שכתבת לאחיך המנוח. נסיבות לא פשוטות, אבל גם דרך משמעותית להתמודד עם האובדן.
"ההפך. לאורך השנים, כשדיברתי על תם, לא באמת הייתי כנה כלפי מה אני באמת מרגישה. זה בסדר, כמובן, כי זה לא באמת עניינו של אף אחד מה אני מרגישה כי זה נושא כאוב ופרטי שלי. אבל מצד שני זה גרם לי לתהות, האם הדברים שאני אומרת על תם זה מה שאני באמת מרגישה או שלימדתי את עצמי להרגיש. אני לא מרגישה שנפרדתי מאח שלי. אחרי שהוא נהרג אני מרגישה שחזרתי לתפקד מהר, כאילו לא קרה כלום. בגלל זה עדיין נורא קשה לי לדבר עליו בראיונות. זה מחייב אותי להתמודד עם זה, ואני לא רוצה".
ובינך לבין עצמך?
"אני חושבת שאני עוד לא מוכנה. היום אני מבינה כבר שהוא לא יחזור. אבל משהו בי לא מסוגל להתמודד עם זה באמת, לשבת עם עצמי ולהבין מה אני מרגישה כלפי זה. איבדתי את תם כשהייתי בת 17. אני לא זוכרת כלום לפני. כאילו לא הייתה לי ילדות. זה לא הגיוני. אלה דברים שהיום אני מוכנה להודות בהם. חברות ילדות מזכירות לי לפעמים כל מיני דברים שעשינו. אני לא זוכרת כלום מהילדות שלי. זה מטורף. אני גם לא זוכרת אותו. הייתי בת 17, אני אמורה לזכור אותו".
חושבת שתהיי מוכנה להתמודד עם זה יום אחד?
"אני מאוד רוצה. יש לי רצון גם לכתוב על זה. יש לי הרבה מה להגיד על זה, וזה מאוד מעסיק אותי, ואני מקווה שיום אחד יהיה לי את האומץ והזמן לעשות את זה".
